המצווה השמינית ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו להידמות לו ית' כפי יכולתנו,
והוא אומרו:
"והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט).
וכבר כפל ציווי זה ואמר:
"ללכת בכל-דרכיו" (שם יא, כב),
ובא בפירוש עניין זה:
"מה הקב"ה נקרא רחום - אף אתה היה רחום;
הקב"ה נקרא חנון - אף אתה היה חנון;
הקב"ה נקרא צדיק - אף אתה היה צדיק;
הקב"ה נקרא חסיד - אף אתה היה חסיד" - זהו לשון ספרי.
וכבר כפל צווי זה בלשון אחר ואמר:
"אחרי ה' אלקיכם תלכו" (שם יג, ה),
וגם בפירושו בא, שעניינו להתדמות למעשים הטובים ולמידות הנכבדות שבהם מתואר יתעלה על דרך המשל - יתעלה על הכל עילוי רב.
תריא. מצוה ללכת ולהדמות בדרכי ה’ יתברך - ספר החינוך
שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כוחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו, על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך ה’ וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר
(דברים כח ט) והלכת בדרכיו. ונכפלה המצוה עוד במקום אחר, שנאמר ללכת בכל דרכיו
(דברים י, יב יא, כב).
ואמרו זכרונם לברכה
(בספרי עקב יא כב) בפירוש זאת המצוה.
מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום, מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון, מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק, אף אתה היה צדיק, מה הקדוש ברוך הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש.
והעניין כולו לומר שנלמד נפשנו ללכת בפעולות טובות כאלו ומידות נכבדות אשר יספר בהם יתברך על דרך משל לומר שמתנהג במידות טובות אלו עם בריותיו. והוא ברוך הוא יתעלה על כל עלוי גדול, שאין בנו כוח ודעה להשיג גדל מעלתו ורב טובו ולא בכל הנבראים, ועל הדרך הזה שאמרנו
(רמב''ם דעות פ''א ה''ו) יקראו הנביאים לאל ברוך הוא כל הכנויים: צדיק, ישר, תמים, גבור, חזק, רב חסד, ארך אפים, כי באמרם ארך אפים אין העניין חלילה שיהיה כעס לפניו לעולם, כי אשר בידו להמית ולהחיות, למחות עולם ולבראת, ואין אומר לו מה תעשה למה יכעס
? גם כי הכעס איננו שלמות בכועס, ואליו ברוך הוא כל השלמות. אבל העניין באמת על הדרך שזכרנו, כלומר שהן המידות המעולות שמתנהג עם בריותיו, ויש לנו ללמד ולעשות כל דרכינו בדמיונו.
ואולי, בני, תחשב לבוא עלי במה שכתוב ואל זועם בכל יום
(תהלים ז, יב), ואמרו זכרונם לברכה
(ברכות ז, א) וכמה זעמו
? רגע.
ואתה בני אל תטעה בזה, חלילה לאל מרשע ומלבבך להאמין בו ברוך הוא כי אם תכלית כל שלמות. ועניין הכעס לא יארע בנו רק מצד היותנו בעל החומר הגרוע.
ובאמת כי הזעם שזכרו בו, איננו רק על דרך משל על עניין העולם, כונתם לומר כי בהיות רוב בני אדם שבעולם נמשכים אחר תאותם, ומהם רבים עובדים לשמש ולירח ולמזלות וגם לעצים ולאבנים, יתחייב העולם מתוך כך כליה תמיד.
ואולי אומרם שזעמו רגע בכל יום, הטעם לפי שהעולם נדון אחר רובו ובכל יום ויום מתחייב העולם על מעשיהם הרעים, ואותו רגע קטן אשר ישלים הרוב חוטא אחד בחטאו, ידמו זכרונם לברכה לזעם האל, לומר שיש באותו רגע חרון אף בעולם וחיוב עליהם, שהכל ראויים באותו רגע מכוח מידת הדין לכלות, אלא שמידת הרחמים מכרעת מיד ומעמידו.
וקבל זה בני ממני עד שמעך טוב ממנו.
זו ידוע הוא, כי היא ושורשה דבר אחד.
גם כן קצרים. ענינה הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל עניניו ובכל מעשיו, בין באכילה בין בשתיה, בין במשא ומתן בין בדברי תורה, בין בתפילה, בין בשיחה ובכל דבר הדרך הטובה והממצעת, ולא יתרחק אל הקצוות לעולם.
ועל כלל העניין הזה אמרו זכרונם לברכה
(סוטה ה, ב), שיהא אדם שם דעותיו תמיד כלומר, שיחשב בעניניו לעשות אותם על דרך המצוע והישר, וסמכו הדבר לקרא דכתיב
(תהלים נ כג) ושם דרך אראנו בישע אלהים. דרשו הם
(מועד קטן ה, א), אל תקרי ושם אלא ושם
[ש' ימנית].
והעובר על זה, ואינו משתדל להישיר דרכיו ולכבש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו לאהבת האל ולקים המצוה הזאת ביטל עשה זה.
מצווה תריא: מצוות עשה ללכת בדרכי ה' יתברך - ספר מצוות ה'
(עשה רמו) מצוות עשה לילך בדרכי השם יתברך בכל היכולת.
שנאמר: "והלכת בדרכיו"
דברים כא, ט
מראי מקומות:
סוטה דף י"ד;
רמב"ם הלכות דעות פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ח';
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין ז';
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן מ"ו, מ"ז.
