מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה העשירית ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו לקרוא קריאת שמע בכל יום ערבית ושחרית.
והוא אומרו יתעלה:
"ודברת בם בשבתך בביתך" (דברים ו, ב).
וכבר נתבארו דיני מצווה זו במסכת ברכות, ושם נתבאר שקריאת שמע דאורייתא.

ולשון התוספתא:
"כשם שנתנה תורה קבע לקריאת שמע,
כך נתנו חכמים זמן לתפילה",
כלומר: זמני התפילה אינם מן התורה; אבל מצוות התפילה עצמה היא מן התורה, כמו שביארנו, וחכמים תקנו לה זמנים - וזהו עניין אומרם: "תפילות כנגד תמידין תקנום", כלומר: תקנו זמניהן בזמני ההקרבה.

ומצווה זו אין הנשים חייבות בה.


תכ. מצות קריאת שמע שחרית וערבית - ספר החינוך

שנצטוינו לקרות בכל יום ערבית ושחרית פסוק אחד מן התורה שבסדר זה, וזהו (דברים ו ד) שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד.
ועל פסוק זה נאמר ודברת בם בשבתך בביתך בשכבך ובקומך, ובא הפירוש על זה (ברכות י, ב) בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים, וקא משמע להו לרבנן, שבשעה שבני אדם שוכבין יקרא כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, וכעניין שכתוב (ויקרא כו ו) ושכבתם ואין מחריד. וכן לא ישכב עד יאכל טרף (במדבר כג כד). דמשמע כל שעת שכיבה.
ועוד שבני אדם חלוקים הם במידותם בעניין השכיבה, יש מהם שאינם שוכבים עד חצי הלילה, ויש עד סופה, ויש ששוכבים מיד בתחילת הלילה, ומפני כן אמרו, שזמן קריאת שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, דהינו צאת הכוכבים, עד שיעלה עמוד השחר.
ושעה שבני אדם קמים משמע להו מתחלת היום, כלומר, כשהבוקר אור כשאדם מכיר את חברו ברחוק ארבע אמות, עד שלוש שעות שלמות (רמב''ם שם א יא). ולא משמע להו הקימה כל היום כמו השכיבה, שאין דרך אחד מבני אדם שהוא בריא שיקום ממטתו בסוף היום או אפילו באמצעו. ואמרו זכרונם לברכה (שם ט, ב) בקריאת שמע דשחרית דמכל מקום מכאן ואילך, כלומר, מסוף שלוש שעות עד סוף היום, מי שלא קרא לא הפסיד, שלא יוכל לקרותה עם ברכותיה.

משורשי המצוה
שרצה ה’ לזכות עמו שיקבלו עליהם מלכותו ויחודו בכל יום ולילה כל הימים שהם חיים, כי בהיות האדם בעל חומר, נפתה אחר הבלי העולם ונמשך לתאוותיו צריך על כל פנים זכרון תמידי במלכות שמים לשמרו מן החטא, על כן היה מחסדו לזכותנו וצונו לזכר שני העתים האלה בקבע ובכונה גמורה, אחת ביום להועיל לכל מעשינו שביום, כי בהיות האדם זוכר בבוקר אחדות ה’ ומלכותו, וכי השגחתו ויכולתו על הכל, ויתן אל לבו כי עיניו פקוחות על כל דרכיו, וכל צעדיו יספור, לא יתעלם ממנו דבר מכל דבריו, ולא יוכל ממנו להחביא ממנו אחת מכל מחשבותיו הלא יהיה לו למשמר מחשבתו זאת והודאת פיו בדבר הזה כל היום ההוא, ויהיה לו הודאת הלילה בזה גם כן למשמר כל הלילה.

ומפני שיסוד המצוה מה שזכרנו, חייבונו זכרונם לברכה בה בכונת הלב, ואמרו שאם לא כון לבו בה לא יצא ידי חובתו, שאין אדם נזכר בשום דבר אלא אם כן ישים כונתו בו. וזהו שאמרו זכרונם לברכה בברכות פרק היה קורא (יג ב) תנו רבנן, שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד, עד כאן צריכה כונת הלב.
והצריכונו להאריך באחד, וכדתניא התם סומכוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו ואמר רב אחא בר יעקב ובדל''ת אמר רב אשי ובלבד שלא יחטף בחי''ת. ואמרו שם עד כמה יהיה אריכות זה? והיתה התשובה עד כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כלומר, שתכון שממשלתו בכל היא, ואין כל דבר נעלם ממנו, ובחפצו קיום כל הדברים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שחיוב פסוק ראשון מן הפרשה הוא מן התורה, כמו שאמרנו, אבל חכמים חייבונו לקרות שלוש פרשיות, שהן שמע והיה אם שמוע, ויאמר.
ומקדימין לקרות פרשת שמע שיש בה צווי על יחוד ה’ יתברך ואהבתו ותלמוד תורתו, שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו, ואחריה פרשת והיה אם שמע, שיש בה צווי על שאר המצות כולן, ואחריה פרשת ציצית, שגם היא יש בה צווי על זכירת כל המצות, ואם כן, באמת, בהיות האדם זוכר אלה בכל יום פעם אחת ובכל לילה פעם אחרת בכונה ינצל מן העבירות על כל פנים אם יש דעת בו.

וכן מעניין המצוה מה שחייבונו זכרונם לברכה לברך קודם הקריאה ואחריה: בשחר מברך שתים לפניה יוצר אור ואהבת עולם, ואחת לאחריה, אמת ויציב, ובערב שתים לפניה, מעריב ערבים ואהבת עולם, ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו. ואין צורך להאריך בהן שידועות הן בכל ישראל בפתיחתן ובחתימתן ובנוסח שלהן, ועזרא ובית דינו תקנום עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל.

וכן מעניין המצוה מה שאמרו (שם טו א) שהקורא את שמע צריך להשמיע לאזנו, ואם לא השמיע לאזנו אבל מכל מקום קרא הדברים בשפתיו יצא דיעבד.
וכן מה שאמרו שצריך לדקדק באותיותיה, ואם לא דקדק בהן יצא. ואמרו מן המפרשים (מאירי שם) שאין העניין שלא יזכיר התיבות והאותיות, שבזה ודאי לא נאמר שאם לא דקדק יצא, שכל שלא קרא קריאת שמע כולו לא יצא ידי חובתו. אבל עניין אם לא דקדק בהם יצא הוא שלא נתן רווח בין הדבקים, כגון בכל|לבבך עשב|בשדך, ואבדתם|מהרה, בכל|לבבכם, הכנף|פתיל, וכן שלא התיז זי''ן דתזכרו שצריך להתיזה, או שלא האריך בדל''ת כפי הראוי לכתחילה לעשות.

וכן מעניין המצוה מה שאמרו (שם יג א) שאדם שואל בשלום מי שהוא חייב לכבדו, ומשיב שלום לכל אדם בין הפרקים, ובאמצען שואל מפני היראה, כלומר למלכי האומות או לשרים הגדולים (רמב''ם שם פ''ב הט''ז), ומשיב מפני הכבוד. וזה כמה, שלא ראינו מי שיקפיד על חברו כלל אם לא יפסיק, ואפילו בין הפרקים.
ויתר רובי דיני המצוה וכל העניינים שמבטלין בשבילן קריאת שמע, יתבארו בברכות בפרקים ראשונים [או''ח סימן סא].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים
אבל לא בנקבות, לפי שהיא מכלל מצות עשה שהזמן גרמא, שהנשים פטורות. והעובר על זה ולא קרא קריאת שמע בכל יום ובכל לילה בזמנה שקבעו לה חכמים ביטל עשה זה.
והרמב’’ן זכרונו לברכה מנה בחשבון המצות קריאת שמע ביום מצוה אחת, ובלילה מצוה אחרת, לפי שזמנה של זו לא זמנה של זו, וזו אינה מעכבת זו.

מצווה תכא: מצוות עשה לקרות קריאת שמע שחרית וערבית - ספר מצוות ה'

(עשה קעה) מצוות עשה לקרות קריאת שמע שחרית וערבית.
שנאמר: "ודברת בם וגו' ובשכבך ובקומך" דברים ו, ז.

מראי מקומות:
מסכת ברכות פרקים א'-ג';
רמב"ם הלכות קריאת שמע;
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה י';
רמב"ן מנה קריאת שמע שחרית וערבית לשני מצוות עשה;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין י"ח;
שו"ע אורח חיים סימן ס"א;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ק"ד.