המצווה הס"ד ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו שלא לנסות הבטחותיו ואיומיו יתעלה,
שנביאיו מבטיחים לנו או מאיימים בהם עלינו, על דרך שנטיל בהם ספק אחר שידענו אמתת נבואת המודיעם.
והוא אומרו:
"לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה" (דברים ו, טז).
תכד. שלא לנסות נביא אמת יותר מדאי - ספר החינוך
שנמנענו שלא לנסות יותר מדאי הנביא המיסר את העם והמלמדם דרכי התשובה אחר שנדע אמתת נבואתו. ועל זה נאמר
(דברים ו טז) לא תנסו את ה’ אלהיכם כאשר נסיתם במסה. כלומר, לא תנסו גמולי ה’ ועונשיו שהודיע לכם על ידי נביאיו על צד שתסתפקו בהם.
לפי שבנסיון היותר בנביא האמת ימצא הפסד, כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים בו והכואבים למעלתו. ודבר הנבואה איננו עניין תמידי לכל נביא, כי פעמים לא יתנבא כי אם מעט, ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא, יהיה סיבה לעם שימרדו בו ויקלו בדבריו הרבה פעמים. ועל כן הוזהרנו להאמין בו ושלא לנסותו יותר מדאי אחר שיהיה מוחזק עמנו כטוב ונאמן לנביא.
והדבר הזה ארע לנביאי האמת עם נביאי השקר, שהיו מכחישים נבואתם ומחטטים אחריהם ומכחישים דבריהם עד שלא היה מספיק להם אות אחר אות ומופת אחר מופת.
וכמו כן בכלל האזהרה, שלא לעשות מצות ה’ ברוך הוא על דרך הניסיון, כלומר, שיעשה אדם מצוה לנסות אם יגמלהו ה’ יתברך כצדקו לא לאהבת האל ויראתו אותו.
ואל יקשה עליך מה שאמרו זכרונם לברכה בפרק קמא דמסכת תענית
(ט, א) עשר תעשר
(דברים יד כב) עשר בשביל שתתעשר, שכבר תירצוה שם ואמרו, שבכל המצות נאמר לא תנסו, חוץ מזו דמעשר, שנאמר
(מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת וגו'. והטעם בזו, כעניין שכתוב
(משלי יט, יז) מלוה ה' חונן דל. כלומר, שהודיענו האל ברוך הוא כי בפרנסנו משרתי ביתו במעשר, נמצא התועלת והברכה בממוננו על כל פנים ולא יעכב זה שום דבר חטא ועון.
וטעם איסור הנסיון במצות מפני ששכר מצוה אינו בעולם הזה, וכמו שדרשו זכרונם לברכה בריש מסכת עבודה זרה
(ג, א) היום לעשותם
(דברים ז יא) ולמחר, כלומר לעולם הבא, ליטול שכרם. וזה שאמרו זכרונם לברכה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, תרצוה חכמים המפרשים, כשגומר הנותן בלבו לתת אותה בין שיחיה או לא יחיה, שאין זה מנסה את השם.
מה שהודיעונו זכרונם לברכה במה תתאמת לנו נבואת הנביא, עד שלא נספק בדבריו אחר כן, הוא שיאמר דברים העתידים להיות בעולם פעמים או שלוש ויאמנו דבריו בכוון, ולא נחייבהו לעשות אות או מופת בשנוי הטבע, כמו שעשה משה או כאליהו ואלישע.
וגם כן צריך האיש שנחזיק אותו בנביא ונאמין בו להיות איש ישר תמים הולך, כי ידוע שאין הנבואה שורה
(שבת צב א) כי אם על החסידים ואנשי מעשה.
ונביא שהבטיח על הרעה שתבוא, אף על פי שלא באת אין סתירה בנבואתו בכך, כי ה’ ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה כשעושין בני אדם תשובה, כמו באנשי נינוה, וכמו בחזקיהו שהוסיפו מן השמים על ימיו אחר הגזרה שימות.
אבל כל נביא שהבטיח על הטובה, אם לא נתאמתה נבואתו היא סתירה באמת לנבואתו, שכל דבר טובה שיגזר האל על ידי נביא שלוח, אפילו על תנאי אינו חוזר לעולם, וזה מרוב טובו וחסדו הגדול, נמצא שבדברי הטובה יבחן הנביא.
ויתר פרטיה, במקומות בתלמוד
[ה' יסוה''ת פ''י].
בכל מקום ובכל זמן שיקום נביא לישראל. והעובר על זה ומנסה הנביא יותר מדאי עבר על לאו זה, ואין לוקין עליו, לפי שאין בו מעשה.
מצווה תכה: מצוות לא תעשה, שלא לנסות השי' ולנביא אמת - ספר מצוות ה'
[לא תעשה רמז] מצוות לא תעשה, שלא לנסות נביא אמת יותר מדאי.
שנאמר: "לא תנסו את ה' אלוהיכם"
דברים ו, טז.
מראי מקומות:
סנהדרין דף פ"ט; ערכין דף ט"ו; תענית דף ט;
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י' הלכה ה';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ס"ד;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ד';
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן י"ח.
