המצווה הי"ח ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו שיהא לכל זכר ממנו ספר תורה לעצמו.
ואם יכתבו בידו - הרי זה משובח מאוד והוא עדיף.
כמו שאמרו:

"כתבו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני".

ואם אי אפשר לו לכותבו בידו - חייב הוא לקנותו או יבקש שיכתבו בשבילו.
והוא אומרו יתעלה:

"כתבו לכם את השירה הזאת" (שם לא, יט)

לפי שאינו מותר לכתוב את התורה פרשיות פרשיות. ואכן רצונו באומרו "את השירה הזאת" - כל התורה הכוללת את השירה הזאת.
ולשון גמרא סנהדרין:

"אמר רבא: אף על פי שהניחו לו לאדם אבותיו ספר תורה -
מצווה לכתוב משלו, שנאמר: 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת' .
איתביה אביי: כותב לו ספר תורה לשמו, כדי שלא יתגאה בשל אבותיו -
מלך אין הדיוט לא?!"

ובאה התשובה:

"התם לא נצרכה אלא לשתי תורות, כדתניא:
וכתב לו את משנה התורה - שתי תורות";

כלומר, שהחילוק בין מלך להדיוט הוא, שכל אדם חייב לכתוב ספר תורה אחד, והמלך שני ספרי תורות, כמו שנתבאר בפ"ב מסנהדרין.

וכבר נתבארו דיני כתיבת ספר תורה ותנאיו בפ"ג ממנחות ובריש בתרא ושבת.

תריג. לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו - ספר החינוך

שנצטוינו להיות לכל איש מישראל ספר תורה, אם כתבו בידו הרי זה משובח ונאהב מאוד, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (מנחות ל, א) כתבו, כלומר בידו, מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני, ומי שאי אפשר לו לכתבו בידו, ישכור מי שיכתבנו לו, ועל זה נאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, כלומר כתבו לכם תורה, שיש בה שירה זאת.

משורשי המצוה
לפי שידוע בבני אדם שהם עושין כל דבריהם לפי ההכנה הנמצאת להם, ועל כן צונו ברוך הוא להיות לכל אחד ואחד מבני ישראל ספר תורה מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חבריו, למען ילמד ליראה את השם, וידע וישכיל במצותיו היקרות והחמודות מזהב ומפז רב.
ונצטוינו להשתדל בזה כל אחד ואחד מבני ישראל, ואף על פי שהניחו לו אבותיו, למען ירבו הספרים בינינו ונוכל להשאיל מהם לאשר לא תשיג ידו לקנות, וגם למען יקראו בספרים חדשים כל אחד ואחד מישראל, פן תקוץ נפשם בקראם בספרים הישנים, שיניחו להם אבותיהם.

ודע בני, שאף על פי שעיקר החיוב דאורייתא אינו רק בספר התורה, אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו על פירוש התורה, יש לכל אחד לעשות מהם כפי היכולת מן הטעמים שאמרנו, ואף על פי שהניחו לו אבותיו מהן רבים. וזהו דרך כל אנשי מעלה יראי אלקים אשר היו לפנינו לקבוע מדרש בביתם לסופרים לכתב ספרים רבים, כברכת ה’ אשר נתן להם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה כיצד כותבין ספר תורה? כתיבה מתוקנת וטובה ונאה, ויניח בין כל תבה ותבה כמלוא אות קטנה, ובין כל שיטה ושיטה כמלוא שיטה. ואורך כל שיטה שלושים אותיות, כדי לכתוב למשפחותיהם למשפחותיהם למשפחותיהם שלוש פעמים, וזהו רוחב כל דף ודף. ולא תהא שיטה קצרה מזה כדי שלא יהא הדף כאגרת, ולא ארוכה יתר על זה, כדי שלא יהו עיניו משוטטות בכתב.
נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות, לא יכתב שתים בתוך הדף ושלוש חוץ לדף, אלא כותב שלוש בתוך הדף ושתים חוץ לדף.
לא נשאר מן הדף כדי לכתב שלוש אותיות, מניח המקום פנוי ומתחיל מתחלת השיטה. נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה בין הדפין, אלא יחזור לתחילת השיטה. נזדמנה לו בסוף השיטה תיבה בת עשר אותיות, או פחות או יותר, ולא נשאר מן השיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף, אם יכל לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב, ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחילת השיטה.

ומניח בין כל חומש וחומש ארבע שיטין פנויות בלא כתיבה, לא פחות ולא יתר, ויתחיל החומש מתחלת השיטה החמישית, וכשיגמור התורה צריך שיגמור באמצע שיטה שבסוף הדף. אם נשאר מן הדף שיטין הרבה, מקצר ועולה, ומתחיל מתחילת השיטה ולא יגמור את השיטה, ומתכון עד שיהיה לעיני כל ישראל באמצע שיטה בסוף הדף.

ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות, ובאותיות שצורתן משונה, כגון הפאי''ן הכפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש.
ויזהר בתגין ובמנינם, יש אות שיש עליה תג אחד, ויש אות שיש עליה שבעה, וכל התגין כצורת זין הם דקין כחוט השערה.
וכל הדברים האלה, לא נאמרו אלא למצוה מן המבחר, ואם שנה בתקון זה, או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתקנן, או שקרב את השטין, או הרחיקן, או האריכן או קצרן, הואיל ולא הדביק אות באות, ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת, ולא שינה בפתוחות וסתומות הרי זה ספר תורה כשר.
ויתר פרטי המצוה מבוארים במסכת מנחות פרק שלישי, ובפרק ראשון מבבא בתרא, ובמסכת שבת.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים
שהן חייבין בתלמוד תורה, וכמו כן לכתוב אותה, ולא הנקבות. והעובר על זה ולא כתב ספר תורה, אם אפשר לו בשום עניין, ביטל עשה זה ועונשו גדול, כי היא סיבה ללמד מצות התורה כמו שאמרנו. וכל המקיים אותה יהיה ברוך ויחכם הוא ובניו, וכמו שכתוב כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל.

מצווה תריג: מצוות עשה שיכתוב כל אחד מישראל ספר תורה לעצמו - ספר מצוות ה'

(עשה רמח) מצוות עשה שכל אחד מישראל יכתוב לו ספר תורה.
שנאמר: "כתבו לכם את השירה הזאת" דברים לא, יט.

מראי מקומות:
סנהדרין דף כ"א; בבא בתרא דפים י"ג, י"ד; מנחות דף ל';
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזות וספר תורה פרק ז';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה י"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין כ"ד;
שו"ע יורה דעה סימן ר"ע;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן קנ"ה;