המצווה הר"ו ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר הנזיר מלאכול קלפי הענבים,
והוא אומרו:

"ועד זג לא יאכל",

ואם אכל מהם כזית – לוקה.

והראיה שחמישה אלו, כלומר:
יין וענבים וצמוקים וחרצן וזג כל אחד מהם מצווה בפני עצמה היא – שהוא לוקה על כל אחד ואחד מהם מלקות אחת.

ולשון המשנה:

"חייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן
ועל הזגין בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן".

ובפירוש אמרו בגמרא נזירות:

"אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגין וסחט אשכול של ענבים ושתה – לוקה חמש".

וכאשר חשבו שם לקבע שתנא זה תנא ושייר ושהוא חייב מחמת שהוא נזיר, יותר מחמש מלקיות אמרו:

והא שיר לאו דלא יחל?

ולא אמרו:
והא שייר חומץ?
לפי שאינו חייב על היין ועל החומץ שתים
כי החומץ לא נאסר אלא מחמת עיקרו שהוא היין, כמו שביארנו.

וכאילו אמר שעיקר איסורו לא נסתלק ממנו בקלקולו. וממה שאתה צריך לדעת,

שאיסורי נזיר אלו מצטרפין כולן לכזית ולוקה על כזית מכולן.

שעב. שלא יאכל הנזיר קליפת הענבים - ספר החינוך

שלא יאכל הנזיר קליפת הענבים. שנאמר (במדבר ו ד) ועד זג לא יאכל. ופירוש זג היא הקליפה. כל ענינה במצות הקודמות.
ונתרבו האזהרות בהרחקת היין ובכל היוצא מן הגפן לפי הדומה, מפני שיש בכל היוצא ממנה, כוח רב להגדיל היצר, וזה ידוע לחכמי הטבע.

וכתב הרב משה בן מימון זכרונו לברכה (ספה''מ ל''ת רו)
והראיה על היות אלו החמשה, כלומר היין והענבים, והצמוקים והחרצן והזג, כל אחד ואחד מצוה בפני עצמה, שהרי מתחייב אדם מלקות אחת על כל אחד ואחד, וכמו שאמרו זכרונם לברכה במשנה (נזיר לד, ב): וחייב על היין בפני עצמו, ועל הענבים בפני עצמן, ואמרו כן במסכת נזיר (לח, ב) אכל ענבים לחים ויבשים, חרצנים וזגין, וסחט אשכול של ענבים ושתה לוקה חמש. וכשרצו שם לקיים, שזה התנא דתני מלקיות, תנא ושייר, ושיתחייב הנזיר יותר מחמש מלקיות, ואמרו "והא שייר לאו דלא יחל", ולא אמרו והא שייר לאו דחמץ, והטעם לפי שלא יתחייב על היין ועל החומץ שתים, כמו שאמרנו, מפני שהחומץ נאסר מחמת עיקרו שהוא יין, ועניין הכתוב כאילו אמר שעיקר איסורו של יין לא סר ממנו בהפסדו, כמו שזכרנו למעלה במקומו (מצוה שסח). וממה שראוי שתדעהו, שאלה איסורי נזיר מצטרפין כולן לכזית ולוקין על כזית. עד כאן.

מצווה שעג: מצוות לא תעשה, שלא יאכל נזיר זגים - ספר מצוות ה'

[לא תעשה רכח] מצוות לא תעשה, שלא יאכל הנזיר קליפי ענבים.
שנאמר: "ועד זג לא יאכל" במדבר ו, ד.

מראי מקומות:
נזיר דף פרק ו' וע"ש דף ל"ח; מכות דף כ"א;
רמב"ם הלכות נזירות פרק א' הלכות א'-ב' ופרק ה' הלכות א'-ח';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ר"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רמ"ז;
ואין זה לאו שבכללות, שבפירוש אחז"ל בנזיר דף ל"ח שלוקין על כל אחד בפני עצמו ועיין כלל ה' ובשורש ט'.