המצווה הל"ט ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו להקריב במקדש שני כבשים בכל יום
ואלה נקראים "תמידין".
והוא אומרו יתעלה:
"שנים ליום עולה תמיד" (במדבר כח, ג).
וכבר נתבארו דיני מצווה זו וסדר הקרבתם ועשיתם בפרק ב' מיומא ובמסכת תמיד.
תא. מצות תמידין בכל יום - ספר החינוך
שנצטוו ישראל שיקריבו על ידי משרתי ה’ יתברך, שהם הכהנים שני כבשים בני שנה תמימים לעולה בכל יום, האחד בבוקר והשני בין הערבים, שנאמר
(במדבר כח ב) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו'. שנים ליום עולה תמיד.
ומכל מקום, עיקר האזהרה לבית דין, כלומר, החכמים מורי התורה שבישראל, כי עליהם מוטלת מלאכת הצבור, וכמו שאמרו זכרונם לברכה ואמרת אליהם, אזהרה לבית דין.
כתבתי במצות המקדש בסדר ויקחו לי תרומה
(מצוה צה) מה שעלה על רוחי בפשט העניין. ואחר אותם הטעמים אני ממשיך גם כן טעם התמידין, לומר שנצטוינו בעבודה זו התמידית שהיא פעמים ביום בזריחת השמש, ובנטותו לערב, למען נתעורר מתוך המעשה הזה, ונשים כל לבנו וכל מחשבותינו לדבקה בשם ברוך הוא.
ואמרנו כמה פעמים, שהאדם נפעל וטבעו מתעורר לפי עסק מעשהו, ולכן בהיות האדם נכון בטבעו שצריך לתקן לו מזון פעמיים, ערב ובקר, נצטוה שישים מגמתו ועסקו בעסק עבודת בוראו גם כן שתי פעמים לבל תהיה עבודת העבד לעצמו יתירה על עבודתו לרבו. וכל זה למה
? כדי לעורר רוחו וחפצו תמיד לזכור את בוראו, ובכן יכשיר מעשיו ויתברך ממנו, כי חפץ חסד הוא, וכמו שדרשו זכרונם לברכה אשה ריח ניחח לה’, שאמרתי ונעשה רצוני, כלומר שכל חלק גבוה מכל קורבן אינו, רק חפצו ברוך הוא, שעשה העבד מה שצוהו רבו, למען יכשר לזכות בטובו ברוך הוא.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(יומא כח, א) שזמן שחיטתן של תמידין הוא הכבש האחד של בוקר קודם שתעלה חמה, משיאור כל פני מזרח. ופעם אחת דחקה שעה את הצבור
(עדויות ו, א) בבית שני, והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום.
והכבש השני של בין הערבים
(פסחים נח, א) משש שעות ומחצה ולמעלה, עד סוף היום זהו זמנו, אבל היו שוחטין אותו לעולם בשמונה שעות ומחצה וקרב בתשע ומחצה. ושתי שעות אלו שמאחרין אותו היה כדי שיקריבו קרבנות היחידים או של צבור בינתים, לפי שאסור להקריב קורבן אחר תמיד של בין הערבים.
וכמעשה תמיד של שחר היה מעשה תמיד של בין הערבים, אלא שאותו של שחר נשחט על קרן צפונית מערבית של בית המטבחים על טבעת שניה, ושל בין הערבים על קרן צפונית מזרחית על טבעת שניה, כדי שיהא נגד השמש.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת תמיד ובפרק שני מיומא
[הלכות תמידין פרק א].
והיא מן המצות שהן מוטלות על הצבור, ויותר על הכהנים. ואם שמא חס ושלום יתרשלו בה שלא להקריבם בכל יום, ביטלו עשה זה, והשגגה נתלית על כל עדת בני ישראל היודעים בדבר אם יש כוח בידם לתקן בשום צד.
ו
הרמב’’ן זכרונו לברכה חשב בחשבון המצות שני תמידין לשתי מצות עשה, לפי שאין מצות שאן מעכבות זו את זו, וזמנה של זו לא זמנה של זו.
מצווה תב: מצוות עשה להקריב שני קורבנות תמיד בכל יום - ספר מצוות ה'
(עשה קסד) מצוות עשה להקריב שני קרבנות תמידין בכל יום אחד בבוקר ואחד בערב.
שנאמר: "שנים ליום עולה תמיד, את הכבש אחד תעש בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"
במדבר כח, ג-ד.
מראי מקומות:
מסכת תמיד;
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ל"ט;
רמב"ן מנה תמיד הבוקר ותמיד הערב לשתי מצות עשה;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ק"צ.
