מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה המשלימה ק"פ ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול את המתה,
והוא אומרו:
"לא תאכלו כל נבלה" (דברים יד, כא).

והאוכל מבשר נבלה כזית – לוקה.

תעב. שלא לאכול מבשר בהמה חיה ועוף שמתו מאליהן - ספר החינוך

שלא לאכול מבשר בהמה חיה ועוף שמתו מאליהן, ועל זה נאמר (דברים יד כא) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי.
וכבר כתבתי למעלה בסדר זה במצות שחיטה (מצוה תנא), הכלל שאמרו זכרונם לברכה, דכל שנפסלה בשחיטתה תקרא גם כן נבלה, ועניין טומאתה, כתבתי גם כן בסדר ביום השמיני במצות שלא לאכול דג טמא (מצוה קסא), והיא מצוה בפני עצמה.

משורשי המצוה
מה שכתבתי באיסור טרפה (מצוה עג).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ע''ז סז, ב) שנבלה הראויה לגר היא קרויה נבלה, ויש חיוב באכילתה, אבל נבלה שאינה ראויה לגר, כלומר נבלה מסרחת, אין חיוב באכילתה, ומפני זה האריך הכתוב למימר לגר תתננה, ללמד זה, שאם לא כן אין צורך ללמדנו למי ניתן מה שיש לנו. ואין לומר שבא להתירה בהנאה, שכבר כתוב במקום אחר (ויקרא ז, כד) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה, ומכאן למדו זכרונם לברכה (שם סה ב) דין נותן טעם לפגם מותר, שידענו בזה שהתורה לא תאסור ותחייב כי אם על אכילת הדברים שראוים לאכילת בני אדם, לא על דבר שנפשו של אדם קצה בו, דכעפר בעלמא הוא חשיב, וזהו ההיתר הנזכר בגמרא בחמץ של איסור שנפל לתוך גריסין, מפני שפוגם בהן.

[הגעלת כלים שאינם בני יומם]
ומן היסוד הזה נהגנו להגעיל הכלים שאינן בני יומן במים רותחין, ואף על פי שאין במים ששים חלקים כנגד הכלי, מפני שהבלוע היוצא מהן כשאינן בני יומן הוא פגום, ומכיון שיצא הבלוע מן הכלי בכח המים שטבען למרק ולהוציא כל הבלוע שבכלי, אף על פי שהכלי עומד אחר כן עם בלעו שהקיא בתוך המים רותחין בפחות מששים וחוזר ובולע ממנו, אינו נאסר בכך, לפי שהוא כנבלה מסרחת שהתירה התורה כמו שאמרנו.

ואולי תאמר ואיך אנו מתירין אפילו נבלה מסרחת לאכלה לכתחלה, הא אכא בה משום בל תשקצו?
התשובה בזה, דכל שהוא דבר מועט כזה, ועוד שנבלע בכלי ונפגם בתוכו ונחלש כוחו, בכעניין זה ודאי ליכא משום בל תשקצו, ומותר לכתחלה.
ואין לך להקשות כלל ולומר, אם כן כלי מדין איך התירה אותם התורה בהגעלה, והלא לא היה הבלוע פגום, לפי מה שאמרו בגמרא (שם סז ב) דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא?
שיש לי לומר לך שהגעילו אותן הכלים במים רבים שהיה בהן ששים כנגד הכלים.

[ביטול דבר פגום ומאוס]
ומזה יש ללמד גם כן שאם נפל אחד מכל השרצים המאוסים שבעולם בקדרה, אף על פי שאין אוכל בקדרה ששים כנגד אותו השרץ, שהכל מותר אחר שנוציא מן הקדירה גופו של שרץ, ולא נחוש לפליטתו כלל, הואיל והוא מן המאוסים ופוגם טעם הקדרה, שהרי זה דומה לנבלה מסרחת, שאין בה איסור כמו שאמרנו.
ומכל מקום צריך שיהיה במה שבקדרה שני חלקים כנגד גופו של שרץ, כדי שיבטל ברוב, שאם לא כן, יהיה נדון האוכל כגופו של שרץ ממש. וגופו אף על פי שהוא מאוס, התורה אסרתו.
ויתר רובי עניינים אלה, יתבארו במסכת חולין עם ספרי המפרשים הטובים.
והמעט הזה שכתבתי לך בני אינו כנגד רוב הדינין שנאמר בעניין זה כנקודה דקה בשטח הארץ, וכבר הודעתיך בכמה מקומות שאין כוונתי רק להעיר רוחך בענינים, ומראה מקום אני לך, ואם תזכה ותורה תהא אומנותך, תבין כל הדברים ותשמח בהם.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה ואכל כזית מנבלה חייב מלקות.

מצווה תעג: מצוות לא תעשה, שלא לאכול נבלה - ספר מצוות ה'

[לא תעשה רעט] מצוות לא תעשה, שלא לאכול נבלה.
שנאמר: "לא תאכלו כל נבלה" דברים יד, כא.

מראי מקומות:
מכות דף י"ז; חולין דף ל"ב; זבחים דף ס"ט; הלכות מאכלות אסורות אסורות פרק ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ק"פ;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קל"ג;
שו"ע יורה דעה סימן ט"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ר"ב.