מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



ז. שלא לאכול הפסח נא ומבשל - ספר החינוך

שלא לאכול מבשר הפסח נא ובשל כי אם צלי אש, שנאמר (שמות יב - ט) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש. העניין הזה, שלא יאכל אותו קודם גמר בשולו אפילו בצלי, וזהו פירוש 'נא', (פסחים מא, א) שהבשר שהתחיל בו מעשה האור ונצלה מעט ואינו ראוי לאכילת אדם, עדיין נקרא 'נא'. אבל כשהוא חי לגמרי, שלא התחיל בו האור כלל, אין בכלל לאו דנא ללקות עליו משום אל תאכלו ממנו נא. אבל אסור מדאורייתא, שכל שאינו צלי אש, אסרה התורה דרך כלל. ופירוש 'בשל' - שבשלו במים או בכל משקה או במי פרות, שנאמר ובשל מבשל, ריבה הכל.

משורשי מצוה זו
מה שכתוב בשחיטתו, לזכור נס יציאת מצרים. וזהו שנצטווינו לאכולו צלי דווקא, לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי, שהוא מאכל טוב ומוטעם, אבל שאר העם אינם יכולים לאכול מעט בשר שתשיג ידם, כי אם מבושל, כדי למלא בטנם.
ואנו שאוכלים הפסח לזיכרון שיצאנו לחרות להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חרות ושרות, מלבד (עי' מורה נבוכים ח''ג פמ''ו) שאכילת הצלי יורה על החיפזון שיצאו ממצרים ולא יכלו לשהות עד שיתבשל בקדירה.

דיני המצוה
כגון אם עשהו צלי קדרה, או סכו במשקים, או במי פירות או במים, או בשמן תרומה מה דינו ויתר הפרטים, מבואר בפסחים (מ ב הל' קורבן פסח פ''ח).

ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית
והעובר עליו ואכל נא או מבושל לוקה. וכן אם אכל שניהם כאחד לוקה מלקות אחת, ששניהם לאו אחד לדעת הרמב''ם ז''ל. (שם ה''ד וסהמ''צ שורש ט)
והרמב’’ן ז''ל (שם בשורש ט ד''ה המין השלישי) מנה אותן שני לאוין וכתב, שלוקין עליהן על כל אחד ואחד. דכיון דכתיב לא תאכלו כי אם צלי אש ''נא ומבשל'' למה לי? שמע מנה, ללקות על כל אחד ואחד מן הפרטים. ואמרו ז''ל כי בכל המצות יהיה המניין כן, שכל הנפרטים בתורה אחד אחד והם דברים חלוקים, נמנה כל אחד למצוה אחת בחשבון המצות, כגון זה דנא ומבושל, וכן אתנן ומחיר ושאור ודבש וזולתם.

ואמנם בעניין המלקות יש חילוק בהם, שכל הנפרטים בלאו אחד, אין לוקין עליהם אלא מלקות אחד, כגון 'אתנן זונה ומחיר כלב', ו'שאור ודבש', 'משפט גר יתום' וכיוצא בהן כולן. אבל הלאוין שיש בהן כלל ופרטן בתחילה או בסוף, כגון זה הלאו שפרט 'נא ומבשל' - וכולל 'אל תאכלו כי אם צלי אש', וכן בנזיר כולל (במדבר ו ד) 'מכל אשר יצא מגפן היין לא יאכל', ואחר כך פורט 'חרצנים וזג וענבים לחים ויבשים, באלו וכיוצא בהם לוקין עליהן על כל אחד ואחד, כי ריבוי הפרט שלא היה צריך, יורה על המלקות על כל אחד ואחד כמו שאמרנו.
והרבה הרב ראיותיו על זה בעיקר התשיעי בספר המצות שלו, שאין חשבון הלאוין כחשבון המלקות.
וזה שאמרתי שהרמב’’ן ז''ל ימנה כל הנפרטים בשמם אחד אחד מצוה בפני עצמה, דווקא כשהם חלוקים בעניין כמו שכתבנו, כגון 'שאור ודבש', 'אתנן ומחיר'. אבל במקום שהעניין אחד, אף על פי שנפרטין בשמות חלוקים, לא נמנה זה כי אם מצוה אחת, כגון (דברים טו יט) 'כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך', שאין זה אלא צווי אחת להקדיש כל הבכור, והפרט אינו אלא צוואה אחת. וכן (ויקרא כז לב) 'כל מעשר בקר וצאן' שאין זה אלא צווי אחת להפריש לתת מעשר מבהמות אלו. וכן (דברים טז יח) 'שופטים ושוטרים', שאין זה אלא שנעשה דין על פי אנשים אלה וצווי אחד הוא. וכן (ויקרא יט לו) 'מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק'. שהכל צווי אחד, שלא נשקר המידות.

מצווה ז: מצוות לא תעשה, שלא לאכול פסח נא ומבושל - ספר מצוות ה'

[לא תעשה לא תעשה ב] מצוות לא תעשה, שלא לאכול בשר פסח נא או מבושל.
שנאמר: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש" שמות יב, ט.

מראי מקומות:
פסחים דף מ"א;
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ח'; סנהדרין פרק י"ח;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קכ"ה; ובשורש ט' ע"ש בהשגת רמב"ן שהוא חישב נא ומבושל בשני לאוין;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ש"נ, שנ"א.

המצווה הקכ"ה ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול קרבן הפסח מבושל או נא, אלא צלי בלבד.
והוא אומרו יתעלה:
"אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל" (שמות יב, ט).
וכבר נתבאר לך בכלל התשיעי ממאמר זה,
שהעובר על לאו זה – לוקה.