ח. שלא להותיר מבשר הפסח - ספר החינוך

שלא להותיר כלום מבשר הפסח למחרתו, שהוא יום חמשה עשר בניסן, שנאמר (שמות יב י) ולא תותירו ממנו עד בוקר.

משורשי מצוה זו
מה שכתוב בשחיטתו לזכר נסי מצרים. וזה שנצטווינו שלא להותיר ממנו, העניין הוא כדרך מלכים ושרים, שאינם צריכין להותיר מתבשילין מיום אל יום. ועל כן אמר, שאם יוותר ממנו, שישרף כדבר שאין חפץ בו, כדרך מלכי אדמה.
וכל זה לזכור ולקבוע בלב, שבאותו זמן גאלנו ה’ יתברך ונעשינו בני חורין וזכינו למלכות ולגדולה.

דין המצוה בפסחים.

ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית.
והעובר עליה והותיר, עבר על לאו. ואין לוקין על לאו זה, לפי שהוא ניתק לעשה (רמב''ם שם י, יא), שנאמר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו. והלכה היא, לאו שנתק לעשה אין לוקין עליו.

מצווה ח: מצוות לא תעשה, שלא להותיר מהפסח למחר - ספר מצוות ה'

[לא תעשה לא תעשה ג] מצוות לא תעשה, שלא להותיר מהפסח למחרתו.
שנאמר: "ולא תותירו ממנו עד בוקר" שמות יב, י.

מראי מקומות:
מכילתא; פסחים דף פד;
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק י' הלכה יא';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קי"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין שנ"ח.

המצווה הקי"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלהשאיר דבר מבשר הפסח למחרת היום
כלומר ליום חמשה עשר.
והוא אומרו:

"ולא תותירו ממנו עד בקר" (שם יב, י).

וכבר בארנו שלאו זה הוא לאו שניתק לעשה, לפי שאמר: "והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו" (שם).
ובמכלתא אמרו:

"והנותר ממנו" – בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה,
לומר שאין לוקין עליו".