סז. שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרוע - ספר החינוך

שנמנענו מלתבוע החוב מן הלוה בעת שנדע שאינו יכול לפרוע חובו לפי שאין לו, שנאמר (שמות כב כד) לא תהיה לו כנושה. ודע כי זאת המניעה תכלול גם כן שלא להלוות בריבית לישראל.

משורשי המצוה
לקבוע לנו מידת החסד והחמלה, וכשיהיו קבועות בנו, אז נהיה ראויים לקבלת הטובה וישלם חפץ ה’ בנו שחפץ בעולם הזה ובעולם הבא.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ מה, ב) מנין לנושה בחברו מנה ויודע שאין לו, שאסור לעבור לפניו, שנאמר לא תהיה לו כנושה.
ומה שאמרו גם כן במכילתא לא תהיה לו כנושה שלא יראה לו בכל זמן. ודברים אחרים הנאמרים בעניין זה, במציעא (עה, ב) ובמקומות בגמרא (ח''ד צז).

ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ותבע הלואתו מחברו, ויודע שאין לו ותובעו כדי לצערו, עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך.

מצווה סז: מצוות לא תעשה, שלא לתבוע חוב ממי שאין לו - ספר מצוות ה'

[לא תעשה לו] מצוות לא תעשה, שלא לתבוע ללוה חובו כשיודע שאין לו לשלם.
שנאמר: "לא תהיה לו כנושה" שמות כב, כד.

מראי מקומות:
בבא מציאה דף ע"ה עמוד ב';
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רל"ד;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קפ"ה;
שו"ע חושן משפט סימן צ"ז.

המצווה הרל"ד ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלתבוע את הלווה אם נדע שאינו יכול לפרוע חובו.
והוא אומרו יתעלה:

"לא תהיה לו כנושה" (שמות כב, כד).

ובגמרא בבא מציעא אמרו:

"מנין לנושה בחברו מנה ויודע בו שאין לו, שאסור לעבור לפניו?
תלמוד לומר: 'לא תהיה לו כנושה'".

ובמכלתא:

"לא תהיה לו כנושה – שלא תראה לו בכל זמן".

ודע שלאו זה כולל גם את התובע חוב הריבית, ולפיכך אמרו, שהמלווה בריבית עובר גם על אמרו יתעלה: "לא תהיה לו כנשה", כמו שאבאר לקמן.