המצווה הרביעית ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

היא הציווי שנצטווינו להאמין ביראתו יתעלה ובמוראו.
ובל נהיה שאננים ובוטחים - אלא (נחכה) [ונחוש] לביאת עונשו ית' בכל-עת.
וזהו אומרו יתעלה:
"את-ה' אלוקיך תירא" (דברים ו, יג).
ובגמרא סנהדרין אמרו בדרך שקלא וטריא על דבריו יתעלה:

"ונוקב שם-ה' מות יומת" (ויקרא כד, טז):
ואימא פרושי, דכתיב: "אשר נקבו בשמות " (במדבר א, יז),
ואזהרתה מן "את-ה' אלקיך תירא" -

כלומר: זה שנאמר "ונקב שם-ה'" הוא שיזכיר את-השם בלבד בלי שיברך.
ואם תאמר: איזה עוון יש בזה?
נאמר, שהוא מאבד את היראה.
כי מיראת ה' הוא, שלא יזכר שמו לבטלה.

והייתה התשובה על שאלה זו ודחית דבר זה בכך שאמרו:

"חדא - דבעינא שם בשם, וליכא",

כלומר: שיברך את השם בשם, כמו שאמרו "יכה יוסי את יוסי":
ועוד:

"אזהרת עשה היא, וכל-אזהרת עשה לא שמה אזהרה".

כלומר: זה שאמרת "אזהרתה מן 'את-ה' אלקיך תירא'" לא יתכן,
לפי שזה ציווי - והוא מצוות עשה - ואין מזהירין בעשה.

הנה נתבאר שזה שנאמר "את-ה' אלקיך תירא" - מצוות עשה.

תלב. מצות יראת השם - ספר החינוך

להיות יראת ה’ יתברר על פנינו תמיד לבלתי נחטא. כלומר, שנירא ביראת עונשו ולא יהיה לבבנו בלי מגור אליו כל היום, ועל זה נאמר (דברים י כ) את ה’ אלהיך תירא.

והראיה, שזהו מצות עשה אחת מחשבון תרי''ג מצות שנצטוינו, מה שאמרו בסנהדרין (נו, א), על דרך הויכוח בפירוש ונוקב שם ה’ וגו' (ויקרא כד טז) ואימא פירושי דכתיב אשר נקבו בשמות (במדבר א, יז). ואזהרותיה מן את ה’ אלהיך תירא, ירצה לומר על דרך הויכוח, כי אולי נפרש ונקב בהזכרת ה’ לבד מבלי שיברך, והעון שיהיה בזה לפי שהפסידו היראה, כי מיראת ה’ שלא יזכר שמו לבטלה, והשיבו שם דליכא למימר הכי, דשתי תשובות בדבר: חדא דבעינא שם בשם וליכא, כלומר שיברך ה’ בשם כגון יכה יוסי את יוסי, ועוד אזהרת עשה הוא, וכל אזהרת עשה לאו שמיה אזהרה, כלומר דקרא דאת ה’ אלהיך תירא מצות עשה היא.

שורש המצוה
ביראת ה’ יתברך נגלה לכל רואי השמש, כי השמירה הגדולה מן החטא היא יראת עונשו.

ודיני המצוה
כלולים בחפשנו הכתוב [הלכות יסודי התורה פ''ב].

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן ובכל מין האדם
וזאת אחת מן המצות התמידיות על האדם, שלא יפסק חיובן מעל האדם לעולם, אפילו רגע אחד, ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק, שהשם ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם, וישיב להם נקם כפי רוע המעשה. והעובר על זה ולא שת לבו בכך, באותן שעות ביטל עשה זה, שזו היא שעת קיום עשה זה בכוון.
ואולם כל ימי האדם וכל עתותיו בכלל המצוה לעמוד זריז ונזכר עליה.

מצווה תלג: מצוות עשה לירא את ה' - ספר מצוות ה'

(עשה קפב) מצוות עשה לירא את ה'.
שנאמר: "את ה' אלהיך תירא" דברים י, כ.

מראי מקומות:
סנהדרין דף נ"ו;
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ד';
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ד';
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ד'.