המצווה הרצ"ב ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

[שלא להרוג חוטא ללא משפט]
האזהרה שהוזהרנו מלהרוג את החוטא בשעה שנראהו שכבר עשה עברה שהוא חייב עליה מיתה קודם שיבוא לבית דין, אלא נביאהו לבית דין בהכרח ונביא עליו עדים לפניהם, ונהיה אנחנו עדים בלבד, והם ידינוהו במה שהוא חייב.

והאזהרה שבאה בעניין זה הוא אמרו יתעלה:

"ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט" (במדבר לה, יב).

ולשון המכילתא:

"יכול יהרגו אותו משהרג או משנאף? –
תלמוד לומר: ולא ימות הרצח עד עמדו".

ואפילו בית דין הגדול הם שראוהו שהרג – הרי כולם נעשים עדים ומעידים לפני בית דין אחר, ובית הדין האחר ימיתוהו.

ובמכילתא:

"הרי עדה שראו אחד שהרג את הנפש
יכול יהרגו אותו עד שלא יעמוד אצל בית דין? –
תלמוד לומר: ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט".

תט. שלא להרוג מחוייב קודם שיעמוד בדין - ספר החינוך

שנמנענו שלא להרוג החוטא, כשנראהו עושה מעשה החטא שיתחייב עליו מיתה, קודם שנביאהו לבית דין. אבל נתחייבנו להביאו לפני בית דין, ונביא עליו העדים לפניהם, והם ידינוהו במה שהוא חייב, שנאמר (במדבר לה יב) ולא ימות הרוצח עד עמדו'' וגו'.

ולשון מכלתא יכול שיהרגו אותו משהרג או שנאף? תלמוד לומר ולא ימות הרוצח עד עמדו וגו'. ואפילו ראוהו בית דין הגדול שהרג, יהיו כולם עדים וישאו עדותן אצל בית דין אחר שידינוהו. ועוד אמרו במכלתא הרי עדה שראו אחד שהרג את הנפש, יכול יהרגו אותו עד שלא יעמוד אצל בית דין? תלמוד לומר ולא ימות הרוצח עד עמדו.

משורשי המצוה
לפי שעניין דיני נפשות הוא דבר קשה מאוד, שצריך דקדוק גדול ביותר, ונצטוו העדה להיות מצילים הנדון בכל דבר הראוי להצילו בשבילו, לא שיטו הדין כדי להצילו חלילה, וכמו שדרשו זכרונם לברכה ושפטו העדה והצילו העדה (במדבר לה כד כה), כלומר, שצריכים להפוך בזכותו, ואם יש לו זכות יצילוהו, ואם לאו ייהרג, ועל כן הוזהרנו שיביא הדין על כל פנים לפני בית דין, ולא ידינוהו העדים שראו הדבר בעיניהם לעולם, כי אולי מתוך ראותם העניין, לא יוכלו להפך בזכותו, כי יתעורר לבבם לחייבו על כל פנים.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה דבמה דברים אמורים שלא נהרוג החוטא עד שנביאהו לבית דין, כשעבר ועשה החטא. אבל מי שהיה רודף אחר חברו להרגו, או אחר נערה מאורסה, והזהירוהו ולא נמנע מלרדוף, אף על פי שלא קבל התראה חייבים אנו להורגו ומוזהרין עליו, וכמו שנכתוב בעזרת ה’ בסוף סדר כי תצא באזהרת וקצותה את כפה לא תחוס עיניך (מצוה תר).
ויתר פרטיה במסכת מכות [יב א].

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל זמן
שאנו מוזהרים שלא להרוג שום חוטא, ואף על פי שראינוהו שעשה מעשה שיתחייב מות בבית דין, ובזמן הבית אנו חייבים להביאו לבית דין והם ידינוהו. והעובר על זה והרגו לחוטא קודם שיבוא לבית דין, אפילו אם היה דינו שיתחייב בבית דין, דין ההורגו כדין רוצח, ונהרג עליו בזמן הבית אם יש עדים.

מצווה תי: מצוות לא תעשה, שלא להמית וצח עד עמדו לדין - ספר מצוות ה'

[לא תעשה רמ] מצוות לא תעשה, שלא להמית רוצח עד עמדו למשפט.
שנאמר: "לא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט" במדבר לה, יב.

מראי מקומות:
מסכת מכות דף י"ב;
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רצ"ב;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קס"ג.