המצווה הרל"ו ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר גם הלווה מללוות בריבית.
לפי שאילו לא בא לאו ללווה מללוות בריבית היה אפשר לסבר שיהא המלווה עובר מפני שהוא חומס ואין הלווה עובר, כי הוא רק הסכים להיות נחמס, והיה זה דומה לאונאה שעובר המאנה, לא המתאנה. לפיכך בא הלאו גם ללווה שלא ילווה בריבית.
והוא אומרו יתעלה:

"לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל" (דברים כג, כ),

ובא הפירוש:

לא תנשך לאחיך.

ובפירוש אמרו בגמרא בבא מציעא:

"לווה עובר משום 'לא תשיך' ומשום 'ולפני עוור לא תתן מכשל'" (ויקרא יט, יד),

כמו שנבאר כשנזכיר אותה מצווה.

מצווה תקעב: מצוות לא תעשה, שלא יתן הלווה ריבית לישראל - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שמג] מצוות לא תעשה, שלא ללות בריבית מישראל.
שנאמר: "לא תשיך לאחיך וגו'דברים כג, כ.

מראי מקומות:
בבא מציעא דף ע"ה;
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רל"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קצ"ב;
שו"ע יורה דעה סימן ק"ס.

תקעב. שלא יתן הלוה ריבית לישראל - ספר החינוך

שנמנענו מלתת ריבית לישראל, וכמו כן גם מלקחת אותו, ועל זה נאמר (דברים כג כ) לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר וגו'. ובא הפירוש על זה, לא תשיך לא תנשך, כלומר לא תתן ריבית, שהנותנו הוא הנשוך.
ובבאור אמרו בפרק איזהו נשך (ב''מ עה, ב) הלוה עובר משום לא תשיך, ומשום ולפני עור לא תתן מכשל (ויקרא יט, יד). ואלו לא באה המניעה מפורשת על זה, הייתי סבור שהמלוה הוא שאסור לקחתו, אבל הלוה אם רצה למחול ורוצה באונאתו שיהא מותר, כעניין אונאה שהמאנה הוא עובר, לא המתאנה.

משורשי איסור הריבית
והרחקתו מבני ישראל, כתבתי בו מה שידעתי בסדר משפטים (מצוה סח) ובסדר בהר סיני (מצוה שמג), קצת דיני הריבית כמנהגי, וכל הצריך למצוה זו כמנהג הספר, וקחנו משם.