המצווה הר"ז ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו לאהוב את הגרים.
והוא אומרו יתעלה:
"ואהבתם את הגר" (דברים י, יט).
ואף על פי שהוא נכלל בעניין זה במה שכולל כל ישראל באומרו "ואהבת לרעך כמוך", לפי שהגר הזה הוא גר צדק - אבל מפני שנכנס לדת הוסיף לו ה' אהבה, וייחד לו מצווה נוספת, כמו שעשה באזהרה על אונאתו, שאמר: "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז).
ואמר אחר כך:
"וגר לא תונה" (שמות כב, כ).
ונתבאר בגמרא, שחייבים על אונאת הגר משום "ולא תונו איש את עמיתו" ומשום "וגר לא תונה". כך גם כן נתחייבנו לאוהבו משום 'ואהבת לרעך כמוך' ומשום 'ואהבתם את הגר'. וזה פשוט ואין בו נסתר, ואיני יודע אחד ממי שמנה את המצוות, שזה נעלם ממנו.
וברוב המדרשות ביארו שה' ציוונו על הגר כמו שציוונו על עצמו יתעלה, והוא אומרו "ואהבת את ה' אלהיך" (דברים ו, ה), ואמר "ואהבת את הגר".
תלא. מצות אהבת הגרים - ספר החינוך
שנצטוינו לאהוב הגרים, כלומר, שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר, אבל נעשה להם טובה ונגמול אותם חסד כפי הראוי והיכולת.
והגרים הם, כל מי שנתחבר אלינו משאר האומות שהניח דתו ונכנס בדתנו, ועליהם נאמר
(דברים י יט) ואהבתם את הגר וגו'. ואף על פי שיכללהו כמו כן הצווי בישראל, שנאמר עליו ואהבת לרעך כמוך
(מצוה רמג), שהרי גר צדק בגלל רעך הוא, הוסיף לנו ה’ בו מצוה מיחדת לו באהבתו, וכמו כן הדבר במניעה מלרמות אותו, שאף על פי שהיה בכלל ולא תונו איש את עמיתו
(מצוה שלח), הוסיף לנו הכתוב בו מניעה מיחדת לו, באמרו וגר לא תונה
(מצוה כג). ואמרו בגמרא
(ב''מ נט, ב), שהמאנה הגר עובר משום לא תונו וגו', ומשום וגר לא תונה, וכמו כן מבטל מצות ואהבת לרעך, ומצות ואהבתם את הגר.
כי ה’ בחר בישראל להיות לו לעם קדוש ורצה לזכותם, ולכן הדריכם וציוום על דרכי החנינה והחמלה, והזהירם להתעטר בכל מידה חמודה ויקרה למצא חן בעיני כל רואיהם, ויאמרו
(יחזקאל לו כ) עם ה’ אלה. וכמה היא דרך נעימות וחמדה להתחסד ולגמול טובה לאשר הניח אומתו וכל משפחת בית אביו ואמו, ויבוא לחסות תחת כנפי אומה אחרת באהבתו אותה, ובבחירתו באמת ושנאת השקר. ובהיותנו זוכים למידות טובות הללו תחול טובת האל עלינו ותדבק בנו, ושום דבר לא תמנענו ממנו, כי הטובה תתפשט בטובים, והפכה ברעים.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(ב''מ נח, ב) שלא יאמר אדם לגר זכור מעשיך הראשונים.
ומה שאמרו
(סנהדרין צד, א) גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באנפיה, וכל זה שלא לצערו בשום עניין. והפלגת האהבה שהפליגו בהם עד שאמרו, שהשוה הכתוב אהבתם לאהבת המקום, שבהם נאמר ואהבתם, ובאהבת המקום ואהבת וגו', והוא כמו שכתבתי בסדר משפטים במצות שלא להונות הגר אפילו בדברים
(מצוה סג).
ויתר פרטיה, במדרשות ובמקומות בגמרא
[הל' דעות פ''ו].
והעובר עליה ומצער אותם, או שמתרשל בהצלתם, או בהצלת ממונם, או שמקל בכבודם מצד שהם גרים ואין להם עוזר באומה, ביטל עשה זה. ועונשו גדול מאוד, שהרי בכמה מקומות הזהירה תורה עליהם.
ויש לנו ללמד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחות אבותיו, ולא נעביר עליו הדרך במוצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו, כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר, ועם המידות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך, וברכות שמים ינוחו על ראשינו, והכתוב רמז טעם הצווי באמרו כי גרים הייתם בארץ מצרים, הזכיר לנו שכבר נכווינו בצער הגדול הזה שיש לכל איש הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה, ובזוכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר, וכי כבר עבר עלינו, והשם בחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן.
מצווה תלב: מצוות עשה לאהוב את הגר - ספר מצוות ה'
(עשה קפא) מצוות עשה לאהוב את הגר.
שנאמר: "ואהבתם את הגר וגו'
דברים י, יט.
מראי מקומות:
בבא מציעא דף נ"ט;
רמב"ם הלכות דעות פרק ו';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ר"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין י'.
