המצווה הקנ"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו מלעבור על מה שחייבנו עצמנו בדיבור, אף על פי שהוא בלי שבועה – ואלו הם הנדרים, כגון שיאמר אדם:
אם יקרך כך וכך, או אם אעשה כך – פירות העולם אסורין עלי, או פירות עיר זו; או איזה מין מסוים, כגון שאמר: יאסר עלי היין או יאסר עלי החלב או הדגים וכיוצא בזה.
וכן אם אמר:
הנאת אשתי אסורה עלי, כל הדומה לזה מן החיובים שנתבארו דגמותיהם בנדרים – הרי זה חייב לקיים אותו הנדר. ובאה האזהרה מלעבור על אותו הדיבור.
והוא אומרו יתעלה:
"לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה" (במדבר ל, ג).
ובא הפירוש:
"לא יחל דברו" – לא יעשה דבריו חולין,
כלומר שיחייב עצמו דבר ולא יקיימנו.
ולשון גמרא שבועות אמרו:
קונמות עובר ב"לא יחל דברו".
ובספרא אמרו:
"לא יחל מגיד שהוא עובר על 'בל יחל' ועל 'בל תאחר'",
כלומר: שאם נדר קרבן ולא הקריבו ועברו עליו שלושה רגלים – הרי זה חייב משום 'לא תאחר' ומשום לא יעשה דבריו חולין. וכן כל הדומה לקרבן, כגון שנדר לבדק הבית או לצדקה או לבית הכנסת וכיוצא בזה.
והעובר ועושה מה שאסר על עצמו לעשתו – לוקה.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בשלמות במסכת נדרים.
תז. שלא נחל דברנו בנדרים - ספר החינוך
שנמנענו שלא לשנות מה שנחייב בנפשותינו בדיבור, ואף על פי שהוא בלא שבועה.
ואלה הם הנדרים: כגון שיאמר האדם פרות העולם או פרות מדינה פלונית או מין פלוני של פרות אסורין עליו, וכמו כן שיאמר אשתו אסורה עליו. וכיוצא באלו העניינים שחייב לקיים עליו, ועל זה נאמר
(במדבר ל ג) לא יחל דברו. ופרשו זכרונם לברכה לא יעשה דבריו חולין, כלומר שיחייב על נפשו דבר ולא יקימהו. ולשון גמרא שבועות
(כ, ב) אמרו זכרונם לברכה, קונמות עובר משום לא יחל דברו. וכן בכל מה שידר האדם לקורבן או לבדק הבית או לצדקה או לבית הכנסת וכיוצא בהן, עובר עליהן משום לא יחל. אבל בעניינים אחרים, כגון הנודר לחברו דבר או האומר דבר פלוני אעשה או לא אעשה, שלא בלשון נדר ואיסור וקונמות, אף על פי שהוא מכוער, ולא יעשו כן רק פחותי הנפש בבני אדם, אינו עובר בלא יחל, אלא בעניין שכתבנו. ואמנם על הכל נאמר בתורה מדבר שקר תרחק.
ו
הרמב’’ן זכרונו לברכה כתב ששתי מצות חלוקות הן נדרי גבוה ונדרי בטוי, וכמו שנכתוב למטה בסדר כי תצא, במצות קיום מוצא שפתים
(מצוה תקעה).
בעניין הנדרים והשבועות לקיים כל דבר כתבתי כבר בסדר ''וישמע יתרו'', בלאו ''לא תשא''
(מצוה ל).
מה שאמרו זכרונם לברכה
(חגיגה י, א) הוא אינו מחל, אבל אחרים מחלין לו, כגון שלושה הדיוטות או יחיד מומחה, כמו שכתבנו במצוה הקודמת, והוא הדין גם כן כשנשאלין על ההקדשות ועל הצדקות כל זמן שלא באו לידי גבאי, ואפילו על התרומה ועל החלה אמרו זכרונם לברכה
(נדרים נט, א) שנשאלין עליהן עד שלא באו ליד כהן,
ויתר פרטי המצוה, מבוארים במסכת נדרים.
והעובר על זה ונדר או אסר איסר על נפשו בלא שבועה ולא קיימו - עבר על לאו זה, אבל אינו לוקה עליו, לפי שאין בו מעשה, וזהו שאמרו זכרונם לברכה
(תמורה יג, א) שהנשבע וממר ומקלל חברו בשם לוקה, אף על פי שאין שם מעשה זהו נשבע, אבל משום לאו דלא יחל בנדר או אסר שלא בשבועה אין בו מלקות.
מצווה תח: מצוות לא תעשה, שלא יחל דברו שנדר - ספר מצוות ה'
[לא תעשה רלט] מצוות לא תעשה, שלא לעבור על הנדר.
שנאמר: "לא יחל דברו"
במדבר ל, ג.
מראי מקומות:
מסכת נדרים; מסכת שבועות פרק ג';
רמב"ם הלכות שבועות פרק ו'; והלכות נדרים פרק א' הלכה ה';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות לא תעשה קנ"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רמ"ב;
שו"ע יורה דעה סימן רכ"ח - רל"ד;
שו"ע אבן העזר סימן ע"ד; ספר
מצוות קטן סימן פ"א.
