מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הל"ד ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

שנצטווינו שיישאו הכוהנים את הארון על כתפיהם כשנרצה להעבירו ממקום למקום.
והוא אומרו יתעלה:
"כי עבודת הקודש עליהם בכתף יישאו" (במדבר ז, ט).
ואף על פי שציווי זה נאמר אז ללוויים, לא היה זה אלא מחמת מיעוט מספר הכוהנים באותו הזמן, כי אהרן הוא המתחיל; אבל לדורות הרי המצווה חובה על הכוהנים, והם הנושאים אותו, כמו שנתבאר בספר יהושע ובספר שמואל.
וכאשר ציווה דוד להעביר את הארון בפעם השניה אמר בדברי הימים:
"וישאו בני הלוויים את הארון האלהים כאשר ציווה משה כדבר ה' בכתפם במוטות עליהם".
וכן כאשר הזכיר בדברי הימים חלוקת הכוהנים לעשרים וארבע משמרות ואמר אחר כך:
"אלה פקדתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר ציווהו ה' אלהי ישראל",
פרשו חכמים, שהוא רומז על [זה] שעבודת הכוהנים היא נשיאת הארון על הכתף, וזהו ציווהו ה' אלקי ישראל.

ולשון ספרי:

"כמשפטם וגו' כאשר ציווהו ה' אלקי ישראל - היכן ציווהו?
ולבני קהת לא נתן וגו' בכתף ישאו".
הנה נתבאר שזה מכלל המצוות.

שעט. מצות משא הארון בכתף - ספר החינוך

שנצטוו הכהנים שישאו הארון על הכתף כשמוליכין אותו ישראל ממקום למקום. שנאמר (במדבר ז ט) כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו.
וכתב הרב משה בן מימון זכרונו לברכה אף על פי שמצוה זו באה ללוים, בעת ההיא היה, כלומר במדבר, למיעוט מספר הכהנים בימים ההם. ואולם לדורות הכהנים חייבים במצוה זו והם ישאוהו, כמו שהתבאר בספר יהושע (ג ו) וספר שמואל.

והרב משה בן נחמן זכרונו לברכה כתב זה שאמר הרב שנעתקה המצוה לכהנים, אינו אמת, חלילה לנו שנאמר שנשתנה שום מצוה בתורה, שיהיו נפסלין הלוים ממשא הארון לעולם, ויפה פרש.
והלוים נשאוהו בימי דוד, שנאמר (דברי הימים א טו כו) ויהי בעזר האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה’ וכתיב וכל הלוים הנושאים את הארון וגו'.

אבל באמת, כי הכהנים והלוים כולם כשרים במשא הארון מן התורה, שכולן נקראו לוים, וכמו שכתוב (יחזקאל מד טו) והכהנים הלוים, וכן כתוב (דברי הימים שם יד טו) ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את ארון ה’ אלהי ישראל כאשר ציווה משה כדבר ה’ בכתפם במוטות עליהם.
ואמרו בספרי, והיכן ציווה? ולבני קהת לא נתן וגו', כי כולם נקראו בני קהת.
ועוד כתב, כי מה שאמר הרב משה בן מימון זכרונו לברכה, שהתבאר זה בספר יהושע ושמואל, לא מצא הוא הבאור הזה, אבל מצא בהפך, שהרי נאמר שם (יהושע ג ג) ויצו את העם לאמר כראותכם את ארון ברית ה’ אלהיכם והכהנים הלוים נושאים אותו.
אבל האמת כמו שאמרנו, שכל השבט כשר למשא הארון, ועוד שמפורש הוא הדבר במסכת סוטה (לג, ב), שאמרו זכרונם לברכה, כיצד עברו ישראל את הירדן? בכל יום לוים נושאים את הארון, והיום נשאוהו כהנים, כלומר ביום שעברו את הירדן נשאוהו הכהנים לבדם, כי כן כתוב ויאמר יהושע אל הכהנים לאמר שאו את ארון הברית, כדי להעשות הנס על ידי כהנים, שהם קודש קודשים בשבט.

ולפי הדומה, מה שאמר הרב משה בן מימון זכרונו לברכה, שמבואר הוא ביהושע מזה המקרא הוא, ואיננו ביאור הכרחי כלל, כמו שבארנו. וזה שנאמר בספר מלכים (א ח, ו) ויביאו הכהנים את ארון ברית ה’ אל מקומו אל דביר הבית אל קודש הקודשים. גם זה אל יקשה בעיניך, כי מפני שהלוים אינם נכנסים לבית קודשי הקודשים, הכניסוהו הכהנים לבדם.

והעיקר לפי הדומה, כדברי הרב משה בן נחמן זכרונו לברכה, שכל השבט כשר למשא הארון, וכמו שכתוב (דברי הימים ב לה, ג) ויאמר ללוים וגו' תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף. עוד עניינו, שלא יצטרכו ישראל לישא הארון ממקום למקום. אבל אין העניין שאם יצטרכו לשאת אותו שלא ישאוהו הלוים, וזה דבר ברור ונגלה לכל.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (חולין כד, א) מומין פוסלין בכהנים, ואין שנים פוסלין בכהנים, לא אמרו כן אלא בעבודת הכהונה, שאין שנים פוסלין באותה עבודה, אבל בעבודת המשא גם בכהנים פוסלין שנים, כמו בלוים [ה' כלי מקדש פ''ב].

משורשי המצוה
לפי שכל עיקר כבודן של ישראל הוא התורה, שבה נבדלו משאר העמים ונעשו חלק השם, על כן ראוי וכשר לשאת אותה בכתפי האנשים הנכבדים והמקודשים שבנו, ואין צורך להאריך במובן לתינוקות של בית רבן.
כל עניין מצוה זו מבואר בכתוב, והוא שישאו הכהנים והלוים הארון בכתף בעת שיצטרכו לנשאו ממקום למקום, כגון בעת מלחמה או לשום דבר אחר, ולא ישאוהו בעגלה או על גבי בהמה, וכבר שמו חכמים (סוטה לה, א) לדוד טועה בדבר שהתינוקות קורין אותו, בנשאו הארון על העגלה.

ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן
כי אז היו צריכין לשאת ארון ברית ה’ מפני מלחמה או כאשר יצוה מלכם, אבל עכשו, בעוונותינו, אין לנו מלך ולא ארון לשאת בשום מקום. ומצוה זו מוטלת על שבט לוי ועל שאר ישראל שיסכימו על ידם.

וזה שנהגו בגליות היום להוציא ספר תורה לקראת מלכי האומות אין זה בחיוב מצוה זו כלל, שכל בני ישראל רשאים לישא אותו, ואם מדרך כבוד התורה יבחרו גם היום שישאוהו מבני לוי תבוא עליהם ברכה.

מצווה שפ: מצוות עשה לשאת הארון בכתף - ספר מצוות ה'

(עשה קמט) מצוות עשה שישאו הכהנים את הארון בכתף.
שנאמר: "כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" במדבר ז, ט.

מראי מקומות:
סוטה דף ל"ח; מנחות דף צ"ח;
רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו פרק ב', כתב סתם לשאת הארון בכתף;
ובספר המצוות מצוות עשה ל"ד כתב, כהנים ישאו ארון בכתף;
רמב"ן בשורש ג' כתב כל שבט לוי כשר למשא ארון;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין קס"ח.