המצווה הקע"ו ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו למנות דינים להוציא לפועל ציוויי התורה,
ויכריחו את הסוטים מדרך האמת [ללכת] בה, ויצוו על הטוב ויזהירו מן הרע, ויוציאו לפועל את העונשים על העוברין, כדי שלא יהיו מצוות התורה ואזהרותיה מסורים לרצון כל אדם ואדם. ומתנאי מצווה זו, שהממונים האלה יהיו דרגה למעלה מדרגה, והוא:
שממנים בכל עיר עשרים ושלושה דינים שמתקבצים כולם במקום אחד בשער העיר הראויה למניין זה
וזוהי סנהדרי קטנה.
וממנים בירושלים בית דין הגדול של שבעים דינים, וממנים אחד על אותם השבעים - והוא ראש הישיבה, והוא שקוראים לו לחכמים גם 'נשיא', והכל יתקבצו במקומם המיוחד להם.
ומקום שאנשיו מועטים, שאינו ראוי לסנהדרי קטנה, ממנים בו על כל פנים שלושה להוציא לפועל את הדינים בדברים קטנים, ואלה מעבירים את הדברים הגדולים למי שלמעלה מהם. וכן ממנים מפקחים המבקרים בשווקים ובודקים דרכי בני אדם במשאם ומתנם, כדי שלא יעשו עוול אפילו בדבר מועט.
והציווי שנאמרה בו מצווה זו הוא אומרו יתעלה:
"שופטים ושוטרים תיתן-לך בכל-שעריך" (דברים טז, יח).
ולשון ספרי:
"מנין שממנין בית דין אחד לכל ישראל?
תלמוד לומר: שופטים ושוטרים תיתן לך.
ומנין שממנין אחד על גבי כלן?
תלמוד לומר: תיתן-לך.
ומנין שממנין בית דין לכל שבט ושבט?
תלמוד לומר: בכל-שעריך.
רבי שמעון בן גמליאל אומר: לשבטיך ושפטו -
מצווה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו,
שנאמר: ושפטו את העם - על כרחם".
וכבר נכפל הציווי למנות שבעים זקנים,
והוא אומרו יתעלה למשה:
"אספה-לי שבעים איש" (במדבר יא, טז).
ואמרו ז"ל:
"כל מקום שנאמר לי - הרי הוא קיים לעולם:
וכהנו לי וגו'" (שמות כח, מא) - כלומר: שזה צווי תמידי, ואינה מצווה לפי שעה,
אלא חובה למשך הדורות.
ודע, שכל המינויים האלה,
כלומר: סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלושה ושאר המינויים - כולם לא יהיו אלא בארץ ישראל דווקא, ואין סמיכה בחוצה לארץ. אך אם נתקיימה הסמיכה בארץ ישראל, רשאים אותם הסמוכים לדון בארץ ובחוצה לארץ, וזהו עניין אומרם:
"סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ";
אבל לא ידונו דיני נפשות לא בארץ ולא בחוצה לארץ, אלא אם בית הבחירה עומד, כמו שביארנו בהקדמת המאמר הזה.
ולשון ספרי על אומרו יתעלה במכה-נפש בשגגה:
"והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם" (במדבר לה, כט),
אמרו: "בכל מושבותיכם - בארץ ובחוצה לארץ.
יכול אף ערי מקלט יהיו נוהגות בחוצה לארץ?
תלמוד לומר: אלה - אלו הדינין נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ,
וערי מקלט אין נוהגות אלא בארץ".
וכבר נתבארו כל דיני מצווה זו במסכת בסנהדרין.
תצא. למנות שופטים ושוטרים - ספר החינוך
למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצות התורה, ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה בעל כורחם, ויצוו בראוי לעשות, וימנעו הדברים המגונים, ויקימו הגדרים על העובר, עד שלא יהיו מצות התורה ומניעותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש.
ומתנאי המצוה הזאת שיהיו אלו הדיינין, מדרגה עליונה ממדרגה, וזה שנעמיד בכל עיר ועיר עשרים ושלושה דיינין מקובצין כולן במקום אחד משערי המדינה הראויה לזה המנין, וזאת היא סנהדרי קטנה, ונעמיד בירושלים בית דין גדול משבעים דינים, ונעמיד אחד על השבעים ההם והוא הנקרא
ראש הישיבה, והוא אשר יקראו החכמים
נשיא כמו כן, ויהיו כולן מקובצין במקומן המיוחד להם. ומקום שהוא מעט המנין, שאינו ראוי לסנהדרי קטנה, יעמידו בו שלושה ישפטו הם הדבר הקטן, והדבר הקשה יביאון למי שהוא למעלה מהם.
וכמו כן ימנו נוגשים בעם הסובבים בעיר בשוקים וברחובות, יביטו עניני בני אדם בסחורת ממכרם ומקחם, עד שלא יהיה ביניהם העוול, ואפילו בדבר מועט. והמצוה שבאה בזה, הוא אמרו יתברך שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך,
ולשון ספרי:
מנין שממנין בית דין לכל ישראל? תלמוד לומר שופטים ושוטרים, ומנין שממנים אחד על גבי כולם, תלמוד לומר תתן לך, ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט? תלמוד לומר בכל שעריך. רבן שמעון בן גמליאל אומר, 'לשבטיך ושפטו' - מצוה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו, ושפטו את העם על כרחם.
וכבר נכפלה המצוה למנות שבעים זקנים, והוא אמרו יתברך למשה עליו השלום
(במדבר יא טו) אספה לי שבעים איש. ואמרו זכרונם לברכה, כל מקום שנאמר 'לי', הרי הוא קיים לעולם, וכן
(שמות כח סא) וכהנו לי וכו' כלומר, שהיא מצוה נצחית ואינה לפי שעה, אבל יהיה זה עוד כל ימי הארץ.
נגלה הוא, שעם הדבר הזה, נעמיד דתנו בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון, ומתוך הרגלם בטוב וביושר מחמת יראה ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה בהכרתם דרך האמת, וכעניין שיאמרו החכמים שרוב ההרגל הוא מה שאחר הטבע, כלומר, כי כמו שהטבע יכריח האדם למה שהוא מבקש, כן ההרגל הגדול חוזר בו כעין טבע קים ויכריחנו ללכת בדרך ההרגל לעולם, ובלכת העם בדרכי הישר והאמונה ובוחרים בטוב ידבק בהם הטוב, וישמח ה’ במעשיו.
מה שאמרו זכרונם לברכה שהגדול שבשבעים יושב למטה מן הנשיא, והוא הנקרא
אב בית דין, ושאר השבעים יושבין לפי שנותיהם וכפי מעלתם קרב לנשיא, כלומר, שכל הגדול מחברו בחכמה סמוך לו יותר, והשוין בחכמה הולכין בהן אחר רוב שנים.
וכולן יושבים בעגול עשוי כמו חצי גורן עגולה, כדי שיהו רואים כולם אלו את אלו. ועוד מעמידין לפניהם שני בתי דינין של עשרים ושלושה כת אחת מהן על פתח העזרה, וכת אחרת על פתח הר הבית, והגדול שבכל כת וכת ראש לכת שלו.
ואין מעמידין בסנהדרין בין גדולה בין קטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים בחכמת התורה, ויודעין גם כן קצת משאר החכמות, כגון רפואות וחשבון, תקופות, ומזלות, ואצטגנינות. ודרכי המעוננים, והקוסמים, והמכשפים, כדי שיהו יודעין לדון העם בכל דרכים אלו אם יצטרכו לכך. ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לוים וישראלים מיוחסים הראויין להשיא בנותם לכהונה, שנאמר
(במדבו יא, טז) במשה והתיצבו שם עמך, ודרשו זכרונם לברכה
(סנהדרין לז ב) בדומין לך.
ואין מעמידין סנהדרין לעולם בין סנהדרי גדולה בין סנהדרי קטנה, אלא
סמוכין. ומשה רבנו סמך לתלמידו יהושע בידיו, כמו שכתוב
(שם כז כג) ויסמוך את ידיו עליו, וכמו כן סמך לשבעים הזקנים שאסף אליו, ואותן הזקנים סמכו לאחרים, ואחרים לאחרים, עד סוף כל הסמוכים. ואמנם הסמיכה בכל הדורות לא היתה ביד כמו סמיכה של משה, אלא שהיו בודקין אותו שהיו רוצים לסמוך, אם היה בקי בחכמת התורה, ואם היה שכלו בריא ושלם, ואם הוא איש אוהב אמת ושונא העול וכל עניינו. ואחר חקירה רבה בעניינו ובחכמתו אומרין לו שלושה חכמים סמוכים, או אפילו כשאחד מהן סמוך "הרי אתה סמוך", וקורין לו רבי מאותה שעה, והיה לו רשות לאחר מכן לדון אפילו דיני קנסות.
ודין זקן מופלג, וסריס, וסומא, אפילו באחת מעיניו, ומי שאין לו בנים, שאינן ראויין להיות סנהדרין, ודין מלכי בית דוד שדנין ודנין אותן, אבל לא מלכי ישראל, לפי שאינם בחזקת כשרות כמו הם.
ודין עד אימתי יושבין בדין, סנהדרי גדולה או קטנה ובית דין של שלושה. ויתר פרטיה, מבוארין במסכת סנהדרין.
כלומר סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלושה, בארץ ישראל שיש שם סמיכה, אבל לא בחוצה לארץ, שאין סומכין בחוצה לארץ אבל מכל מקום כל הנסמך בארץ ראוי לשפוט אפילו בחוצה לארץ.
וזה מה שאמרו זכרונם לברכה
(מכות ז, א) סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ואולם אין להם רשות לדון בדיני נפשות, לא בארץ ולא בחוצה לארץ, אלא בזמן הבית ובזמן שיהיו סנהדרין קבועין בירושלים.
וזאת אחת מן המצות המוטלות על הצבור כולם שבכל מקום ומקום. וצבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין, כמו שמבואר במסכת סנהדרין
(ב ב), ולא קבעו להם, ביטלו עשה זה, ועונשן גדול מאוד, כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת.
ויש לנו ללמד מזה, שאף על פי שאין לנו היום בעוונותינו סמוכים, שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה בהם כוח על כולם להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם, בממון או אפילו בגוף, על עשית מצות התורה, ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל הדומה לו.
ואלו הממונים גם כן ראוי לישר דרכם ולהכשיר מעשיהם, ויסירו חרפת העם מעליהם, פן יענו אותם על מוסרם שיטלו קורה מבין עיניהם, וישתדלו תמיד בתועלת חבריהם הסמוכים עליהם ללמדם דרך האמת ולתת שלום בכל כוחם ביניהם, ויטשו ויניחו וישכיחו מלבם כל תענוגיהם, ועל זה ישיתו לבם, ובו יהיה רוב מחשבותם ועסקיהם, ויתקים בהם מקרא שכתוב
(דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
מצווה תצא: מצוות עשה למנות שופטים ושוטרים - ספר מצוות ה'
(עשה רג) מצוות עשה למנות שופטים לדון ולהעמיד שוטרים לכפות ולרדות במקל ולהעמיד הדת על פני השופטים.
שנאמר: "שופטים ושוטרים תתן לך וגו'"
דברים טז, יח.
מראי מקומות:
מסכת סנהדרין פרק א'; מכות דף ז';
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קע"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין צ"ז;
שו"ע חושן משפט סימן א'.
