מצווה עח: מצוות עשה אחרי רבים להטות - ספר מצוות ה'

(עשה לב) מצוות עשה על הבית דין להטות דין אחרי רבים.
שנאמר: "אחרי רבים להטות" שמות כג, ב.

מראי מקומות:
סנהדרין דף ב'; בבא מציאה דף נ"ט; חולין דף י"ד;
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ח';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קע"ה;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין צ"ח;
שו"ע חושן משפט סימן י"ח;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רכ"ה.

עח. מצות הטייה אחרי רבים - ספר החינוך

לנטות אחרי רבים, והוא כשיפול מחלוקת בין החכמים בדין מדיני התורה כולה, וכמו כן בדין פרטי, כלומר בדין שיהא בין ראובן ושמעון, על דרך משל, כשתהיה המחלוקת בין דייני עירם שקצתם דנין לחיוב וקצתם לפטור, לנטות אחר הרוב לעולם, שנאמר (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות. ובביאור אמרו זכרונם לברכה (חולין יא א) רובא דאורייתא.

ובחירת רוב זה, לפי הדומה, הוא בששתי הכתות החולקות יודעות בחכמת התורה בשוה, שאין לומר שכת חכמים מועטת לא תכריע כת בורים מרובה, ואפילו כיוצאי מצרים. אבל בהשוית החכמה בקרוב, הודיעתנו התורה שרבוי הדעות יסכימו לעולם אל האמת יותר מן המיעוט. ובין שיסכימו לאמת או לא יסכימו לפי דעת השומע, הדין נותן שלא נסור מדרך הרוב.

ומה שאני אומר כי בחירת הרוב לעולם הוא בששתי כתות החולקות שוות בחכמת האמת, כי כן נאמר בכל מקום חוץ מן הסנהדרין, שבהם לא נדקדק בהיותם חולקין אי זו כת יודעת יותר, אלא לעולם נעשה כדברי הרוב מהם. והטעם לפי שהם היו בחשבון מחוייב מן התורה, והוא כאלו צותה התורה בפירוש אחר רוב של אלה תעשו כל עניניכם, ועוד שהם כולם היו חכמים גדולים.

משורשי מצוה זו
שנצטוינו בזה לחזק קיום דתנו, שאלו נצטוינו קיימו התורה כאשר תוכלו להשיג כוונת אמתתה, כל אחד ואחד מישראל יאמר דעתי נותנת שאמיתת עניין פלוני כן הוא, ואפילו כל העולם יאמרו בהפכו לא יהיה לו רשות לעשות העניין בהיפך האמת לפי דעתו, ויצא מזה חורבן שתעשה התורה ככמה תורות, כי כל אחד ידין כפי עניות דעתו.

[חובה לציית לרוב, גם אם לעתים יטעו]
אבל עכשיו שבפירוש נצטוינו לקבל בה דעת רוב החכמים, יש תורה אחת לכולנו והוא קיומנו גדול בה, ואין לנו לזוז מדעתם ויהי מה. ובכן בעשותנו מצוותם, אנו משלימין מצוות האל, ואפילו אם לא יכוונו לפעמים החכמים אל האמת חלילה, עליהם יהיה החטאת ולא עלינו. וזהו העניין שאמרו זכרונם לברכה בהוריות (ב א) שבית דין שטעו בהוראה ועשה היחיד על פיהם, שהם בחיוב הקורבן לא היחיד כלל, זולתי בצדדים מפורשים שם.

דיני המצוה
כגון החילוקים שיש ברוב זה בין דיני ממונות לדיני נפשות, שבדיני נפשות צריך שיהא הרוב יותר ניכר, וכמה אנשים צריכים לדיני נפשות מחמת שאנו מצווין לעשות כדברי הרוב, ואין ראוי להמית איש אחד בשני דיינים שהם רוב כנגד אחד.
וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין לז א) שצריכין גם כן אלו העושים רוב בדיני נפשות להיות סמוכין, והסמיכה עדות להם שהם חכמים ונבונים ושלמים שראויים לעשות כל דבר על ידם. ולא נמית אנשים על פי אנשים חסרי חכמה פן יטעו בדין, ולמיתה אין תשלומין. ושבדיני נפשות המלמדים זכות אין חוזרין ומלמדין חובה, ובדיני ממונות אינו כן, ושפותחין בזכות בדיני נפשות, והנה נסתלק הפותח בכך מכת המחייבת, ושהכל מלמדין זכות, בין רב בין תלמיד.
ויתר פרטיה, מבוארים בסוף סנהדרין.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות
והעובר עליה ולא נטה אחריהם, ביטל עשה ועונשו גדול מאוד, שהוא העמוד שהתורה נסמכת בו.

המצווה הקע"ה ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו ללכת אחר הרוב
אם נופלת מחלוקת בין החכמים באיזה דין מדיני תורה; וכן ננהג גם בדין הפרטי, כגון בדין שבין ראובן לשמעון: אם נופלת מחלוקת בין דיני עירם, אם שמעון הוא החייב או ראובן - נלך אחר הרוב.

והוא אומרו יתעלה:

"אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב).

ובפירוש אמרו:

'רובא - דאורייתא'.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו והלכותיה בכמה מקומות בסנהדרין.