המצווה הק"י ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלמכור רכוש שהחרימו אותו בעליו, ואפילו לגזבר שהוא הממנה על ההקדש.
והוא אומרו יתעלה:

"כל חרם וגו' לא ימכר" (שם, כח).

ולשון ספרא:

"לא ימכר לגזבר".

וחרם זה אינו אלא סתם חרמין.

שנח. שלא ימכור קרקע שהחרימו אותה בעלים אלא תנתן לכהנים - ספר החינוך

שלא ימכור שדה החרם. וכן כל שאר קרקעות, והוא הדין למטלטלין שהחרימו אותן בעליהם, אלא ינתנו לכהנים שבאותו משמר, כמו שנכתוב בסדר זה (מצוה שנז) במצות מעשר בהמה.
ואפילו לגזבר ההקדש אסור לבעלים למכרו, אלא זוכה בו בלא כלום, כי ה’ זיכה החרמים לכהנים. וזה יהיה בסתם חרמים כמו שאמרנו למעלה, דקימא לן כמאן דאמר סתם חרמין לכהנים. כלומר מי שהחרים ולא פרש למי. שאלו מחרים בפירוש לבדק הבית לא זכו בהם הכהנים. ועל חרמי כהנים נאמר כאן, 'כל חרם לא ימכר'.

אבל הכהנים ודאי מוכרים אותם כרצונם, שחרמי כהנים אחר שיצאו מיד הבעלים שהחרימום והגיעו ליד הכהנים הרי הן כחולין לכל דבריהם, שנאמר (במדבר יח יד) כל חרם בישראל לך יהיה. אבל בעוד שהם תחת ידי הבעלים, נאמר עליהם כל חרם קודש קודשים לה’.

ושורש המצוה
וכל ענינה, כתוב למעלה (מצוה שנז), עין שם כי קרוב הוא.

מצווה שנט: מצוות לא תעשה, שלא ימכור שדה החרם - ספר מצוות ה'

[לא תעשה ריח] מצוות לא תעשה, שלא למכור חרמי כהנים.
שנאמר: "לא ימכר" ויקרא כז, כח.

מראי מקומות:
ערכין דף כ"ח; תמורה דף ה';
רמב"ם הלכות ערכין פרק ו' הלכה ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ק"י;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רנ"א.