מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה השנ"ד ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר הממזר מלבוא על בת ישראל.
והוא אומרו יתעלה:
"לא יבא ממזר בקהל ה'" (דברים כג, ג).

והעובר על לאו זה – לוקה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ח' מיבמות ובסוף קדושין.

מצווה תקס: מצוות לא תעשה, שלא ישא ממזר בת ישראל - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שלג] מצוות לא תעשה, שלא ישא ממזר בת ישראל.
שנאמר: "לא יבא ממזר בקהל ה'" דברים כג, ג.

מראי מקומות:
יבמות דף מ"ט, ע"ח; קדושין דף ס"ח;
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פט"ו;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שנ"ד;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קי"ז;
שו"ע אבן העזר סימן ד';
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רצ"ה.

תקס. שלא ישא ממזר בת ישראל - ספר החינוך

שנמנע הממזר מלשא בת ישראל, ועל זה נאמר (דברים כג ג) לא יבוא ממזר בקהל ה’ כלומר שלא יבוא לישא אשה מבנות קהל השם, אבל להכנס עמהם בכל מקומות מושבותיהם ולישא ולתן עמהם בכל הדברים מותר באמת כאחד מבני ישראל. וכבר אמרו זכרונם לברכה (הוריות יג, א), שממזר תלמיד חכם קודם בקריאת התורה לכהן עם הארץ.

משורשי המצוה
לפי שתולדת הממזר רעה מאוד, שנעשית בטומאה ובמחשבת פיגול ועצת חטא, ואין ספק, כי טבע האב צפון בבן, ולכן ה’ בחסדו הרחיק זרע הקודש ממנו, כאשר הבדילנו והרחקנו מכל דבר רע.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שהממזר שאסרה התורה, הוא שנולד מן העריות הנזכרות בתורה, חוץ מן הנידה שהבן ממנה פגום ואינו נקרא ממזר, ובין הבא על העריות ברצון או באנס או בשגגה, בכל עניין נקרא ממזר.

וגוי ועבד הבאים על בת ישראל הולד כשר, בין פנויה, בין אשת איש, בין באונס, בין ברצון, וגוי ועבד הבאים על הממזרת הולד ממזר, וממזר הבא על הגויה הולד גוי, ואם נתגיר הרי הוא כשר מיד ככל הגרים שבאומות. ואם בא על השפחה הולד עבד, ואם שחררו הולד כשר כשאר עבדים המשוחררים ומותרין בבת ישראל.
זה הכלל, בן הבא מן השפחה או מן הגויה או מן העבד או מן הגוי או מן הממזר הולד כמוה, ואין משגיחין על האב כלל. ומפני דבר זה התירו חכמים (קדושין סט, א) לממזר לשא שפחה כדי לטהר בניו, שהרי הוא משחרר אותם ונמצאו בני חורין.

וממזר מותר לשא גיורת, וממזרת מותרת לגר, שנאמר בקהל ה’ וקהל גרים לא אקרי קהל, והולד הולך אחר הפגום. ואפילו גר שנשא גיורת הבן מותר בממזרת מן הטעם שאמרנו, אף על פי שהורתו ולדתו בקדושה. ואפילו בניו ובני בניו, עד שישתקע שם גיות מהם, כלומר שלא יודע שהוא גר, אבל גר שנשא בת ישראל או בן ישראל שנשא גיורת הולד ישראל לכל דבר ואסור בממזרת.
ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שמיני מיבמות וסוף קדושין [א''ה סי' ד'].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר על זה והוא ממזר, ונשא בת ישראל, או ישראל שנשא ממזרת, כיון שבעל אחר הקדושין לוקין הוא והיא. אבל בעל ולא קידש אינם לוקין, שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קדושין אלא כהן גדול באלמנה, כמו שכתבתי במקומו בסדר אמר אל הכהנים (מצוה רעג), זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה. אבל יש מן המפרשים שכתבו (ראב''ד בהשגותיו שם הל' ב), דבביאה לחודה בלא קדושין לוקין.