המצווה הקי"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלפדות סתם חרמי הארץ גם כן.
והוא אומרו על החרם:

"לא ימכר ולא יגאל" (שם).

ולשון ספרא:

"לא יגאל לבעלים, מה יעשה בו?
'כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו'.
יכול אף על פי שפרש לשם?
תלמוד לומר: 'הוא'".

ושם נתבאר שסתם חרמין לכהנים.
ושם אמרו:

"חרמי כהנים אין להם פדיון אלא ניתנים לכהנים כתרומה".

שנט. שלא יגאל שדה החרם - ספר החינוך

שלא יגאל שדה החרם, והוא הדין לכל שאר קרקעות ומטלטלין המוחרמין שאין להם פדיון, אלא נותנין לכהנים והם עושין בהם כל חפצם, ועל זה נאמר, 'כל חרם... ולא יגאל'. ואמרו בספרא (יב ד), לא ימכר לאחר, ולא יגאל לבעלים.

משורשי המצוה
כתוב למעלה (מצוה שנז).

מדיני המצוה
מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שהמחרים לשמים הקדיש, אבל נפדה הוא בשויו, ויפלו הדמים לבדק הבית, ויצאו הנכסים לחולין. אבל חרמי כהנים אין להם פדיון לעולם, אלא הרי הם לכהנים ולזרעם לעולם. וכהן שזכה בשדה חרמים ומכרו חוזרת לו או לזרעו ביובל, שנאמר לכהן תהיה אחזתו. מלמד ששדה חרמו לו כשדה אחזתו לישראל.

ויתר פרטיה וכל ענינה הכל כמו שכתבתי למעלה (מצוה שנז), ומתבאר הכל במסכת ערכין. ואין ספק כי שני לאוין אלו, שהן לא ימכר ולא יגאל, נוהגין היום, וכמו שכתבתי למעלה לדעת הרמב''ם זכרונו לברכה, שהמחרים בזמן הזה קרקע או מטלטלין בחוצה לארץ שנתן לכהנים, ואף על פי שאינו נוהג שדה חרמין בארץ אלא בזמן שהיובל נוהג.
כך כתב הרמב''ם זכרונו לברכה בספר הפלאה (שם ח יא יב).

מצווה שס: מצוות לא תעשה, שלא יגאל שדה החרם - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קיט] מצוות לא תעשה, שלא יגאלו הבעלים שנאמר ולא יגאל" ויקרא כז, כח.

מראי מקומות:
ערכין דף כ"ח; תמורה דף ה';
רמב"ם הלכות ערכין פרק ו' הלכה ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קי"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רנ"ב.