המצווה הקצ"א ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו למנות כהן שינאם לפני העם את נאום המלחמה
ויחזיר מי שאינו ראוי שילחם, הן מפני חולשתו, הן מפני שמחשבותיו תלויות בדבר הגורם לו חוסר גישה למלחמה - והם שלושת הדברים שביאר הכתוב - ורק אחר כך מתחילים במלחמה.
וכהן זה נקרא:
'משוח מלחמה'. ויאמר בנאומו כלשון הנזכר בתורה, ויוסיף בעניין זה דברים המעוררים את העם למלחמה ומביאים אותם למסור את נפשם על ניצחון דת ה', ועל הנקמה בסכלים המקלקלים את סדר הישוב.
והוא אומרו יתעלה:
"והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן" (שם שם, ב).
ואחר כך יצווה להכריז בשורות הצבא להחזיר רכי הלבב, וכל מי שבנה ולא ישב או נטע ולא אכל, או אירש ולא כנס, כמו שבאר הכתוב,
והוא אומרו:
"ודברו השוטרים" (שם שם, ה).
אמרו בגמרא:
"ודברו השוטרים - כהן מדבר ושוטר משמיע".
וכל זה, כלומר: נאום משוח מלחמה וההכרזה בעורכי המלחמה אינו חובה אלא במלחמת הרשות ובה נוהג דין זה;
אבל מלחמת מצווה - אין בה שום דבר מכל זה, לא נאום ולא הכרזה, כמו שנתבאר בפרק ח' מסוטה. ושם נתבארו דיני מצווה זו.
תקכו. מצוה למשוח כהן למלחמה - ספר החינוך
שנצטוינו למשוח כהן אחד בשמן המשחה ולמנותו להיות מדבר עם העם בשעת מלחמה, וזהו הכהן נקרא ''משוח מלחמה''.
ומן המצוה זו שיאמר הכהן המשוח אל העם בשעת המלחמה שלושה כתובים הנזכרים בתורה
(דברים כ ה ז), מי האיש אשר נטע כרם וגו', ומי האיש אשר בנה בית וגו', ומי האיש אשר לקח אשה וגו'. ויוסיף עוד משלו דברים אחרים יעוררו בני אדם למלחמה וישאום לסכן בנפשם לעזור דת האל ולשמרה ולהנקם מהסכלים המפסידים סדרי המדינות. וכן אמרו זכרונם לברכה במסכת סוטה
(מג, א) ודברו השוטרים - כהן מדבר ושוטר משמיע.
כי בשעת מלחמה, צריכין אנשי המלחמה חיזוק, ומפני שהאדם נשמע יותר כשהוא נכבד, צותה התורה להיות הממונה לחזק בדברים טובים מן הכהנים שהם מבחר העם.
והעניין להיות מחזירין מן המלחמה מי שנטע כרם ולא אכל ממנו או ארש אשה ולא לקחה או בנה בית ולא שכן בו, וכן הירא מעבירות שבידו, גם זה הדבר ראוי וכשר, כי כל אלו בני אדם חלושים מאוד מבוא במלחמה, כי מחשבתם נתפסת הרבה על הדברים הנזכרים בכתוב, ואלו יניאו לב חבריהם. וכעניין שכתוב בפירוש: ולא ימס את לבב אחיו, וכן הירא מעבירות שבידו ראוי להחזירו, פן ייספו אחרים בעוונו, וכל דרכי התורה יושר ואמונה.
מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מחזירין מעורכי המלחמה אלו הנזכרים בכתוב אלא במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ומה שאמרו
(מלכים ז, ד) שאחר שחזרו במלחמת הרשות כל החוזרין, שהנשארים מתקנין את המערכות, ופוקדין שרי צבאות בראש העם, ומעמידין מאחורי כל מערכה שוטרים חזקים וכשילין של ברזל בידיהם, וכל המבקש לחזור מן המלחמה הרשות בידם לחתוך את שוקיו, מפני שתחלת נפילה - ניסה.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת סוטה
[ה' מלכים ומלחמותיהם פ''ו ופ''ז].
וזו מן המצות המוטלות על הציבור כולם. ואם עברו העם על זה שלא מינו ביניהם כהן משיח על העניין שזכרנו, ולא דבר אל העם הדברים הנזכרים בכתוב, בטלו עשה זה.
מצווה תקכו: מצוות עשה למשוח כהן למלחמה - ספר מצוות ה'
(עשה ריד) מצוות עשה למנות כהן משוח מלחמה שידבר אל העם במלחמה.
שנאמר: "והיה בקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם וגו'"
דברים כ, ב.
מראי מקומות:
מסכת סוטה פרק ח';
רמב"ם הלכות מלכים פרק ז';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קצ"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ק"כ.
