סימן תתקמה

וישמן ישורון ויבעט -
לפי השבע הן מורדין.
וכן אתה מוצא בדור המבול שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, מה נאמר בהן?
בתיהם שלום מפחד וגו'.

וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, מה נאמר בהם?
ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'.

וכן מצינו באנשי סדום שלא מרדו לפני המקום וכו',
וכן הוא אומר: חי אני נאם ה' אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית.

וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל, שנאמר: וישב העם לאכול ושתה, מה נאמר בהן?
סרו מהר מן הדרך.
אמר לו הקב"ה למשה: אמור להן לישראל: כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה, שנאמר: כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלוהים אחרים.
אמר להם משה לישראל: כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה. שנאמר: פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון, מה נאמר בהם?
ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך.

וכן אתה מוצא בבניו ובנותיו של איוב שלא באת עליהן פורענות אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, שנאמר: עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין וגו' והנה רוח גדולה.

וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא גלו אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, שנאמר: השוכבים על מטות שן וגו' השותים במזרקי יין וגו' לכן עתה יגלו בראש גולים.

וכן אתה מוצא בימות המשיח שאין עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, מה נאמר?
וישמן ישורון ויבעט.
משל לאחד שהיה לו עגל והיה משפשפו ומגררו ומאכילו כרשינין בשביל שיהא חורש, כשהגדיל העגל נתן בעליו עליו העול וקיטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונין.
וכן הוא אומר: מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן מוטות ברזל.
שמנת - בימי ירבעם.
עבית - בימי אחאב.
כשית - בימי יהוא.

דבר אחר:
שמנת עבית כשית - כאדם ששמנו בפנים ועושה כסלים מבחוץ, והוא אומר: כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל.

דבר אחר:
שמנת עבית כשית - אלו שלושה דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר: ותמלא ארצו כסף וגו' ותמלא ארצו אלילים.
ויטש אלוה עשהו,
ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ,
כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו.
א"ל הקב"ה: במדה שמדדתם בי מדדתי לכם עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי.
ויטש משכן שילו,
כי נטשת עמך בית ישראל,
ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו, שנאמר: ויביאני אל החצר הפנימית והנה בפתח השער כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה'.

רבי דוסתאי בר' יהודה אומר:
אל תהי קורא וַיְנַבֵּל אלא וינבל צור ישועתו, כענין שנאמר: אל תנאץ למען שמך ואל תנכל כסא כבודך.

יקניאוהו בזרים -
שהלכו ועשו דברים של זרות.
וכן הוא אומר: וגם את מעכה (אם אסא המלך הסיר) [אמו ויסירה] מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה.

בתועבות יכעיסוהו -
זה משכב זכר.
וכן הוא אומר: ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא.
ואומר: וגם קדש היה בארץ עשו כתועבות הגוים.

יזבחו לשדים לא אלוה -
אלו היו עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות ודברים שהן צורך עולם והנייה לעולם בהם לא הייתה קנאה כפולה, אלא הן עובדין לדבר שאין [מטיבים להם אלא מריעים להם.

לשדים -
מה דרכו של שד?
נכנס לאדם וכופה אותו.

אלוהים לא ידעום -
שאין] אומות העולם מכירות אותן.

חדשים מקרוב באו -
שכל זמן שהיה אחד מן האומות רואה אותו אומר צלם יהודי הוא זה.
וכן הוא אומר: כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלים ומשומרון, מלמד שירושלים ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם.

לא שערום אבותיכם -
שלא עמדה שערות אבותיכם בפניהם.

דבר אחר:
לא שערום אבותיכם - לידע אם יש בהן צורך אם לאו.

דבר אחר:
לא שערום אבותיכם - אל תהי קורא לא שְׁעָרוּם אלא לא שָׁעוּם אבותיכם אע"פ שמזבחין להם ומקטרין להם לא יראים מהם, וכן הוא אומר אל קין: ואל מנחתו לא שעה.

צור ילדך תשי -
א"ל הקב"ה: עשיתם אותי כאילו אני זכר ומבקש לילד, אילו הייתה חיה יושבת על המשבר לא הייתה מצטערת, כענין שנאמר: כי באו בנים עד משבר, ואילו הייתה חולה ומבכירה לא הייתה מצטערת, כענין שנאמר: כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה, אילו היו שנים במעיה לא הייתה מצטערת, כענין שנאמר: ויתרוצצו הבנים בקרבה, אילו היה זכר שאין דרכו לילד ומבקש לילד לא היה צערו כפול ומכופל, כענין שנאמר: שאלו נא וראו אם יולד זכר.

דבר אחר:
צור ילדך תשי - שכחתם אותי בזכות אבותיהם.
וכן הוא אומר: הביטו אל צור חוצבתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם.

דבר אחר:
צור ילדך תשי - כל זמן שאני מבקש (להשיב) [להטיב] אתכם, אתם מתישים כח של מעלה, עמדתם על הים ואמרתם: זה אלי ואנוהו,
בקשתי להטיב לכם חזרתם ואמרתם: נתנה ראש ונשובה מצרימה,
עמדתם לפני הר סיני ואמרתם: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע,
בקשתי להטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם לעגל: אלה אלוהיך ישראל,
הוי כל זמן שאני מבקש להטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה.

ותשכח אל מחוללך -
רבי מאיר אומר:
אל שהתחיל בך שנצטער בך, כענין שנאמר: חיל כיולדה.

רבי יהודה אומר:
אל שעשאך מחילין מחילין.

דבר אחר:
אל שהחיל שמו עליך מה שלא החיל שמו על כל אומה ולשון.
וכן הוא אומר: אנכי ה' אלהיך.

רבי נחמיה אומר:
אל שעשך חולין על כל באי עולם בשעה שאי אתה עושה בתורה.
וכן הוא אומר: קול ה' על המים וגו' עד קול ה' יחולל אילות.

דבר אחר:
ותשכח אל מחוללך - אל שמוחל לך על כל עונותיך.
בשעה שישראל עושין רצונו של מקום - הן מוסיפין כח וגבורה, שנאמר: ועתה יגדל נא כח ה'.
בשעה שהם מכעיסים אותו כביכול - צור ילדך תשי.

בשעה שהם עושין רצונו - הן מוסיפין כח וגבורה, שנאמר: באלהים נעשה חיל.
ובשעה שהם מכעיסין - וילכו בלא כח לפני רודף.

רבי יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא:
כתיב: צור ילדך תשי - התשתם כחו של יוצר.
משל לאחד שהיה יושב וצר איקונין של מלך, עד שהוא גומרה באו ואמרו לו: נתחלף המלך. מיד רפו ידיו של יוצר, אמר: של מי אצור של ראשון או של שני?
כך כל מ' יום הקב"ה עוסק בצורתו של ולד וסוף ארבעים יום הולכת ומקלקלת עם אחר, מיד רפו ידיו של יוצר אמר: של מי אצור של ראשון או של שני?
הוי: צור ילדך תשי - התשתם כחו של יוצר, יו"ד זעירא ולית בקרייה כוותיה.

א"ר יצחק:
מצינו כל עוברי עבירות הגונב נהנה והנגנב מפסיד, הגוזל נהנה והנגזל מפסיד, ברם הכא שניהן נהנין מי מפסיד?
כביכול הקב"ה שהוא מאבד (במנין) [סמנים] שלו,

רבי (מיאשא) [מנשיה] בר בריה דרבי יהושע בן לוי:
מצינו שכל מי שהוא רואה דבר ערוה ולא ניזון עינו ממנה זוכה להקביל פני השכינה, מה טעם? עוצם עיניו מראות ברע.
מה כתיב בתריה?
מלך ביפיו תחזינה עיניך.

וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו -
דור שהאבות מנאצין בו, הקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים.

וירא ה' וינאץ -
רבי יהודה אומר:
ממה שהם נאים לו מנאצים לפניו.

רבי מאיר אומר:
מכעס בניו ובנותיו -
והרי דברים קל וחומר: ומה בזמן שמכעיסין לפניו קרויין בנים, אילו לא היו מכעיסין על אחת כמה וכמה!

ויאמר אסתירה פני מהם -
אמר הקב"ה: הריני מסלק שכינתי מביניהם.

אראה מה אחריתם -
אדעה מה בסופם.

דבר אחר:
הריני מוסרם ביד ארבע מלכיות שיהו משעבדין אותן.

כי דור תהפוכות המה -
דור הפוך, דור תהפוך אין כתיב כאן אלא כי דור תהפוכות המה הפכפכין הם מרדנין הם.

בנים לא אמון בם -
בנים אתם שאין בכם אמונה:
עמדתם לפני הר סיני ואמרתם: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
אף אני אמרתי אלוהים אתם.
כיון שאמרתם לעגל: אלה אלוהיך ישראל,
אף אני אמרתי לכם: אכן כאדם תמותון.

הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ובניתי לכם בית הבחירה, אמרתי לכם לא תהיו גולין ממנה לעולם, כיון שאמרתם: אין לנו חלק בדוד,
אף אני אמרתי לכם: וישראל גלה יגלה מעל אדמתו.

רבי דוסתאי בן יהודה אומר:
אל תהי קורא בנים לא אמון בם אלא לא אמן בם, שלא היו רוצין לענות אמן אחר הנביאים כשמברכין אותם.
וכן הוא אומר: למען הקים ה' את השבועה אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש, ולא היה אחד מהם שפתח את פיו ועונה אמן עד שבא ירמיה ואמר אמן, שנאמר: ואען ואומר אמן ה'.

ויאמר אסתירה פני מהם -
משל לבן מלכים שהיה יוצא לשוק מכה ולא לוקה מבזה ולא מתבזה.
היה עולה אצל אביו בטרוניא.
א"ל אביו: מה אתה סבור בכבודך אתה מתכבד?
אי אתה מתכבד אלא בכבודי.
מה עשה?
הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת עליו.
כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל באי עולם, שנאמר: שמעו עמים ירגזון וגו' אז נבהלו אלופי וגו'.
כיון שבאו ישראל לידי עבירות ומעשים רעים, א"ל הקב"ה: מה אתם סבורים בכבודכם אתם מתכבדים אי אתם מתכבדים אלא בכבודי.
הפליג דעתו מהם מיד ויבא עמלק.
אמר הקב"ה אין בכם אמנה של ממש, הוי: כי דור תהפוכות המה.

רבי יהודה ור' יוחנן ור' מאיר הוי קאזלי באורחא, ר' מאיר הוה דייק בשמא ר' יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקא בשמא.
מטו לההוא אושפיזא אמרו ליה: מה שמך?
אמר להו: כידור.
א"ל ר' מאיר שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר: כי דור תהפוכות המה,
ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר' מאיר לא אשלים ליה כיסיה.
אזל אותביה בכדא וקבריה בקבריה דההוא גברא, אתא אבוה איתחזי ליה בחלמא תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא.
למחר אמר להו: הכי חזאי בחלמא,
א"ל: חלמי דבי שמשי בטלין אינון,
אזל ר' מאיר ונטריה לכיסיה כולה יומא ואייתיה לאורתא לכיסיה,
למחר א"ל :הב לן כיסן,
אמר להו: לא היו דברים מעולם,
א"ל לר' מאיר: מה טעם לא אשלים ליה מר כיסיה?
א"ל: אמר לי כידור שמו ונאמר כי דור תהפוכות המה וגו',
א"ל מאי טעמא לא אמר לן מר?
א"ל: אימור דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי, משכוהו ועיילוהו (לחביתה) [לחנותא] אשקייה חמרא הוו טלופחי בדיקניה אזלו יהבו סימנא לאיתתיה ואייתה לכיסייהו.
אזל איהו וקטלה לאיתתיה, היינו דתניא:

מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש,

מכאן ואילך אינהו נמי הוו דייקי בשמא (כתוב ברמז תתצ"א).

הם קנאוני בלא אל -
יש לך אדם עובד לצלם דבר הרואה אותו, אבל הן עובדין לבבואה, ולא לבבואה בלבד אלא להבל זה שעולה מן הקדירה, שנאמר: כעסוני בהבליהם.

ואני אקניאם בלא עם -
אל תקרי בלא עם אלא בְּלוּי עַם אלו (הבאין) [הבזוין] שבין האומות [שבאין] ומוציאין אותו מתוך בתיהן.

דבר אחר:
אלו הבאין מברבריה (ומברטניא) [וממורטינא] שמהלכים ערומין בשוק, אין לך אדם בזוי ופגום בעולם אלא המהלך ערום בשוק.

בגוי נבל אכעיסם - אלו המינים.
וכן הוא אומר: אמר נבל בלבו אין אלהים.
בגוי נבל אכעיסם - זו אשה רעה וכתובתה מרובה.

רבי אלעזר אומר:
אלו המינים וכו',
במתניתא תנא: אלו בני ברבריא וכו',

ורבי יוחנן אמר:
אלו חברין,
א"ל לרבי יוחנן: אתו חברי לבבל שגא נפל,
א"ל: קא מקבלי שוחדא תריץ ויתיב.

כי אש קדחה באפי -
כשהפורענות יוצאה לעולם אינה יוצאה אלא באף.
ומנין שאף בתוך גיהנם?
שנאמר: ותיקד עד שאול תחתית.

ותאכל ארץ ויבולה -
זו ארץ ישראל.

ותלהט מוסדי הרים -
זו ירושלים, כענין שנאמר: ירושלים הרים סביב לה.

דבר אחר:
ותאכל ארץ ויבולה - זה העולם.
ותלהט מוסדי הרים - אלו ארבע מלכיות, שנאמר: ואשא עיני ואראה [והנה] ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת.

אספה עלימו רעות -
הריני מכניס ומביא עליהן כל הפורעניות כולן כאחת.

דבר אחר:
אֱסֹף עלימו רעות אין כתיב כאן אלא אַסְפֶּה שיהו כל הפורעניות כלות והם אינם כלים.
וכן הוא אומר: חצי אכלה בם חצי יכלה אותם אין כתיב כאן אלא חצי אכלה בם - שיהיו חצי כלים והם אינם כלין.

דבר אחר:
חצי אכלה בם - חצי הרעב,
וכן הוא אומר: בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם.

מזי רעב ולחומי רשף -
שיהו (מוזחין) [מוזין] ברעב ומושלכין בחוצות.
וכן הוא אומר: והעם אשר המה נבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים.

וקטב מרירי -
לפי דרכך אתה למד שכל מי שהשד בו מורר.

ושן בהמות אשלח בם -
אל תקרי ושן בהמות אלא ושן בהם אשלח בם שיהו מתחממין ומתחזרין על כל עבירות.

דבר אחר:
שיהא אחד מהם מתחמם ונושך עצמו ומעלה בו גומי ומת והולך בה.

דבר אחר:
ושן בהמות אשלח בם - שתהא בהמתו נושכתו ומעלה נומי ומת והולך בה.
וכבר אמרו מעשה היה שהרחלים נושכין וממיתין.

עם חמת זוחלי עפר -
שיהו מוזחלין בעפר.

דבר אחר:
אלו עכינין שאין שלטונן אלא בעפר.
וקטב מרירי - תרתי קטבי הוו חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא, מקמי טיהרא קטב שמיה ומיחזי בי כדא דכמכא והדר ביה בחשא, דבתר טיהרא ישוד צהרים שמיה ומיחזי כקרנא דעיזא והדר ביה (נפיא) [כנפיא], מחד בתמוז עד שיתסר ביה וודאי שכיחי, מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי, ומשתכחא בטולי דצפרא (ופניא) דלא הוי גרמידא ובטולא דפניא דלא הוה גרמידא. ועיקר בטולי דבית הכסא ובטולי דחצבא.

מחוץ תשכל חרב -
(כתוב למעלה ברמז ר"ו).

כל רודפיה השיגוה בין המצרים - ביומין דעקא בין י"ז בתמוז לט' באב שבהן קטב מרירי שולט, [כמה דאת אמר:] מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים.
ולמה קרי ליה קטב מרירי?

ר' אבא בר כהנא אמר:
דהוא גזיז סוגיא דטיהרא מן רישיהון (דארבע) [דשית] עד סופיהון דתשע.

ורבי לוי אמר:
דהוא גזיז סוגיא דטיהרא מן סופיהון דארבע עד רישייהו דתשע ואינו מהלך לא בצל ולא בחמה אלא בצל שהוא סמוך לחמה.

אמר רבי יוחנן:
וכולו מלא קליפין ושערות ועינים.

אמר ריש לקיש:
עין אחת קבועה לו בלבו וכל מי שהוא רואהו נופל ומת.
מעשה בחסיד אחד שראה אותו ונפל ומת,
אמרו: רבי יהודה ברבי (שמואל) ראה אותו כו'.

ר' אבהו הוה יתיב (פשיט) [ומתני] בהדא כנישתא דקסרין, חמא חד בר נש פרי בתר חברי ובידיה חד קטיתא בעי ממחיניה בה, חמא חד מזיקא פרי בתריה ובידיה חד קטיתא דפרזל, נפק ר' אבהו פרי לגבייהו.
א"ל: לא תמחיניה דילמא הוא מית,
א"ל: רבי, מן הדא הוא מאית?
אמר: הא מזיקא פרי בתרך ובידיה קטיתא דפרזל, את מחי ליה בהדא והוא מחי ליה בההוא ומיית.

רבי יוחנן הוה מפקד לספרייא ולמתנייא באילין יומי דלא יהו טענין ערקא על ינוקא.
רב שמואל בר יצחק הוה מפקד לספריא ולמתנייא באילין יומיא דיהון מיפטרין טליא בארבע שעין.

מחוץ תשכל חרב -
מכאן אמרו:
בשעת מלחמה כנס את הרגל בשעת רעב פזר הרגל.
וכן הוא אומר: אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר הנה תחלואי רעב.
ואומר: ואשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו.

ומחדרים אימה -
היה רואה את החרב כשהיא באה לשוק אם יכול לברוח ולמלט (אומר) [אז] חדרי לבו נוקפין עליו ומת והולך בה.

דבר אחר:
מחוץ תשכל חרב - על מה שעשו בחוצות, שנאמר: כי מספר עריך היו אלוהיך יהודה ומספר חוצות ירושלים.

ומחדרים אימה -
על מה שעשו בחדרי חדרים.
וכן הוא אומר: אשר זקני בית ישראל עושים בחשך איש בחדרי משכיתו.
ואומר: עזב ה' את הארץ אין ה' רואה.

גם בחור גם בתולה -
לא אלו בלבד אלא יונק עם איש שיבה.
וכן הוא אומר: כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים.

דבר אחר:
גם בחור - אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי.
וכן הוא אומר: ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו.
גם בתולה - מלמד שהיו מנוקין מן החטא כבתולה זו שלא טעמה טעם חטא.
יונק - שהיו יונקין דברי תורה כיונק, זה שיונק חלב מדדי אמו.
איש שיבה - אל תקרי איש שיבה אלא איש ישיבה מלמד שהיו כלן ראויין לישב בישיבה.
וכן הוא אומר: הכל גבורים עושי מלחמה.
וכי מה גבורה עושים בני אדם המהלכים בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקין בזיקין ונתונין בשלשלאות?!
אלא הכל גבורים - גבורים במלחמתה של תורה.
וכן הוא אומר: ברכו ה' מלאכי גבורי כח - עושי מלחמה שהיו נושאין ונותנים במלחמתה של תורה.
וכן הוא אומר: על כן יאמר בספר מלחמות ה'.
ואומר: והחרש והמסגר אלף - חרש אחד מדבר והכל שותקין,
מסגר הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו, אחד פותח ואחד סוגר לקיים מה שנאמר: ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח.

אמרתי אפאיהם -
אמרתי באפי איה הם.

אשביתה מאנוש זכרם -
אמרתי לא יהיו בעולם אבל מה אעשה להם.

לולי -
לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם.

דבר אחר:
לולי - ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.

לולי כעס אויב אגור -
מי גרם לי ליפרע מאלו?
כעס של אומות שהיה ככנוס לתוך מעיהם.
אגור - אין אגור אלא כנוס, שנאמר: דברי אגור בן יקא.
ואומר: ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם.

פן ינכרו צרימו -
בשעת צרתן של ישראל מנכרין אותם ועושין אותן כאילו אין מכירין אותם בעולם.
וכן מצינו כשבקשו ישראל לברוח כלפי צפון היו מסגירין אותן, שנאמר: כה אמר ה' על שלושה פשעי צר.
בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירין אותן, שנאמר: כה אמר ה' על שלושה פשעי דמשק, לברוח כלפי מערב היו מסגירין אותן, שנאמר: משא בערב ביער בערב.
בשעת טובתן הן מכחשין להן ועושין להן כאילו הן אחין.
וכן עשו אמר ליעקב: יש לי רב אחי יהי לך אשר לך.
וכן חירם אמר לשלמה: מה הערים אשר נתתה לי אחי.

לא ה' פעל כל זאת -
כמות שאומרים אותן השוטים: הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים.

סימן תתקמו

כי גוי אובד עצות המה -
ר' יהודה דורשו כלפי ישראל,
רב נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים.

ר' יהודה דורשו כלפי ישראל אבדו ישראל עצה טוב שניתנה להן, ואין עצה אלא תורה שנאמר: לי עצה ותושיה.

ואין בהם תבונה -
אין בהם אחד שיסתכל ויאמר: אמש אחד ממנו רודף מן העובדי אלילים אלף ושנים רבבה.

אם לא כי צורם מכרם -
רב נחמיה דורשו כלפי העובדי אלילים אבדו עובדי אלילים ז' מצוות שנתתי להם.

ואין בהם תבונה -
אין בהם אחד שיסתכל ויאמר: עכשיו אחד ממנו רודף מישראל אלף ושנים ינוסו רבבה, ולימות המשיח אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה.

אם לא כי צורם מכרם -
מעשה בפולמוס שביהודה שרץ דיקוריון א' אחר בן ישראל בסוס להורגו ולא הגיעו [עד שלא הגיעו] יצא נחש וכרך לו על עקבו.
אמר לאחד: בבקשה ממך אמור לפלוני דבר אחד לא תהיו סבורין לומר שאנו גבורים ונמסרו בידינו אלא אם לא כי צורם מכרם.
מה היה כחו של בן כוזיבא?
בשעה שהיה יוצא למלחמה היה מקבל אבני בליסתרא באחת מארכבותיו והיה זורקן ממנו והורגת כמה נפשות וכו', ונהרג בן כוזיבא אזלין טענין ואיתיאו רישיה לגבי אדרינוס.
אמר: מאן קטיל הדין?
א"ל חד גינתי: אנא קטליתיה, לא הימין.
אמר לון: אייתון לי (גופיה) פטומיה, אזל ואייתיה ואשכח חויא כריכא על ארכובתיה.
אמר: אילולא אלהא דקטליה מאן הוה יכיל קטיל ליה, לקיים מה שנאמר: אם לא כי צורם מכרם.
תרין אחין הוו בכפר חרוכא והוה אדרינוס משלח גייסין עליהון מקטלא יתהון ואינון נפקין עליהון ומקטלין ואמרי כל סמא דמילתא נלבשינון כלילן ונעביד יתהון מלכין, (וכיון שגרמו העונות אמרו נבדוק).
חד זמן שלח עליהון גייסות פגע בהן חד סב.
אמר לון: אלהכון יסעדינכון.
אמרין: לא נסעוד ולא נסכוף וכיון שגרמו העונות יצאו ונהרגו.
אזלון טענין רישיהון לגבי אדרינוס ואשכח עכינא כרוכא על צואריהון.
אמר: אילולי אלהיהון דאילון דקטלון מאן הוה יכיל קטיל להון, לקיים מה שנאמר: אם לא כי צורם מכרם.

לו חכמו ישכילו זאת -
אילו נסתכלו ישראל בדברי תורה שנתנה להן לא שלטה בהן אומה ומלכות וכו'.
ומה אמרתי להן?
קבלו עליכם עול מלכות שמים להכריע זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים:

איכה ירדף אחד אלף -
אם לא עשיתם את התורה היאך אני עושה הבטחתכם?!
הייתם מבקשים שיהא אחד מכם רודף אלף ושנים יניסו רבבה [עכשיו אחד מן העובדי אלילים רודף אלף ושנים יניסו רבבה].

אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם -
איני מסגיר אתכם ע"י עצמי אלא ע"י אחרים וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה (כ' ברמז ע"ז).

רבי חנניא איש כפר טבעין אמר:
לא כאחד שאומר לחבירו עבד קרי אני מוכר לך, אבל אני איני כן מוכר אני (מיד) ומסגיר אני (מיד) אתכם כטמאים ביד טהורים.
ומנין שאין מסגירין אלא טמא?
שנאמר: והסגיר הכהן את הנגע וגו'.

כי לא כצורנו צורם -
לא כתוקף שאתה נותן לנו אתה נותן להם, כשאתה נותן להן את התוקף הן מתנהגין עמנו במדת אכזריות הורגין ממנו וצולבין ממנו ושורפין ממנו.

ואויבינו פלילים -
כבר כתבת לנו, שאויב לא דן ולא מעיד, שנאמר: והוא לא אויב לו, יעידנו, ולא מבקש רעתו ידיננו ואתה מניתה עלינו אויבים עדים ודיינים.

כי מגפן סדם גפנם -
ר' יהודה דורשו כלפי ישראל.
רב נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים.

ר' יהודה אומר:
וכי מגפנה של סדום אתם או ממטעה של עמורה אתם?
והלא אי אתה אלא ממטע קודש, שנאמר: ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת.

ענבמו ענבי רוש -
בניו של אדם הראשון אתם שקנס עליכם מיתה ועל כל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות.

אשכלות וגו' -
שהגדולים שבכם מרתן פרוסה בהן כאשכול, ואין אשכול אלא גדול, שנאמר: אין אשכול לאכול וגו'.
מה היה אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון?

ר' יהודה אומר:
ענבים היו, שנאמר: ענבמו ענבי רוש אשכלות מרורות למו אותן אשכלות הביאו מרורות לעולם.

חמת תנינם יינם -
שהחסידים והכשרים שבכם חמתם כתנינים.

וראש פתנים אכזר -
אלו (הראשונים) [הראשים] שבכם כפתן זה אכזרי.

דבר אחר:
חמת תנינים יינם -
[המתונים] יראי חטא שכנסו חמתם כתנינים.

וראש פתנים אכזר -
(ראשונים) [הראשים] שבכם כפתן הזה.

רב נחמיה דורשו כלפי העובדי אלילים בודאי מגפנה של סדום אתם, וממטעה של עמורה אתם, תלמידיו של נחש הקדמוני אתם שהטעה את אדם וחוה.

אשכלות מרורות למו -
שהגדולים שבהם מרתן פרוסה בהן כנחש (אשכלות מרורות למו) ואין אשכול אלא גדול, שנאמר: אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי.

הלא הוא כמוס עמדי -
ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
כוס שהיה כמוס ומכוסה יכול דוחה?
תלמוד לומר: חמר, יכול שאין בו אלא חציו?
תלמוד לומר: מלא מסך.
יכול שאין חסר אפילו טיפה אחת?
תלמוד לומר: ויגר מזה.
מאותה טיפה שתו ממנה:
אנשי דור המבול
ואנשי דור הפלגה,
ואנשי סדום ועמורה,
ופרעה וכל חילו,
סיסרא וכל המונו,
סנחריב וכל אגפיו,
נבוכדנצר וכל חילו,
ומאותה טיפה עתידין לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות.
וכן הוא אומר: ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים וגו' בלע המות לנצח וגו'.
יכול שמרים (שאין) [שיש] בהן צורך?
תלמוד לומר: שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים שמרים שאין בהן כלום אלא פקטים.
וכן הוא אומר: כוס זהב בבל ביד ה'.
ואומר: כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה וגו'.
מה דרכו של זהב לאחר שנשבר?
יש לו רפואה, כך כשתפסוק פורענות מן האומות עתידין לחזור להן.
וכשמגיע אצל ישראל מהו אומר?
ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי.
מה דרכו של חרס לאחר שנשבר?
אין לו רפואה, כך כשתפסוק הפורענות מישראל אינה עתידה לחזור להם.

חתום באוצרותי -
מה אוצר זה חתום ואין מגדל פירות, כך מעשיהם של רשעים אין מגדלין פירות, אם אמרתי כן מאבדין את העולם.
וכן הוא אומר: אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, אבל מעשיהם של צדיקים מגדלין פירות ופירי פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

דבר אחר:
מה אוצר זה חתום ואין חסר כלום כך צדיקים לא נטלו כולם משלהן בעוה"ז, שנאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
ומנין שלא נטלו רשעים כלום משלהן בעוה"ז?
שנאמר: הלא הוא כמוס עמדי.
אימתי אלו ואלו נוטלין?
למחר כשתבא הגאולה, שנאמר: לי נקם ושלם - לי נקם ושלם אני בעצמי פורע מהם ואיני פורע מהם לא על ידי מלאך ולא ע"י שליח, כענין שנאמר: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. ואומר: ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

לי נקם ואשלם אין כתוב כאן אלא לי נקם ושלם - משלם אני מעשיהם שעשו אבותיהם לפני בעוה"ז, שנאמר: לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם וגו'.
ואומר: ושלמתי ראשונה (ושניה) משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי.

לעת תמוט רגלם -
כענין שנאמר: תרמסנה רגל.

כי קרוב יום אידם -
א"ר יוסי:
אם מי שנאמר בהם: כי קרוב יום אידם הרי פורענות משמשות ובאות, מי שנאמר בהם ומרוב ימים יפקדו על אחת כמה וכמה.

וחש עתידות למו -
כשהמקום מביא (עליהן) פורענות על העובדי אלילים (מרעיש) [מחיש] עליהם (העולם), שנאמר: יעופו כנשר חש לאכול.
ואומר: האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה.
וכשהמקום מביא פורענות על ישראל (אין ממתין להם) [הן מתונים], הא כיצד?
מוסרן לארבע מלכיות שיהיו משעבדים בהן.
וכן הוא אומר: אל תירא כי אתך אני, להושיעך ולהצילך.

כי ידין ה' עמו -
כשהקב"ה דן את האומות שמחה היא לפניו, שנאמר: כי ידין ה' עמו, וכשהמקום דן את ישראל כביכול תהות הוא לפניו, שנאמר: ועל עבדיו יתנחם, ואין נחמה אלא תהות, שנאמר: כי נחמתי כי עשיתים.
ואומר: נחמתי כי המלכתי את שאול.

כי יראה כי אזלת יד -
כשרואה הכל מהלכין לפניו כשתכלה בגולה.

דבר אחר:
כשיתיאשו מן הגאולה, כשתכלה פרוטה מן הכיס, שנאמר: וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה.

דבר אחר:
כי יראה כי אזלת יד - כשהוא רואה שאין בהן אדם שיבקש עליהם רחמים כמשה, שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.

דבר אחר:
כשהוא רואה שאין בהן אדם שיבקש עליהם רחמים כאהרן, שנאמר: ויעמוד בין המתים ובין החיים.

דבר אחר:
כשהוא רואה שאין בהן אדם שמבקש עליהם רחמים כפינחס, שנאמר: ויעמוד פינחס ויפלל.

דבר אחר:
כי יראה - שאין עוזר לישראל.

דבר אחר:
כי יראה כי אזלת יד - [אין בן דוד בא] עד שירבו המסורות.

דבר אחר:
עד שיתמעטו התלמידים וכו' (כדלעיל).

ואפס עצור ועזוב -
כביכול אין עוזר וסומך לישראל.

כי הא דר' זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה.
א"ל: במטותא מינייכו לא תירחקוניה, דתניא: שלושה באין בהיסח הדעת ואלו הן:
משיח,
מציאה,
ועקרב.

ואמר אי אלהימו צור חסיו בו -
זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה.
מה עשה?
תפס זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגידד את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור אותו רשע שהרג את עצמו, שנאמר: שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות.

אבא חנן אומר:
מי כמוך חסין יה - מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ואתה שותק.

דבי רבי ישמעאל תנא:
מי כמוך באלים ה' - מי כמוך באלמים, מה עשה?
נטל את הפרוכת ועשאה כמין גרגותני והביא כל הכלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך ולהשתבח בעירו, שנאמר: ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו, אל תקרי קבורים אלא קבוצים, אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו.

ואיכא דאמרי:
קבורים ממש, דאפילו מילי דמטמרן איגליין להון, עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר אותו רשע: כמדומה אני שאלהיהם של ישראל אין גבורתו אלא במים.
בא פרעה וטבעו במים,
בא סיסרא וטבעו במים,
אף הוא עומד עלי לטובעני במים,
אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה.
יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה, עלה ליבשה ועשה עמה מלחמה.
עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים.
יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קלא ארופתא אישתיק.
אמר: איכא תקנתא בהכי, מכאן ואילך מייתי ומחי קמיה, לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי, לישראל א"ל: מיסתייך דקא חזית בסנאך, עד תלתין יומין עביר הכי מכאן ואילך כיון דדש דש.

תניא: אמר רבי פנחס בן ערובא:
אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקלו שתי סלעים.

במתניתא תנא:
כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין.

אמר אביי:
נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל, כי הוה קא מיית אמר לקלויה לההוא גברא ובדרו לקטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא.

ואמר אי אלהימו -
רבי יהודה דורשו כלפי ישראל,
רבי נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים.

רבי יהודה אומר:
ישראל שאומרים להם לעובדי אלילים: היכן היפטקין והגמונין שלכם.

אשר חלב זבחימו יאכלו -
שהיו נותנין להם אפסוניאות ועושין להן דונאטובי ומעלין להן קלניא.

יקומו ויעזרוכם -
יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן אלא יקומו ויעזרוכם.

רב נחמן אמר:
טיטס בן אשתו של אספסינוטס נכנס לבית קודש וכו' (כדלעיל).

אשר חלב זבחימו יאכלו -
אמר: הללו משה הטען ואמר להן בנו לכם מ זבח והעלו עליו עולות ונסכו עליו נסכים, כענין שנאמר: את הכבש האחד תעשה בבקר, יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה.
על הכל הוא מוחל ועל חילול השם פורע מיד.

יין של עובדי אלילים מנלן דאסור?
(אמר רב נחמן) אמר רבה בר אבוה:
אמר קרא: אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם - מה זבח אסור בהנאה אף יין אסור בהנאה.
וזבח גופיה מנלן?
דכתיב: ויצמדו ישראל לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים - מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה.
ומת גופיה מנלן?
אתיא שם שם מעגלה ערופה: כתיב (התם) [הכא]: ותמת שם מרים.
וכתיב התם: וערפו שם את העגלה בנחל,
[מה להלן אסור בהנאה,
אף כאן נמי אסור בהנאה].

והתם מנא לן?
תנא דבי ר' ינאי:
כפרה כתיב בה כקדשים.

ראו עתה כי אני הוא - מה ראה לומר אני שני פעמים?
אלא אני הוא בעולם הזה,
ואני הוא לעולם הבא.

אני הוא שגאלתי את ישראל ,
ואני הוא שעתיד לגאול אותם בסוף מלכות רביעית.

ואין אלוהים עמדי -
כל מי שיאמר שיש אלוה אחר אני אמיתנו במות שני, וכל מי שיאמר אין אלוה שני אני אחיינו לחיי העולם הבא לכך נאמר: אני אמית ואחיה.
מחצתי את ירושלם ביום אפי וברחמים גדולים ארפא להם, לכך נאמר: מחצתי ואני ארפא, וכל מלאך ושרף לא יצילו את הרשעים מידי מדינו של גיהנם, שנאמר: ואין מידי מציל.

תנו רבנן:
אני אמית ואחיה -
יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג?
תלמוד לומר: מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד, מכאן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה.

רבא רמי כתיב:
אני אמית ואחיה -
וכתיב: מחצתי ואני ארפא.
אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי אני ארפא.

דבר אחר:
כך אמר הקב"ה: כשם משה שמחצתי מרפא כך מה שאני ממית אני מחיה.

ראו אתה כי אני אני הוא -
זו תשובה לאומרים אין רשות בשמים, האומר שתי רשויות בשמים משיבין אותו ואומרים לו: ואין אלוהים עמדי.
או שמא אין יכול לא להחיות ולא להמית לא להרע ולא להטיב?
תלמוד לומר: ראו עתה וגו' אני אמית ואחיה.
ואומר: כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון.

אני אמית ואחיה -
זה אחד מהמקומות שניתן להן רמז לתחיית המתים.

אני אמות ואחיה -
תמות נפשי מות ישרים,
יחי ראובן ואל ימות,
יחיינו מיומים וכו' (כדלעיל).

ואין מידי מציל -
אין אבות מצילין את הבנים:
לא אברהם מציל את ישמעאל,
ולא יצחק מציל את עשו.
אין לי אלא אבות שאין מצילין את הבנים, אח את אחיו מנין?
תלמוד לומר: אח לא פדה יפדה איש.
לא יצחק מציל את ישמעאל,
ולא יעקב מציל את עשו,
ואפילו נותנין לו כל ממון שבעולם אין נותנין לו כפרו, שנאמר: לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם וגו' - יקרה היא הנפש שכשאדם חוטא בה אין לה תשלומין.

כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם -
כשבראו המקום לא בראו אלא במאמר [ולא] בשבועה.
ומי גרם לו לישבע?
מחוסרי אמנה הן גרמו לו לישבע, שנאמר: וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים.
ואמרתי חי אנכי לעולם, שלא כמדת הקב" מידת בשר ודם:
מידת בשר ודם היפקטי נכנס (לפני) [לתוך] היפרכיא שלו אם יכול ליפרע (מהיפקטי) [מהחיים יכול] ואם לאו אין יכול ליפרע, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אם אינו נפרע מן החיים נפרע מן המתים, אם אינו נפרע בעולם הזה נפרע בעולם הבא.

אם שנותי ברק חרבי -
כשפורענות יוצאה מלפני קלה היא כברק ואף על פי כן ותאחז במשפט ידי.

אשיב נקם לצרי - הרי אחד,
ולמשנאי אשלם - הרי אלו שנים.

דבר אחר:
אשיב נקם לצרי - (אלא) [אלו] גויים, שנאמר: וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל.
ולמשנאי אשלם - אלו המינים.
וכן הוא אומר: הלא משנאיך ה' אשנא וגו'.

אמר רבי:
שני דברים בימין ושני דברים ביד.
שני דברים בימין - תורה וצדקה,
תורה מנין?
מימינו אש דת למו.

צדקה מנין?
צדק מלאה ימינך.

שני דברים ביד נפש ומשפט.
נפש מנין?
אשר בידו נפש כל חי.

משפט מנין?
ותאחז במשפט ידי.
הנפש נתונה במקום המשפט וחוטאה, הדא הוא דכתיב: נפש כי תחטא.

אשכיר חצי מדם -
וכי היאך אפשר לחצים שישתכרו בדם?
אלא הריני משכר לאחרים במה שחצי עושים.

וחרבי תאכל בשר -
וכי היאך איפשר לחרב שתאכל בשר?
אלא הריני מאכיל אחרים ממה שחרבי עושה, כענין שנאמר: ואתה בן אדם וגו' אמור לצפור כל כנף וגו', חרב לה' מלאה דם הודשנה מחלב, למה?
כי זבח לה' בבצרה.

מדם חלל ושביה -
ממה שעשו בחללי עמי.
וכן הוא אומר: מי יתן ראשי מים וגו'.
ושביה - ממה שעשו בשבויי עמי.
וכן הוא אומר: והיו שובים לשוביהם:

מראש פרעות אויב -
כשהמקום מביא פורענות על העובדי אלילים אין מביא עליהן שלהן אלא שלהן ושל אבותיהן מאברהם ואילך.

דבר אחר:
מראש פרעות אויב - מה ראו כל הפורעניות ליתלות בראשו של פרעה?
מפני שפרעה הוא היה תחלה ששעבד את ישראל.

הרנינו גויים עמו -
למחר כשהמקום מביא גאולה לישראל עובדי אלילים מתרגזין לפניו, ולא זו תחלה להם אלא שכבר רגזו מקדם, כענין שנאמר: שמעו עמים ירגזון.

דבר אחר:
הרנינו גויים עמו - [שעתידין להיות מקלסים לפני ישראל, שנאמר: הרנינו גויים עמו].
ומנין שאף שמים וארץ?
שנאמר: רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ.
ומנין אף הרים וגבעות?
שנאמר: ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.
ומנין אף האילנות?
שנאמר: וכל עצי השדה ימחאו כף.
ומנין אף אבות ואמהות?
שנאמר: ירונו יושבי סלע.

כי דם עבדיו יקום ונקם -
שתי נקימות:
נקם על הדם,
ונקם על החמס.
ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו עובדי אלילים את ישראל, מעלה עליהם כאילו דם נקי שפכו?
שנאמר: וקבצתי את כל הגוים וגו'.
באותה שעה ויהודה לעולם תשב וגו' ונקיתי דמם לא נקיתי.

וכפר אדמתו עמו -
מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל ביד העובדי אלילים כפרה היא להן לעולם הבא?
שנאמר: נתנו את נבלת עבדיך וגו' שפכו דמם כמים.

דבר אחר:
וכפר אדמתו עמו - מנין אומר שירידתן של רשעים בגיהנם כפרה היא להם לישראל לעולם הבא?
שנאמר: ואתן אדם תחתיך.

היה רבי מאיר אומר:
כל היושב בארץ ישרא ל ארץ ישראל מכפרת עליו, שנאמר: העם היושב בה נשוא עון, ועדין תלי בדלא תלי כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל, ועדין אין אנו יודעין אם פורקין עונותיהן עליה, ואם נושאין עונותיהן עליה.
כשהוא אומר: וכפר אדמתו עמו הרי פורקין עונותיהן עליה ואין נושאין עונותיהן עליה.

וכן היה ר' מאיר אומר:
כל הדר בא"י וקורא קריאת שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש הרי הוא בן העולם הבא. אמרת גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לעבר ויש בה לעתיד לבא ויש בה בעוה"ז ויש בה לעולם הבא.

סימן תתקמז

ויבא משה -
נאמר כאן: ויבא משה,
ונאמר להלן וילך משה,
אי אפשר לומר וילך משה שכבר נאמר ויבא משה ואי אפשר וכו',
אמור מעתה בא דיתיקוס שלו והרשות נתנה ביד אחר.

וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם -
מלמד שהיה משקעה באזניהם.

הוא והושע בן נון -
ולמה אני צריך והלא כבר נאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע [ומה תלמוד לומר: הוא והושע בן נון?
ללמדך צדקתו של יהושע], שומע אני שתזוח עליו דעתו משנתמנה ברשות?
תלמוד לומר: הוא והושע בן נון - הושע בצדקו ואע"פ שנתמנה פרנס על הצבור הוא הושע בצדקו.
כיוצא בו אתה אומר: ויוסף היה במצרים, וכי אין אנו יודעין שיוסף היה במצרים?
אלא להודיעך צדקו של יוסף, יוסף היה רועה צאן אביו ואע"פ שנעשה מלך (על ישראל) [ובמצרים] הוא יוסף בצדקו וכו'.

ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים -
[מלמד] שצריך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכונים לדברי תורה.
וכן הוא אומר: בן אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל אשר אני מדבר אותך וגו'. ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש.
והרי דברים קל וחומר: ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכונים, דברי תורה שהן כהררים התלוים בשערה על אחת כמה וכמה.

אשר תצום -
אמר להם: צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכין להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם.
מעשה שבא רבנו מלודקיא ונכנס ר' יוסי בר יהודה ור' אליעזר בן יהודה וישבו לפניו.
אמר להם: קרבו לכאן ואני צריך להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכים להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם, (אילו אין) משה גדול הוא ואילו אחר אמר וקיבלנו תורתו לא הייתה תורתו שוה [עכשיו] על אחת כמה וכמה, לכך נאמר: אשר תצום וגו'.

סימן תתקמח

כי לא דבר רק הוא מכם -
אין לך דבר ריקם בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, שהרי אמרו: למה נכתב ואחות לוטן תמנע ותמנע הייתה פלגש?
לפי שאמרה: אין אני כדי שאהיה לו לאשה אהיה לו לפלגש.
וכל כך למה?
להודיעך שבחו של אברהם שהיו מלכים ושלטונין מתאוין לידבק בו.
והרי דברים קל וחומר: ומה עשיו שאין בידו אלא מצוה אחת שכיבד את אביו היו מלכים ושלטונין מתאוין להדבק בו, על אחת כמה וכמה שהיו רוצין [לידבק] ביעקב הצדיק שקיים כל התורה כלה, שנאמר: ויעקב איש תם.

ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה -
זה אחד מן הדברים שהעושה אותם אוכל פירותיהן בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא, ומפורש כאן בתלמוד תורה, וכיבוד אב ואם מנין?
תלמוד לומר: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.
בשילוח הקן מנין?
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך.
בהבאת שלום מנין?
שנאמר: וכל בניך למודי ה' וגו':

וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה -
[בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה]:
נאמר בנח בעצם היום הזה בא נח, לפי שהיו דורו אומרים מכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, ולא עוד, אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין התיבה.
אמר המקום: הריני מכניסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בו למחות יבא וימחה.

מה ראה לומר במצרים בעצם היום הזה?
לפי שהיו מצרים אומרים מכך וכך: אם אנו מרגישין בהן אין אנו מניחין אותן, ולא עוד, אלא אנו נוטלים סייפות וחרבות ואנו הורגין אותן.
אמר הקב"ה: הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה.

ומה ראה לומר בעצם היום הזה כאן?
לפי שהיו ישראל אומרים מכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו,
אדם שהוציאנו ממצרים,
וקרע לנו את הים,
והוריד לנו את התורה,
והגיז לנו את השליו,
והוריד לנו את המן,
ועשה לנו נסים וגבורות,
אין אנו מניחין אותו.
אמר המקום: הריני מכניסו בחצי היום למערה וכל מי שיש בו כח [למחות] יבא וימחה, לכך נאמר: וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה.

סימן תתקמט

עלה אל הר -
עלייה היא לך ואינה ירידה.

אל הר העברים הזה -
שהוא קרוי ארבע שמות:
הר העברים,
הר נבו,
הר ההר,
ראש הפסגה,
ולמה נקרא שמו הר נבו?
שנקברו בו שלושה מתים הללו, שמתו שלא מידי עבירה, משה, ואהרן, ומרים.

אשר בארץ מואב אשר על פני יריחו -
רבי אליעזר אומר:
באצבעו של משה היה מטטרון מראה למשה והראהו את כל ארץ ישראל, ע"כ תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה.

רבי יהושע אומר:
משה הוא בעצמו ראה אותם, כיצד?
נתן בו כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו.

ומות בהר אשר אתה עולה שמה -
אמר לפניו: רבש"ע, למה אני מת לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה, משיאמרו טוב משה משמועה?
לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את התורה ואת המן [והגיז לנו את השליו] ועשה לנו נסים וגבורות משיאמרו כך וכך עשה כו'.
אמר לו הקב"ה: משה, גזירה היא מלפני שוה בכל אדם, שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות, ואומר: וזאת תורת האדם ה' אלהים.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, למה מת אדם הראשון?
אמר להם: שלא עשה פקודי, והרי משה עשה פקודיך?
א"ל: גזירה היא מלפני שוה בכל דאדם כו'.

והאסף אל עמיך -
אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך, אצל קהת ועמרם [אבותיך] אצל אהרן ומרים אחיך.

כאשר מת אהרן אחיך -
מיתה שחמדת לה.
ומהיכן חמד משה מיתתו של אהרן?
בשעה שאמר לו: קח את אהרן ואת אלעזר בנו והפשט את אהרן את בגדיו, הפשיטו בגדי כהונה והלבישן לאלעזר כו' וכן שני וכן שלישי, א"ל הכנס למערה ונכנס, עלה למטה ועלה, פשוט ידך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם, באותה שעה אמר משה: אשרי מי שמת במיתה זו, לכך נאמר: כאשר מת אהרן אחיך - מיתה שחמדת לה.

על אשר מעלתם בי -
אתם גרמתם למעול בי,

על אשר לא קדשתם אותי -
אתם גרמתם לי שלא לקדש אותי.

כאשר מריתם פי -
אתם גרמתם לי למרות פי.
אמר לו הקב"ה: משה, לא אמרתי לך מה זה בידך השליכהו ארצה והשלכתו מידך, ומה אותות שבידך לא עכבת דבור הקל לא היה לך לעכבו, ומנין שלא נפטר מן העולם עד שצרר לו הקב"ה בכנפיו?
שנאמר: לכן לא תביאו את הקהל הזה:

כי מנגד תראה את הארץ ושמה [לא תבא, -
נאמר כאן ושמה לא תבוא,
ונאמר להלן ושמה] לא תעבור,
אי אפשר לומר ושמה לא תבא שכבר נאמר ושמה לא תעבור וכו', ומה תלמוד לומר: ושמה לא תבא ושמה לא תעבור?
אמר משה לפני הקב"ה: אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, אם אין אני נכנס בה חי אכנס בה מת.
א"ל הקב"ה: ושמה לא תבא ושמה לא תעבור, לא מלך ולא הדיוט, לא חי ולא מת.



חזרה לתחילת ילקוט שמעוני, פרק לב