המצווה המ"ה ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו מלשרוט את עצמנו, כדרך שעושים עובדי עבודה זרה.
והוא אומרו יתעלה:
"לא תתגדדו" (דברים יד, א).
וכבר נכפל לאו זה בלשון אחר,
והוא אומרו:
"ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" (ויקרא יט, כח).
וכבר נתבאר בגמרא יבמות:
שגופיה דקרא "לא תתגדדו" מבעי ליה לגופיה,
דאמר רחמנא: לא תעשו חבורה על מת.
ובגמרא מכות אמרו:
"שריטה וגדידה אחת היא".
ושם נתבאר שעל המת בין ביד בין בכלי – חייב; ועל עבודה זרה, בכלי חייב, ביד פטור,
כמו שבא בספרי הנביאים:
"ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים" (מלכים א יח, כח).
וכבר אמרו שבכלל לאו זה, גם האזהרה [על ההמנעות] מפילוג העם ומחלוקת הרבים ואמרו:
"לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אגודות":
אבל גופיה דקרא הוא כמו שביארו ואמרו:
"לא תעשו חבורה על המת".
וזה - מעין דרש.
וכן אומרם:
"כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר: ולא יהיה כקורח וכעדתו" (במדבר יז, ה),
שגם הוא על דרך הדרש; אבל גופיה דקרא הרי הוא איום, כמו שביארוהו חכמים שהוא שלילה, לא לאו, לפי שהם ביארו שעניין דבר זה: שה' מודיע שהחולק על הכהנים וטוען לעצמו את הכהונה בדורות הבאים לא יארע בו מה שארע לקורח ולא יהיה עונשו, הבליעה, אלא יהא עונשו "כאשר דבר ה' ביד משה לו",
כלומר: הצרעת, באמרו יתעלה למשה:
"הבא נא ידך בחיקך וגו' " (שמות ד, ו),
וכמו שנתבאר בעזיה.
אחזור לעניין המצווה ואומר, שכבר נתבארו דיני מצווה זו בסוף מכות;
והעובר על לאו זה – לוקה.
תסז. שלא להתגודד כמו עובדי עבודה זרה - ספר החינוך
שלא להתגודד גופנו כמו שיעשו עובדי עבודה זרה, ועל זה נאמר
(דברים יד א) לא תתגודדו.
ונכפל לאו זה במלה אחרת, שנאמר
(ויקרא יט, כח) ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וגו'. ובמסכת יבמות
(יג, ב) אמרו, זכרונם לברכה, לא תתגודדו מבעי לגופיה, דאמר רחמנא לא תעשו חבורה, ושם נאמר עוד, לא תתגודדו על מת. ובמסכת מכות אמרו זכרונם לברכה
(כא, א) ששריטה וגדידה דבר אחד הוא, ושם נאמר שהשורט על המת, בין ביד בין בכלי, חייב, ועל עבודה זרה, בכלי חייב, וביד פטור, שכן היה מנהגם להתגודד לפני עבודה זרה בכלי, וכעניין שכתוב
(מלכים יח, א כח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים.
ומכל מקום לפי הנראה מדברי רבותינו זכרונם לברכה שאין חיוב הלאו, רק במתגודד על מת או על עבודה זרה, אבל המתגודד בלא טענה או מתוך כעס על ביתו שנפל או ספינתו שטבעה, אף על פי שהוא דבר נמאס ביותר ומכוער ואסור, אין חיוב הלאו על זה.
כדי שלא נעשה בנו שום עניין בעולם דומה לעובדי עבודה זרה, וכעניין שכתבתי בלאו דהקפת הראש בסדר קדשים תהיו
(מצוה רנא). ונמנענו מן הגדידה על מת, כי לא יאות לעם הנבחר בעלי חכמת התורה היקרה להצטער בדבר ממעשה האל, רק על העניין שצונו ברוך הוא להצטער בו.
ומן הטעם שכתבתי בסדר אמר אל הכהנים במצוה ראשונה
(מצוה רסד), אבל שנשחית גופינו ונקלקל עצמנו כשוטים לא טוב לנו ולא דרך חכמים ואנשי בינה, רק מעשה המון הנשים הפחותות וחסרי הדעת שלא הבינו דבר במעשה האל ונפלאותיו.
ו
הרמב’’ן זכרונו לברכה כתב, מכאן סמך לרבותינו זכרונם לברכה באסרם להתאבל על מת יותר מדאי.
כמו שאמרו זכרונם לברכה שהשורט על המת חייב על כל שריטה ושריטה מלקות אחת, והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת, והשורט שריטה אחת על חמשה מתים חייב חמש מלקיות.
ויתר פרטיה. בסוף מסכת מכות.
[לא תתגודדו – לא תיעשו אגודות אגודות]
וכתב
הרמב''ם זכרונו לברכה
(עבודה זרה יב, יד) כי עוד דרשו זכרונם לברכה בכלל אזהרה זו שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג במנהג אחד וזה נוהג במנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקת. ולשון לא תתגודדו כלומר, לא תעשו אגודות אגודות, כלומר, שתהיו חלוקין אלו על אלו.
מ
מורי ישמרו אל למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקין קצתן על קצתן והן שוין בחכמה, שאסור לעשות כל כת מהן כדבריו, שזה גורם מחלוקת ביניהן, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעה אחת. ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירים, אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה. אבל בשני בתי דינים חלוקין והן שוין בחכמה, לא נאמר על זה לא תתגודדו. והביאו ראיה ממעשה דמסכת חולין, שאמרו שם נפקי שפורי דרב ואסרי, ונפקי שפורי דשמואל ושרו.
והעובר על זה ושרט שריטה אחת בכל מקום שבגופו על מת, או לשם עבודה זרה, חייב מלקות.
מצווה תסח: מצוות לא תעשה, שלא להתגודד על המת - ספר מצוות ה'
[לא תעשה רעה] מצוות לא תעשה, שלא לגדוד ולשרוט בבשרו לעבודה זרה ועל מתו.
שנאמר: "לא תתגודדו"
דברים יד, א.
מראי מקומות:
מכות דפים כ'-כ"א; יבמות דף י"ג;
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י"ב;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה מ"ה;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ס"ב;
שו"ע יורה דעה סימן ק"פ; ועיין במגן אברהם סימן תצ"ג;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ע"ד, ע"ה.
