מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הקנ"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול מעשר שני באנינות.
והוא אומרו יתעלה:
"לא אכלתי באני ממנו" (שם).
ולשון המשנה
שהמעשר והביכורים טעונין הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורין לאונן.
וכן כל אונן אסור לאכול בקודשים מפסוק זה.
ולשון התורה גם כן:
"ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'" (ויקרא ט, יט).
וכבר נתבארו דיני האנינות בפרק ח' מפסחים ופרק ב' מזבחים.

והאוכל קודשים או מעשר שני באנינות - לוקה.

תרח. שלא לאכול מעשר שני באנינות - ספר החינוך

שלא לאכול מעשר שני באנינות.

ועניין מעשר שני כתבתיו בסדר ראה אנכי (מצוה תעג). ועניין האנינות דאורייתא הוא, מי שמת לו אחד מקרוביו שהוא חייב להתאבל עליהם, אותו היום שימות ויקברנו נקרא אונן. ובפירוש אמרו זכרונם לברכה, שיום מיתה וקבורה בלבד הוא עיקר האנינות דאורייתא, וביום דוקא ולא בלילה, שנאמר (ויקרא י, יט) ואכלתי חטאת היום. ודרשו זכרונם לברכה (זבחים ק ב) היום אסור ובלילה מותר, ועל זה נאמר (דברים כו יד) לא אכלתי באוני ממנו. לומר, שאם אכל באנינות היה עובר. ולא מעשר שני בלבד אסור לאכלן באנינות אלא אף כל הקודשים, מי שאכלן באנינות לוקה עליהן (רמב''ם מעשר שני פ''ג ה''ז).

משורשי המצוה
לפי שהקודשים שולחן גבוה הם, ואין ראוי למי שהוא דואג וכואב מאוד בלבבו לקרב אל שולחן המלך, ועל דרך משל כעניין שכתוב (אסתר ד, ב) כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ועוד טעם אחר, כי באכילת הקודשים תמצא כפרה אל הבעלים, וכעניין שאמרו זכרונם לברכה (פסחים נט, ב), כהנים אוכלין ובעלים מתכפרין. ואין ספק, כי באוכלם את קודשיהם, היו אוכלין אותם בכוונה ובדעת שלמה, וכל מחשבותם וכל תנועותיהם נכונות נגד השם, ובהיות האדם צעור דואג וחרד ביום מות קרובו, אין דעתו וכונתו מישבת כלל, ועל כן אין ראוי לאכול קודשי שמים, וכשר הדבר בעיני אומרו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין חיוב מלקות לאוכל מעשר שני באנינות אלא לאוכל אותו בירושלים, ומה שאמרו, שהאוכל אותו באנינות דרבנן שמכין אותו מכת מרדות, ואיזהו אנינות דרבנן? זה הלילה שאחר יום הקבורה, וכן כל הימים שישתהה המת בין יום מיתה וקבורה.
ויתר פרטי המצוה ומשפטי האנינות, מבוארים בפרק שמיני מפסחים ושני מזבחים.

ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות בזמן הבית
שהיה שם מעשרות דאורייתא. והעובר על זה בזמן ההוא, ואכל כזית קודשים או מעשר שני באנינות דאורייתא לוקה.

מצווה תרח: מצוות לא תעשה, שלא לאכול מעשר שני באנינות - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שסג] מצוות לא תעשה, שלא לאכול מעשר שני באנינות.
שנאמר: "לא אכלתי באוני ממנו" דברים כו, יד.

מראי מקומות:
מסכת מעשר שני פרק ה'; יבמות דף ע"ג; מכות דף י"ט; פסחים דף צ"א; זבחים דף צ"ט;
רמב"ם הלכות מעשר שני פ"ג;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קנ"ב;
רמב"ן סוף שורש ח' משיג וס"ל לא אכלתי באוני ולא נתתי ממנו למת אינן לאוין אלא ל או הבא מכלל הן ושלא לאכול בטומאה יוצא בלאו מפסוק אחר ביבמות דף ע"ג ע"ש;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רס"ג.