המצווה השס"ג ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהר המלך מלהרבות סוסים.
והוא אומרו יתעלה:
"לא ירבה לו סוסים" (שם, טז).
והגבול לכך, שלא יהיו לו סוסים שעוברים לפניו, ואפילו סוס אחד לא יהיה אצלו, זולת הבהמה שהוא רוכב עליה בלבד, או סוסים שיהא בארוות שהם מוכרים אצלו למלחמה שירכבו עליהם הצבא; אבל בשבילו – רק בהמה אחת בלבד.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ב' מסנהדרין.
מצווה תצט: מצוות לא תעשה, שלא ירבה לו המלך סוסים - ספר מצוות ה'
[לא תעשה רצד] מצוות לא תעשה, שלא ירבה לו המלך סוסים.
שנאמר: "ולא ירבה לו סוסים"
דברים יז, טז.
מראי מקומות:
סוטה דף מ"א; יבמות דף מ"ה; סנהדרין דף כ"א; כריתות דף ה';
רמב"ם הלכות מלכים פרק ג' הלכה ג';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שס"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רכ"ג.
תצט. שלא ירבה המלך סוסים - ספר החינוך
שלא ירבה לו המלך שימלך עלינו סוסים זולתי הצריכים למרכבתו ומרכבת פרשיו. וכמו שכתוב
(דברים יז טז) לא ירבה לו סוסים.
ועניין המצוה שלא יהיו לו סוסים שירוצו לפניו לכבוד בעלמא, ואפילו על סוס אחד בטל יהיה עובר על זה. ואמנם אם יהיו לו סוסים באצטבלאות שלו מוכנים למלחמה, ופעמים שירכבו עליהם פרשיו, אין זה בכלל לאו זה כלל, שאין עיקר העניין אלא על הצד שאמרנו, שלא ינהיג לפניו תמיד סוסים בטלים למעלה ולכבוד, אבל יהיה לו בהמה אחת לבד למרכבתו.
שהיא לבל ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וגו'. כלומר שלא ישלח למצרים מעמו שיקבעו דירתם במצרים לגדל לו שם סוסים, שאין האיסור רק בקביעות דירה שם, כמו שדרשו זכרונם לברכה: לישיבה אי אתה חוזר, אבל אתה חוזר לפרקמטיא. וגם שלא ירום לבבו בהרבות לו סוסים וכסף וזהב, כי הסוסים לרוב יופים וקלותם, יתגאו בהם אדוניהם.
בפרק שני מסנהדרין.
שיהיה לנו מלך, וזאת מן המצות שהן על המלך לבד. ומלך העובר על זה והוסיף אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך ששאר מלכי אומות העולם עושין חייב מלקות.