מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הע"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר כל טמא מלהיכנס לכל המקדש, אשר כמוהו לדורות: כל העזרה משער ניקנור ולפנים, שהוא תחילת עזרת ישראל.
והוא אומרו יתעלה:
"ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה, ג),
כלומר: מחנה שכינה.
ובגמרא מכות אמרו:
"הבא אל המקדש טמא, כתיב עונש וכתיב אזהרה:
עונש – 'את מקדש ה' טמא ונכרתה' (שם יט, יג-כ);
אזהרה - 'ולא יטמאו את מחניהם'.
ובמכילתא:
"צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה" (שם ה, ב) – בעשה.
ומנין בלא תעשה? אמר: 'ולא יטמאו את מחניהם'.

וכבר נכפל הלאו בעניין זה בלשון אחר. והוא אומרו ביולדת:
"ואל המקדש לא תבוא" (ויקרא יב, ד).
ובספרא אמרו:
"לפי שנאמר: "והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו" (שם טו, לא)
שומע אני בין מתוכו בין מאחוריו" –
כלומר: גם הנוגע במקדש מאחוריו כשהוא טמא מתחייב כרת –
"תלמוד לומר ביולדת: 'ואל המקדש לא תבוא' ".
ושם נתבאר שדין היולדת ודין שאר טמאים שווה בזה.
ועוד אמרו בספרא על אמרו יתעלה:
"ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו" (שם יז, טז): "הא כיצד?
על רחיצת גופו – ענוש כרת, ועל כבוס בגדיו – בארבעים.
ומנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הזהיר וענש וכו'".

וכבר נתבאר שהעובר על לאו זה, אם הוא מזיד – חייב כרת;
ואם הוא שוגג – חייב קרבן עולה ויורד,
כמו שביארנו במצווה ע"ב ממצוות עשה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בריש שבועות ובהוריות וכרתות ובכמה מקומות בזבחים.

שסג. שלא יכנס טמא בכל המקדש - ספר החינוך

שנמנע כל טמא מהכנס בכל המקדש, שדמיונו לדורות כל העזרה משער ניקנור ולפנים, שהוא תחלת עזרת ישראל, שנאמר (במדבר ה ג) ולא יטמאו את מחניהם. כלומר, מחנה שכינה.
והראיה מהיות זה מכלל הלאוין, מה שאמרו זכרונם לברכה בגמרא מכות (יד ב) הבא אל המקדש טמא חייב כרת: כתיב עונש, וכתיב אזהרה. כתיב עונש (שם יט כ) 'את משכן ה’ טמא ונכרתה'. אזהרה: 'ולא יטמאו את מחניהם'. ואמרו במכילתא גם כן: צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה - בעשה. מנין בלא תעשה? דכתיב ולא יטמאו את מחניהם.

ונכפלה המניעה במלה אחרת, דכתיב (ויקרא יב ד) ואל המקדש לא תבוא. ואמרו בספרא (ריש פ' תזריע) לפי שנאמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם. שומע אני בין מתוכו בין מאחריו, כלומר, שמי שקרב למקדש מאחריו והוא טמא שיהא חייב כרת? תלמוד לומר ביולדת 'ואל המקדש לא תבוא'. כלומר, שאין לשון ביאה אלא בנכנס לפנים, ושם נתבאר שדין יולדת ודין שאר טמאים שוין בזה.

משורשי המצוה
בעניין הרחקת הטומאה ממקום הקודש כתבתי למעלה בסדר זה מצוה ראשונה (שסב) מה שידעתי, וגם מדיני המצוה כתבתי קצת.

ועוד אודיעך כלל בעניין זה, שכל הטעון ביאת מים מן התורה, והיא הטומאה שהנזיר של תורה מגלח עליה, חייב כרת על ביאת מקדש אם נכנס לשם קודם טבילה והערב שמש, אבל הטמא בטומאת מת שאין הנזיר מגלח עליהן, אף על פי שהוא טמא טומאת שבעה, הרי זה פטור על ביאת מקדש. וכן הנוגע בכלים שנגעו באדם שנגע במת, או שנגע באדם שנגע בכלים הנוגעים במת, אף על פי שהוא טמא ראשון לעניין הטומאה ולטמא בשר הקודשים, הרי זה פטור על ביאת מקדש. ודברים אלו הלכה למשה מסיני. ואף על פי שהוא פטור היו מכין אותו מכת מרדות.

והטומאות שהנזיר מגלח עליהן או שאינו מגלח עליהן - במסכת נזיר יתבאר הכל. והזורק כלים טמאים למקדש, אפילו היו כלים טמאים שנגעו במת, פטור מן הכרת אבל חייב מלקות, שנאמר (ויקרא יז טז) ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ. ולמדנו מפי השמועה, שעל רחיצת גופו ענוש כרת, ועל כבוס בגדים לוקה ארבעים.
ויתר פרטיה נתבארו בפרק ראשון משבועות, ובהוריות, ובכרתות, ובמקומות מזבחים [הלכות ביאת מקדש פרק ג יג יז].

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות
ואפילו בזמן הזה יתחייב כרת הנכנס לשם והוא טמא בצדדין שכתבנו, שקדושת ה’ עליו אפילו היום שהוא שמם, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (מגלה כח, א), מדכתיב 'והשמותי את מקדשיכם'. כמו שכתבתי למעלה באחרי מות (קפד).

מצווה שסד: מצוות לא תעשה, שלא יכנס טמא למקדש - ספר מצוות ה'

[לא תעשה רכא] ומצוות לא תעשה, שלא יבא טמא למקדש.
שנאמר: "לא יטמאו את מחניהם" במדבר ה, ג.
ועוד נאמר ביולדת ואל המקדש לא תבוא" ויקרא יב, ד.

מראי מקומות:
שבועות דף כ"א; מסכת הוריות; מכות דף י"ד; פסחים דף ס"ז; נזיר דף נ"ו; זבחים דף קי"ד; מסכת כלים פרק א';
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ג';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות לא תעשה ע"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ש"ד.