סו. מצות הלוואה לעני - ספר החינוך
להלוות לעני כהשגת היד כפי מה שצריך לו למען הרחיב לו ולהקל מעליו אנחתו.
וזאת המצוה של הלוואה היא יותר חזקה ומחייבת ממצות נתינת הצדקה, שמי שנתגלה ונודע דחקו בין בני אדם וגילה פניו לשאול מהם, אין דחקו ואפלתו כמי שעדיין לא בא לאותה בושה וירא מהכנס בה, ואם יהיה לו מעט סעד של הלואה במה שירויח מעט, אולי לא יצטרך לבוא לשאלה לעולם, וכשירחמנו האל ברווח ישלם נשיו ויחיה בנותר.
ועל כן הזהירתנו תורתנו השלמה על זה לסעוד המך בהלוואה טרם יצטרך לבוא אל השאלה, שנאמר
(שמות כב כד) אם כסף תלוה את עמי, ואמרו זכרונם לברכה במכילתא כל 'אם' 'ואם' שבתורה רשות, חוץ משלושה שהם חובה, וזה אחד מהם, ויכריחו הדבר מדכתיב במקום אחר דרך צוואה
(דברים טו ח) והעבט תעביטנו.
שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים כי היא מידה משובחת, ומתוך הכשר גופם במידות הטובות יהיו ראוים לקבלת הטובה, כמו שאמרנו שחלות הטוב והברכה לעולם על הטוב לא בהפכו. ובהטיב ה’ יתברך לטובים, ישלם חפצו שחפץ להטיב לעולם. ואם לאו, מצד שורש זה, הלא הוא ברוך הוא יספיק לעני די מחסורו זולתנו, אלא שהיה מחסדו ברוך הוא שנעשינו שלוחים לו לזכותנו.
ועוד טעם אחר בדבר, שרצה האל ברוך הוא לפרנס העני על ידי בני אדם מגודל חטאו, כדי שיוכח במכאוב בשני פנים, בקבלת הבושת מאשר כגילו ובצמצום מזונו.
וכעניין זה שאמרנו כדי לזכותנו, השיב חכם מחכמינו למין אחד ששאלו אם אלקים אוהב עניים, שהרי ציווה עליהם, למה אינו מפרנסם וכו', כמו שבא
(במסכת בבא בתרא י, א).
כגון איזה עני קודם במצוה זו, והאזהרות הרבה שהזהירונו זכרונם לברכה עליה שאמרו
(שם י, א) שהאדם מרוחק ונמאס ונתעב ונאלח ומשוקץ עד שקרוב להיות מיאוסו כמיאוס עבודה זרה אם יש לו ומושך ידו ממצוה זו. וכמה נחמד ונאהב ומרוחם ומתברך בכמה ברכות המחזיק בה, הכל מבואר במקומות מכתובות ובתרא
(שם ט, ב) ובמקומות רבים מן הגמרא.
(ח''ה צז).
מצווה סו: מצוות עשה להלוות לעניי ישראל - ספר מצוות ה'
(עשה לא) מצוות עשה להלות לעניי ישראל.
שנאמר: "אם כסף תלוה את עמי"
שמות כב, כד.
מראי מקומות:
כתובות דף ס"ז; בבא מציאה דף ע"א;
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קצ"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין צ"ג;
שו"ע חושן משפט סימן צ"ז;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רמ"ח.
המצווה הקצ"ז ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו להלוות לעני, כדי להרחיב לו ולהקל על ענייניו, ומצווה זו יותר גדולה וחמורה ממצוות צדקה; כי מי שנצרך ומגלה פניו לבקש מבני אדם, אין מצוקתו וצערו בדבר זה כמו זה שעדין לא גילה פניו, והוא זקוק לעזרה כדי שלא יתגלה מצבו ולא יהא נצרך.
הציווי במצווה זו הוא אומרו יתעלה:
"אם כסף תלווה את עמי את העני עמך" (שמות כב, כד).
ולשון המכילתא:
"כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלושה,
האחד: אם כסף תלווה את עמי".
אמרו: "אם כסף תלווה - חובה.
אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות?
תלמוד לומר: העבט תעביטנו די מחסרו (דברים טו, ח) - חובה ולא רשות".
וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בכמה מקומות בכתובות וב[בבא] בתרא.
