מצווה פא: מצוות לא תעשה, שלא להטות דין חוטא מפני רשעו - ספר מצוות ה'

[לא תעשה מח] מצוות לא תעשה על הבית דין שלא להטות משפט חוטא מפני רשעו.
שנאמר: "לא תטא משפט אביונך בריבו" שמות כג, ו.

מראי מקומות:
מכילתא;
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כ' הלכה ה';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רע"ח; ו
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול סובר עני ואביון ממש, ולא מנאו בחשבון המצוות ע"ש לאוין ר"ה, ר"ו;
שו"ע חושן משפט סימן י"ז.

פא. שלא להטות משפט רשע - ספר החינוך

שלא להטות הדין על אחד מבעלי הדין כשידע שהוא רשע בעל עבירות, שנאמר (שמות כג ו) לא תטה משפט אביונך בריבו, ופירושו שהוא אביון במצות, שאין במשמע שיהא אביון בממון, שאין צריך לומר שלא יטו עליו הדין לגזול ממנו בעוניו, אלא נצטוינו שאף על פי שהוא רשע, לא יאמר הדיין הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין, כי המשפט ברשעים לאלהים הוא ולא לך. וכן הוא במכלתא, רשע וכשר עומדין לפניך בדין, שמא תאמר וכו'.

שורש השווית הדין בכל אדם, דבר מושכל הוא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים אבל לא בנקבות
שאינן דנות. ועובר עליה והטה הדין על הרשע עבר על מצות מלך.

המצווה הרע"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

[שלא להטות דין רשע]
האזהרה שהוזהר הדין מלהטות את הדין על אחד מבעלי הדין אם ידע שהוא אדם רשע בעל עברות, הזהיר יתעלה מלהענישו בעוות הדין.
והוא אומרו יתעלה:

"לא תטה משפט אבינך בריבו" (שמות כג, ו).

ולשון המכילתא:

"רשע וכשר עומדין לפניך לדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה הדין עליו –
תלמוד לומר: 'לא תטה משפט אבינך בריבו',
'אביון' הוא במצוות",

כלומר: אף על פי שהוא אביון במצוות – לא תטה את דינו.