המצווה המשלימה ק"נ ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול מעשר שני בטומאה,
אפילו בירושלים, עד שיפדה. לפי שהכלל אצלנו שמעשר שני שנטמא פודין אותו אפילו בירושלים, כמו שנתבאר במכות. והאזהרה על זה הוא אמרו:

"לא בערתי ממנו בטמא" (דברים כו, יד).

ובא בקבלה:

בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא.

ובגמרא מכות שנתבאר עוד,

שהמעשר והביכורים אסור לבער מהם בטמאה, ואוכלם בטומאת עצמן לוקה, ובתנאי שיאכל מעשר זה בטומאה בירושלים בלי פדיון ואז ילקה, כמו שזכרנו.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בסוף מכות.

תרט. שלא לאכול מעשר שני - ספר החינוך

שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שיפדה.

שהעיקר אצלנו שמעשר שני שנטמא פודין אותו ואפילו בירושלים, כמו שהתבאר במסכת מכות (יט, ב), ועל זה נאמר (דברים כו יד) לא בערתי ממנו בטמא, והוא כאלו אמר לא תבער ממנו בטמא, כלומר לא תאכל ממנו בטמא, כי אחר שהשם צונו, שנאמר לא עשיתי כן וכן הרי הוא כאלו צונו לא תעשה כן, ומן הטעם הזה נחשב לשונות אלו שבפסוק זה ללאוין, והנה סוף הפסוק אומר שמעתי בקול ה’ אלהי, לומר, שהוא הזהירנו על כל זה.

משורשי הרחקת הטומאה מן הקודש, כתבתי במקומות הרבה מן הספר, מה שידעתי בו (עי' מצוה שסב).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (בספרי), לא בערתי ממנו בטמא. בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא, כלומר שבכל אחד משני צדדין אלו לוקין עליהן, והוא שיאכל אותו בירושלים, שהוא מקום אכילתו, שכן פרשו זכרונם לברכה, שאין לוקין עליו אלא שם, אבל האוכלו בטומאה חוץ לירושלים אינו לוקה עליו, אלא מכין אותו מכת מרדות דרבנן.
ויתר פרטיה, מבוארין בסוף מכות (יט ב).

ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות בזמן הבית שהיו לנו מעשרות דאורייתא.

מצווה תרט: מצוות לא תעשה, שלא לאכול מעשר שני בטומאה - ספר מצוות ה'

[לא תעשה שסד] מצוות לא תעשה, שלא לאכול מעשר שני בטומאה.
שנאמר: "ולא בערתי ממנו בטמא" דברים כו, יד.

מראי מקומות:
מסכת מעשר שני פרק ה'; יבמות דף ע"ג; מכות דף י"ט; פסחים דף צ"א; זבחים דף צ"ט;
רמב"ם הלכות מעשר שני פ"ג;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ק"נ;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רנ"ט.