המצווה הקמ"ב ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו לנגוש את הנכרי וללחוץ עליו בתביעת החובות, כדרך שנצטווינו לחמול על ישראל והוזהרנו מלנוגשו.
והוא אומרו יתעלה:
"את הנכרי תיגוש" (שם שם, ג).
ולשון ספרי:
"את הנכרי תיגוש - זו מצוות עשה".
תעו. מצוה לנגוש את הנכרי - ספר החינוך
לנגוש הנכרי עובד עבודה זרה שיפרע מה שהוא חייב לנו, ולא נחמול ונרחם עליו להאריך לו המלוה. ועל זה נאמר
(דברים טו ג) את הנכרי תגש. וכן אמרו בספרי את הנכרי תגש - זו מצות עשה.
שלא נלמד נפשותינו לחמול ולרחם עליהם, למען לא נימשך אחר מעשיהם ואחר עצתם בשום דבר.
ו
הרמב’’ן זכרונו לברכה כתב שאין זה מצות עשה כלל, אבל עניין הכתוב להזהיר על החמלה בישראל בעשה ולא תעשה. ואמר את הנכרי תגש - ולא אחיך, והוא לאו הבא מכלל עשה, דקימא לן, שהוא כמו עשה, והלאו המבואר בו כמו כן, ולאחיך לא תגש, וכן העניין ממש באיסור ריבית, כמו שנכתוב בסדר כי תצא
(מצוה תקעג) בעזרת השם.
כלולים בבאור בכתוב לפי דעתי.
והעובר עליה והאריך זמן פרעונו מן הנכרי על צד החמלה עליו לבד, לא מצד היראה ללוה, או להפסד חובו, או לשום תועלת אחר, ביטל עשה לדעת
הרמב''ם זכרונו לברכה.
ולדעת
הרמב’’ן זכרונו לברכה, הנוגש ישראל בחובו ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, אבל אריכות חוב לנכרי לא מעלה ולא מוריד.
מצווה תעח: מצוות עשה לנגוש את הנכרי - ספר מצוות ה'
(עשה קצח) מצוות עשה לנגוש הנכרי להכריחו לפרוע חובו.
שנאמר: "את הנכרי תגוש [דברים טו, ג.
מראי מקומות:
ספרי;
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק א' הלכה ב';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קמ"ב;
רמב"ן בשורש א' ובשורש ו' סובר שזה הוא לאו הבא מכלל עשה "לנכרי תגוש" ולא לישראל, והנוגש לישראל עובר בלאו הבא מכלל עשה, שהוא עשה. גם הסמ"ג לא מנה זה במנין העשין.