המצווה המ"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו מלכרות ברית עם הכופרים ומלהניחם שקטים בכפירתם,
כלומר שבעה עממין.
והוא אומרו יתעלה:
"לא תכרת להם ברית" (דברים ז, ב).
וכבר ביארנו במצוות עשה, במצווה קפז, שמלחמת שבעה עממין וכל מה שנאמר בהם, ראוי למנותו, ואינו כמצוות שאינן נוהגות לדורות.
מצווה צג: מצוות לא תעשה, שלא לכרות ברית לשבע אומות ועובדי עבודה זרה - ספר מצוות ה'
[לא תעשה נו] מצוות לא תעשה, שלא לכרות ברית לעכו"ם.
שנאמר: "לא תכרת להם ולאלהיהם ברית"
שמות כג, לב.
מראי מקומות:
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י' כתב סתם עכו"ם;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה מ"ח כתב ז' אומות; וב
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין מ"ז כתב ז' אומות; ועיין ב
רמב"ם הלכות מלכים פרק ו' ובלחם משנה שם; ובפרשת דרכים בדרך מצוותיך סו ף חלק ב' וחלק ד' סימן צ"ג, צ"ד.
צג. שלא לכרות ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד עבודת אלילים - ספר החינוך
שלא נכרות ברית, כלומר שלא נבטיח באהבתנו אל העם הרע הכופרים, שהם שבעה עממים שבתורה, שהיו מחזיקים בארצנו טרם בואנו שם, והם החתי והאמרי וכו', שנאמר לא תכרות להם ולאלהיהם ברית, כלומר שלא נעשה עמהם שלום, ונניח אותם לעבוד עבודה זרה.
לאבד עבודה זרה וכל משמשיה מן העולם, ואלו השבעה עממין היו עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון, ועל כן נעקרו מארצם. ונצטוינו לשרש אחריהם ולאבד זכרם לעולם. וכמו שכתוב עליהם בתורה
(דברים ז ב) החרם תחרימם, והיא מצות עשה בסדר ואתחנן
(מצוה תכה). ושם אאריך במצוה בעזרת האל, ונגיד סיבת היות בעולם האומות הרעות למה, וכי מצוה זו בכלל המצות הנוהגות.
ומן האזהרה בהם נשמע אזהרה שלא לכרות ברית לכל עובדי עבודה זרה. אבל יש חילוק בין שבעה עממים לשאר האומות עובדי עבודה זרה, ששאר האומות אם אין נלחמים עמנו אין מצוה עלינו להרגם, אלא שלא ישבו בארצנו עד שיעזבו עבודה זרה, ואלו השבעה עממים נצטוינו להרגם בכל מקום שנוכל להם, אלא אם כן יניחו עבודה זרה.
והעניין, לפי שהם היו עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון, כמו שכתבתי. וכל מי שבא לידו אחד מהם ויכול להורגו בלא סכנה ולא הרגו - עובר בלאו.
וזה שאמרנו עובדי עבודה זרה בשאין נלחמים עמנו שלא נהרגם, דוקא עובדי עבודה זרה מן האומות, אבל ישראל עובד עבודה זרה, כגון המינין והמשומדין והאפיקורוסין, מצוה עלינו להורגם, לפי שהם מצרים לישראל, ומוטב יאבדו אלף כיוצא בם ולא ישראל אחד כשר.
מה שאמרו שמקבלין אותן אם רצו לחזור בתשובה.
ויתר פרטיה, מבוארים בסנהדרין [י''ד סי' קצא]
