המצווה הרצ"ג ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלחוס על נפש הרודף.
פירוש דבר זה: שזה שאמרנו במצווה שקדמה לזו, שלא יהרגו העדים את החוטא עד שידינוהו בית דין במיתה – אין זה אלא אם עבר ועשה המעשה שהוא חייב עליו מיתה וסיים אותו; אבל בשעת חפצו והליכתו לעשות, הרי אז הוא נקרא: רודף – וחובה עלינו למנעו ולעכבו מלעשות את העברה שהוא חפץ [לעשות];
ואם התעקש וסרב – אז נלחם בו.
ואם נוכל למנעו ממחשבתו בכך שנחסרו אבר מאבריו, כגון שנחתוך ידו או רגלו או נסמא את עינו – הרי זה טוב;
ואם אי אפשר למנעו אלא באיבוד נפשו – הרי זה נהרג קדם שיעשה.
ובאה האזהרה מלחוס עליו ומלהמנע מהריגתו,
והוא אומרו:

"וקצתה את כפה לא תחוס עינך" (דברים כה, יב).

ולשון ספרי:

"וקצתה את כפה – מלמד שאתה חייב להצילו בכפה.
מנין שאם לא תוכל להצילו בכפה הצילו בנפשה?
תלמוד לומר: לא תחוס עינך".

ושם אמרו:

"מה מבושיו מויחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא ב"קצתה את כפה",
כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות – הרי הוא בקצתה את כפה".

וזה שאמרנו שיהרג הרודף על חפצו – אינו בכל מי שיחפץ לעשות איזו עברה שתהיה, ואינו אלא באדם הרודף אחר חברו להרגו, ואפילו הוא קטן,
או אחר אחת מכל העריות לגלות ערוותה – ופשוט שהזכור מכלל העריות, אמר יתעלה: "צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה" (שם כב, כז), הא יש לה מושיע – מושיעה בכל דבר שהוא יכול להושיעה.

והשווה דין רודף אחריה ורודף אחר חברו להרגו, אמר: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (שם כו).

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ח' מסנהדרין.

מצווה תרא: מצוות לא תעשה, שלא לחוס על הרודף - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שס] מצוות לא תעשה, שלא לחוס על הרודף.
שנאמר: "לא תחוס עינך" דברים כה, יב.

מראי מקומות:
ספרי, סנהדרין דפים ע"ב, פ"ג; אהלות פרק ז';
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רצ"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קס"ד;
שו"ע חושן משפט סימן תכ"ה.

תרא. שלא לחוס על הרודף - ספר החינוך

שנמנענו מלחמול על נפש הרודף.
ובאור זה העניין כמו שכתבתי במצות עשה שלו שבסדר זה (מצוה תר), שבאה הקבלה עלינו בשתי עבירות, שהן רציחה ועריות, שכל שנראהו רודף לעשות אחת מהן, שנמנעהו בכל כוחנו, ואם אינו רוצה להימנע מעשות העבירה בדברים, ונוכל להציל מידו הנרדף או הנרדפת באחד מאבריו – שנקטעהו. ואם אי אפשר לנו להציל הנרדף אם לא נהרוג הרודף – שנהרגהו. ועל זה באה המניעה עלינו, שלא נחמול עליו, אלא שנהרגהו על כל פנים, אם אי אפשר לנו בשום צד להציל הנרדף אלא בנפשו. ועל זה נאמר (דברים כה יב) וקצתה את כפה, לא תחוס עינך.
ולשון ספרי: וקצתה את כפה, מלמד שאתה חייב להצילו בכפה, להצילו בנפשה מנין? תלמוד לומד לא תחוס עינך.

ומשורשי המצוה
וענינה כמנהג הספר, מבואר במצות עשה הנזכר בסדר הזה.