המצווה הנ"ו ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו שלא לקרוא שלום לעמון ומואב לעולם.
והוא שה' ציוונו שבצורנו על הערים, נשלח לאנשיהן לפני המלחמה שייכנעו ונבקש מהם שישלימו אתנו; אם ימסרו לנו את העיר, אסור לנו להילחם בם ולהורגם, כמו שביארנו במצווה ק"ץ ממצוות עשה. חוץ מעמון ומואב שאין נוהגים עמהם מנהג זה; אלא הזהירנו ה' מלהקדים להם שלום ומלבקש שייכנעו.
והוא אומרו יתעלה:

"לא תדרוש שלומם וטובתם" (דברים ז).

ולשון ספרי:

"מכלל שנאמר:
כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (דברים כ, י)
יכול אף כאן?
תלמוד לומר: "לא תדרוש שלומם וטובתם".
מכלל שנאמר: "בטוב לו" (דברים כג, יז), יכול אף כאן?
תלמוד לומר: "וטובתם כל ימיך (עד עולם) [לעולם]".

מצווה תקסב: מצוות לא תעשה, שלא לדרוש שלום עמון ומואב - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שלה] מצוות לא תעשה, שלא לדרוש שלום עמון ומואב.
שנאמר: "לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם" דברים כג, ז.

מראי מקומות:
ספרי;
רמב"ם הלכות מלכים פרק ו';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה נ"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רכ"ח.

תקסב. שלא לדרוש שלומם במלחמה - ספר החינוך

שנמנענו מהשלים עם עמון ומואב עד עולם.
והעניין הזה הוא שהאל צונו כשנצור על המדינות, שנשאל מהם השלום קודם המלחמה, וכמו שכתבתי בסדר שופטים במצות לקרוא שלום במלחמת הרשות (מצוה תקכז), ובעמון ומואב נמנענו מהתנהג עמהם כמנהג זה, ועל זה נאמר (דברים כג ז) לא תדרוש שלומם וטובתם וגו', וכן אמרו בספרי מכלל שנאמר (שם כ י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו'. יכול אף כאן? תלמוד לומר לא תדרש שלומם.

משורשי המצוה
מה שכתבתי במצוה הקודמת, מהיותם בני הנבלה עד שאין ראויים לשלום וטובה, אבל האכזריות עליהם שבח ומעלה, כמו שאמרנו [הלכות מלכים פ''ו ה''ו].

דיני המצוה
כלולים בפשט הכתוב ובמה שהבאנו מלשון ספרי. ואיסור זה היה נוהג בזכרים שהם בני מלחמה בזמן שהיו ישראל על אדמתן, שהיו נלחמים עם עמון ומואב, שהם באיסור זה מהשלים עמהם, אבל עכשו בזמן הזה אין בנו כוח להלחם, וגם האומות האלה כבר אבד שמם בבלבול סנחריב, כמו שזכרנו במצוה הקודמת.