המצווה המ"ט ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו שלא להחיות אדם משבעה עממין,
כדי שלא יקלקלו את בני אדם ויטעום בעבודה זרה.
והוא אומרו יתעלה:

"לא תחיה כל נשמה" (שם כ, טז).

ותהיה הריגתם מצוות עשה, כמו שביארנו במצווה קפז. והעובר ואינו הורג מהם – את שאפשר לו להרגו – הרי זה עבר על מצוות לא תעשה.

מצווה תקכח: מצוות לא תעשה, שלא להחיות נשמה משבע אומות - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שיג] מצוות לא תעשה, שלא לחיות נשמה משבע אומות.
שנאמר: "לא תחיה כל נשמה" דברים כ, טז.

מראי מקומות:
סוטה;
רמב"ם הלכות מלכים פרק ז';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה מ"ט; וע"ש מצוות עשה קפ"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רכ"ה.

תקכח. שלא להחיות נשמה משבעה עממין - ספר החינוך

שהוזהרנו בלא תעשה שלא נחיה אחד משבעה עממים בכל מקום שנמצאם, ונוכל להרגם בלי סכנה לנפשותינו.
ושבעה עממים הן, הכנעני, והפרזי, והחוי, והיבוסי, והחתי, והגרגשי, והאמורי. ועליהם נאמר (דברים כ טז) לא תחיה כל נשמה. ואף על פי שהאמת כי דוד המלך הרג מהם רבים עד אשר כמעט כילה אותם ואיבד זכרם, עדיין נשארו מהן קצת שטבעו בין האומות, וכל מי שימצא מהם חייב לאבדם בכל מקום שהם. וכל עניין מצוה זו כתבתי למעלה בארוכה בסדר ואתחנן במצות הריגת שבעה עממין (מצוה תכה), וקחנו משם.