מה. על אלה אני בוכיה
אספסיאנוס מלא שלש ספינות מגדולי ירושלים,
להושיבן בקלון של רומי.
עמדו ואמרו: לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו,
אלא אף בחוצה לארץ.
אמרו לנשים: מבקשות אתון לכך?
אמרו להם: לאו!
אמרו: מה שדרכן לכך אינן רוצות,
אנו על אחת כמה וכמה.
תאמרו משליכים אנו עצמנו לים,
אנו באים לחיי העולם הבא.
מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם בפסוק הזה,

(תהילים סח) אמר ה' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים.

מבשן אשיב, מבין שיני אריות אשיב.
אשיב ממצולות ים, כמשמעו.
עמדה כת ראשונה ואמרה:

(תהילים מד) אם שכחנו שם אלוהינו ונפרש כפינו לאל זר.

והשליכו עצמן לים.
עמדה כת שניה ואמרה:

(תהילים כג) כי עליך הרגנו כל היום.

והשליכו עצמן לים.
עמדה כת שלישית ואמרה:

(שם כב) הלא אלוהים יחקר זאת,

כי הוא יודע תעלומות לב.
והשליכו עצמן לים.
ורוח הקדש צווחת ואומרת:
על אלה אני בוכיה.

אדריאנוס שחיק עצמות,
הושיב שלש משמרות.

חדא בחמתא,
וחדא בכפר לקיטיא,
וחדא בבית אל דיהוד.

אמר: דערוק מן הכא יתצד מן הכא.
ודערוק מן הכא יתצד מן הכא.
והוה מפיק כרוזין ומכריזין ואומרים:
אן דאית יהודאי ייתי מלכא בעו למיתן ליה מיחא,
והוון כרוזין משמיעין יתהון וצדין יהודאין,

הדא הוא דכתיב: (הושע ז) ויהי אפרים כיונה פותה אין לב וגו'.

שאיל מחזרה אייתין צלו שלא תנסבין,
אילין דבחיין דאיתבוננו לא נפוקו,
ואילין דלא איתבוננו,
נכנסו כולהון לבקעת בית רמון.
אמר לשר צבא שלו:
עד שאני אוכל קרן גלוסקאן זו וירך דתרנגול זה,
אבקש אחד מהן ולא אמצא.
מיד הקיפם לגיונותיו והרגום.
והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקפרוס נהר,
ורוח הקדש צווחת ואומרת:
על אלה אני בוכיה.

אילין דהוי חבושין מנהון אכלין בשר קטילהון,
בכל יום מנפיק אחד מינייהו ומייתי להון ואינון אכלין.
יומא חדא אמר ייזיל בר נש מינן,
אי משכח כלום מייתי ואנן אכלין,
מן דנפק אשכחיה לאבוה דקטיל,
נסביה וטמריה ויהב סימן עלוי.
עאל ואתא.
אמר להו:
לא אשכחיה כלום,
אמרי: ייזיל בר נש חורן,
אי משכח כלום ואנן אכלין.
מן דנפק ההוא בר נש הלך לריחיה,
חפש ואשכחיה לההוא דקטיל,
אייתיה ואכלוניה מן דאכלון.
אמר לו: מנו אייתית דין קטלא?
אמר להו: מן זוית פלונית.
אמר ליה: ומה סימן יהב עלוי?
אמר ליה: סימן פלן.
עני הוא בריה, ואמר ווי ליה לההוא גברא,
דמן בשרא דאבוי אכיל,
לקיים מה שנאמר:

(יחזקאל ה) לכן אבות יאכלו בנים בתוכך וגו'.

טרכינוס שחיק עצמות
ילדה אשתו בליל תשעה באב,
והיו כל ישראל אבלים.
נשתתק הולד בחנוכה.
אמרו ישראל: נדליק או לא נדליק?
אמרו: נדליק.
וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי.
אדליקו.
אזלון ואמרון לישן ביש לאשתו של טרכנוס:
אילין יהודאין כד ילידת, הוון מתאבלין.
וכד מייתי ולדא, אדליקו בוצינייא.
שלחה וכתבה לבעלה:
עד דאת מכבש ברבריין בא וכבוש אילין יהודאי,
דמרדו בך.
סליק לאילפא וחשיב למיתי בעשרה יומין,
ואייתיתיה רוחיא בחמשה יומין.
אתא ואשכחינון דהו ועסיקין בהדין פסוקא:

(דברים כח) ישא ה' עליך גוי מרחוק,
מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר.

אמר להו: אנא הוא נשרא דחשיבית למתי בעשרה יומין.
ואייתיתני רוחא בחמשה יומין,
הקיפן לגיונותיו והרגם.
אמר לנשים: השמעו ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם,
כדרך שעשיתי לאנשים!
אמרו לו: עביד בארעאי מה דעביד בעילאי,
מיד הקיפן לגיונותיו והרגן.
ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו,
והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקפרוס נהר,
ורוח הקדש צווחת ואומרת:
על אלה אני בוכיה.

מו. מעשה בשני בני צדוק הכהן שנשבו,
אחד זכר ואחד נקבה.
נפל זה לסרדיוט אחד,
וזו לסרדיוט אחד.
הלך זה אצל הזונה ונתן לה הזכר,
והלך זה אצל חנוני ונתן לו הנקבה בעד יין,

לקיים קרא דכתיב: (יואל ד) ויתנו הילד בזונה,
והילדה מכרו ביין וישתו.

לבתר יומין אייתית ההיא זוניתא לההוא טליא לחנוני,
אמרה ליה: מן בגין דאית לי טלאי,
דדמי לההיא טליותא, לית את בעי דנסיב חד לחד,
ומה דאייתי מנייהו יהווי לאמצע.
אמר לה: אין.
מיד נסבון ויהבונון בחד ביתא,
שרייה ובכייה ההיא טליותא,
אמר לה: טליא למה את בכית?
אמרה לו: ולא אבכה?!
דברתיה דכהנא רבה אזלה לאיתנסבא לעבדא!
אמר לה: ברתיה דמאן את?
אמרה ליה: ברתיה דצדוק כהנא.
אמר לה: והיכן אתון שריין?
אמרה ליה: בשוקא עילאה.
אמר לה: ומה סימן הוה בדרתכון?
אמרה ליה: סימן פלן.
אמר לה: הוה ליך אח או אחות?
אמרה לו: הוה לי חד אח והו ליה חד שומא בכתפיה.
וכד הוה אתי מבי ספרא אנא גלייא ליה ומנשקה ליה.
אמר לה: אין חמיתיה חכמת יתה?
אמרה ליה: אין גלי גרמיה וחכים דין לדין,
והוו מגפפין דין לדין,
ומנשקין דין לדין,
עד דנפקא נשמתהון.
ורוח הקודש צווחת ואומרת:
על אלה אני בוכיה.

מז. מעשה במרים בת ביתוס שקדשה יהושע בן גמלא,
ומנהו המלך להיות כהן גדול,
ונכנסה פעם אחת לראות ואמרה אלך ואראה אותו,
כשהוא קורא ביום הכפורים בבית המקדש.
והוציאו לה טפיות מפתח ביתה עד פתח בית המקדש,
כדי שלא יתיחפו רגליה,
ואף על פי כן נתיחפו רגליה.
וכשמת יהושע בעלה, פסקו לה חכמים,
סאתים יין בכל יום.
והא תניא אין פוסקין יין לאשה.

רבי חיא בר אבא אמר:
לשום זנות.

כמה דאת אמר: (הושע ד) זנות יין ותירוש יקח לב.

רבי חזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמרו:
לתבשיליה.
ועד תנן: אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה,
ומוסיפים לה על מזונותיה.

ואמר רבי יהושע בן לוי:
מאי מוסיף? יין.
שהיין מרבה את החלב.

אמר רבי אליעזר ברבי צדוק:
אראה בנחמה אם לא ראיתיה,
שקשרו שערותיה בזנבי סוסיהם של ערביים,
והיו מריצים לה מירושלים ועד לוד,
וקראתי עליה את הפסוק הזה:

(דברים כא) הרכה בך והענוגה וגו'.

מח. מעשה במרים בתו של נקדימון,
שפסקו לה חכמים חמש מאות דינרי זהב,
לקופת בשמים בכל יום,
ואף היא עמדה וקללה אותם,
ואמרה להם: כך תפסקו לבנותיכם.

אמר רבי אחא:
אף אנו ענינו אחריה אמן.

אמר רבי אליעזר:
אראה בנחמה אם לא ראיתיה,
שהיתה מלקטת שעורים מתחת טלפי סוסים בעכו,
וקראתי עליה הפסוק הזה:

(שיר א) אם לא תדעי לך היפה בנשים,
צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך.

אל תקרי "גדיותיך", אלא "גויותיך".

מט. מעשה במרים בת ביתוס נחתום
שנשבית ופדאוה בעכו,
זבנין לה חלוק אחד,
אזלת למישטפיה בימא.
אתא גלא ונסביה.
זבנין לה אוחרן, אזלת למישטפיה בימא,
ואתא גלא ונסביה.
בעון עוד למזבן לה אוחרן.
אמרה להון: הניחו לו לגבאי שיגבה את חובו,
כיון שצידקה עליה את הדין,
רמז הקדוש ברוך הוא לים,
והוציא לה את כליה.

נ. מעשה במרים בת נחתום,
שנשבית היא ושבעת בניה.
נטלן קיסר ונתנן לגיו מן שבעה קנקלין.

הביא את הראשון
ואמר לו: השתחווה לצלם!
אמר לו: חס ושלום! איני משתחווה לצלם.
אמר לו: למה?
אמר לו: מפני שכך כתוב בתורתנו,

(שמות כ) אנכי ה' אלוהיך.

מיד הוציאו והרגו.

הוציא השני
ואמר לו: השתחוה לצלם!
אמר לו: חס ושלום! אחי לא השתחווה ואני איני משתחווה.
אמר לו: למה?
אמר לו: שכך כתיב בתורה (שם ג)

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני.

מיד גזר עליו והרגוהו.

הוציא השלישי
ואמר לו: השתחווה לצלם!
אמר לו: איני משתחווה!
אמר לו: למה?
אמר לו: שכתוב בתורה (שם לד)

כי לא תשתחווה לאל אחר.

מיד גזר עליו והרגוהו.

הוציא הרביעי
ואמר פסוקיה:

(שם כב) זובח לאלוהים יחרם.

גזר עליו והרגוהו.

הוציא החמישי
ואמר גם הוא פסוקיה:

(דברים ו) שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.

מיד גזר עליו והרגוהו.

הוציא השישי
ואמר גם הוא פסוקיה:

(שם ז) כי ה' אלוהיך בקרבך אל גדול ונורא.

גזר עליו והרגוהו.

הוציא השביעי
והוא היה הקטן שבכולן,
אמר: בני! השתחווה לצלם!
אמר לו: חס ושלום!
אמר לו: למה?
אמר לו: שכן כתיב בתורתנו (שם ד)

וידעת היום והשיבות אל לבבך,
כי ה' הוא האלוהים בשמים ממעל
ועל הארץ מתחת אין עוד.

ולא עוד שנשבענו לאלוהינו,
שאין אנו ממירין אותו באל אחר,

שנאמר: (שם כו) את ה' האמרת היום.

וכשם שנשבענו לו, כך נשבע לנו,
שאין ממירנו באומה אחרת,

שנאמר: (שם יח) וה' האמירך היום.

אמר לו קיסר: אחיך שבעו ימים ושבעו חיים וראו טובה,
ואתה קטן, לא שבעת ימים ולא שבעת חיים ולא ראית טוב בעולם,
השתחווה לצלם ואעשה בך טובות.
אמר לו: כתיב בתורתנו (שמות טו)

ה' ימלוך לעולם ועד.
ואומר: (תהילים י) ה' מלך עולם ועד,
אבדו גויים מארצו.

אתם בטלים ואויביו בטלים,
בשר ודם היום חי ולמחר מת,
היום עשיר ולמחר עני,
אבל הקדוש ברוך הוא,
חי וקים לעולם ולעולמי עולמים.
אמר לו קיסר: ראה אחיך הרוגים לפניך,
והריני משליך טבעתי לארץ לפני הצלם,
והגביהה כדי שידעו הכל ששמעת לקולי.
אמר לו: חבל עליך קיסר, מה אם אתה
מתירא מבני אדם שכמותך,
אני לא אתירא ממלך מלכי המלכים
הקדוש ברוך הוא אלוהי עולם?!
אמר לו: וכי יש אלוה לעולם?
אמר לו: אללי עליך קיסר,
וכי עולם של הפקר ראית?!

אמר לו: וכי יש פה לאלוהיכם?
אמר לו: באלוהיכם כתיב,

(תהילים קטו) פה להם ולא ידברו.

ובאלוהינו כתיב:

(שם לג) בדבר ה' שמים נעשו.

אמר לו: וכי יש עינים לאלוהיכם?
אמר לו: באלוהיכם כתיב:

עינים להם ולא יראו.

ובאלוהינו כתיב: (זכריה ד)

עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.

אמר לו: וכי יש אזנים לאלוהיכם?
אמר לו: באלוהיכם כתיב,

אזנים להם ולא ישמעו.

ובאלוהינו כתיב: (מלאכי ג)

ויקשב ה' וישמע.

אמר לו: וכי יש אף לאלוהיכם?
אמר לו: באלוהיכם כתיב,

אף להם ולא יריחון.

ובאלוהינו כתיב: (בראשית ח)

וירח ה' את ריח הניחוח.

אמר לו: וכי יש ידים לאלוהיכם?
אמר לו: באלוהיכם כתיב,

ידיהן ולא ימישון.

ובאלוהינו כתיב: (ישעיה מח)

אף ידי יסדה ארץ.

אמר לו: וכי יש רגלים לאלוהיכם?
אמר לו: באלוהיכם כתיב,

רגליהם ולא יהלכו.

ובאלוהינו כתיב: (זכריה יד)

ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.

אמר לו: וכי יש גרון לאלוהיכם?
אמר לו: באלוהיכם כתיב:

ולא יהגו בגרונם.

ובאלוהינו כתיב: ( איוב לז)

והגה מפיו יצא.

אמר לו: אם יש בו כל המידות הללו באלוהיכם,
מפני מה אינו מציל אתכם מידי,
כמו שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנאצר?
אמר לו: חנניה, מישאל ועזריה, כשרים היו,
ונבוכדנאצר מלך הגון היה לעשות נס על ידו.
אבל אתה אינך הגון ואנחנו נתחיבנו מיתה לשמים,
אם אין אתה הורגינו הרבה הורגים יש למקום.
הרבה דובים,
הרבה זאבים ואריות,
ונחשים ונמרים ועקרבים,
שיפגעו בנו ויהרגונו.
אלא לבסוף הקדוש ברוך הוא,
הוא עתיד לפרע ממך את דמינו,
מיד גזר עליו והרגו.

אמרה לו אמו: בחיי ראשך קיסר,
תנה את בני ואחבקהו ואנשקהו,
נתנוה לה.
והוציאה דדיה והניקתו חלב.
אמרה לו: בחיי ראשך קיסר הרגיני תחילה,
ואחר כך הרגהו.
אמר לה קיסר: איני שומע ליך, מפני שכתוב בתורתכם:
(ויקרא כב) שור או שה אותו ואת בנו,
לא תשחטו ביום אחד.
אמרו לו: שוטה שבעולם, כבר קימת כל המצוות,
ולא נשאר לך אלא זו בלבד?
מיד צוה עליו להרגו, נפלה אמו עליו,
והיתה מחבקתו ומנשקתו,
ואמרה לו: בני, לך אצל אברהם אביכם,
ואמור לו, כך אמרה אמי:
אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח,
והעלתי את יצחק בני,
הרי אמנו בנתה שבעה מזבחות,
והעלתה שבעה בנים ביום אחד.
אתה נסיון, ואני מעשה.
עד שהיתה מנשקתו ומחבקתו,
גזר עליו והרגוהו עליה.
וכיון שנהרג, שערו חכמים שנותיו של אותו תינוק,
ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות ומחצה.
באותה שעה צעקו כל אומות העולם ואמרו:
מה אלוהיהם של אלו עושה להם,
שכך נהרגים עליו בכל שעה,

ועליהם כתיב: (תהילים מד) כי עליך הורגנו כל היום.

לאחר ימים נשתטית אותה אשה ונפלה מן הגג ומתה, לקיים מה שנאמר:

(ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה.

ובת קול יוצאת ואומרת:

(תהילים קיג) אם הבנים שמחה.

ורוח הקודש צווחת ואומרת:
על אלה אני בוכיה.

נא. מעשה בדואג בן יוסף
שמת והניח בן קטן לאמו,
והיתה ממדדת אותו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים,
בכל שנה בשנה.
וכיון שהקיפה מצודה בירושלים טבחתו אמו בידיה ואכלתו.
והיה ירמיה מקונן לפני המקום,

ואומר: (איכה ב) למי עוללת כה,
אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים.

ורוח הקדש משיבתו (שם),

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא.

זה זכריה בן יהוידע.

דבר אחר:
על אלה אני בוכיה.
רבי יהודה ורבי נחמיה,
רבי יהודה אומר:
על סילוק דעת ועל סילוק שכינה.
אפשר שהיה צדקיהו רואה אחרים שהיו מנקרין את עיניו,
ולא היה לו דעת להטיח ראשו בכותל עד שיצאת נשמתו?
אלא גרם לבניו שיהרגו לפניו.
אלא על אותה שעה נאמר:

(ירמיה ד) יאבד לב המלך ולב השרים... רוח מלא מאלה יבוא לי וגו'.

ורבי נחמיה אמר:
על ביטול כהונה ומלכות,

הדא הוא דכתיב: (זכריה ד) אלה שני בני היצהר,

העומדים על אדון כל הארץ, אלו אהרן ודוד.
אהרן תובע על כהונתו ודוד תובע על מלכותו.

רבי יהושע בן לוי אמר:
על ביטול תורה.

הדא הוא דכתיב: (דברים יב) אלה החוקים ומשפטים.

רבי שמואל בר נחמני אמר:
על עבודת כוכבים.

הדא הוא דכתיב: (שמות לב) אלה אלוהיך ישראל.

זבדי בן לוי אמר:
על ביטול קרבנות.

הדא הוא דכתיב: (במדבר כט) אלה תעשו לה' במועדיכם.

רבנן אמרי:
על ביטול משמרות.
ומה הנאה יש לעולם מן המשמרות? אלא -
בשני היו מתענין על פורשי ימים,
בשלישי היו מתענין על הולכי דרכים,
ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא יעלה אסכרה בפיהם וימותו.
בחמישי היו מתענין על המעברות שלא יפילו,
ועל המניקות שלא ימותו בניהם.
והלא איו מתענין על שני דברים כאחד?

כדכתיב: (עזרא ח) ונצומה ונבקשה מאלוהינו על זאת.

וכתוב אחד אומר בדניאל:

(דניאל ב) ורחמין למבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא.

ולא על תרין.

אלא כהיא דאמר רבי חיא בר אבא:
על עצירת גשמים וגלות מתענים עליהן בבת אחת,
אבל אין מתענין לא בערב שבת ולא במוצאי שבת,
מפני כבוד השבת.

עיני עיני יורדה מים
אמר רבי לוי:
משל לרופא שחשש עינו אחת,

אמר: עיני תבכה על עיני.

כך ישראל נקראו עינו של הקדוש ברוך הוא,

הדא הוא דכתיב:
(זכריה ט) כי לה' עין אדם, וכל שבטי ישראל.

כביכול אמר הקדוש ברוך הוא:
עיני תבכה על עיני.
כי רחק ממני מנחם משיב נפשי.

מה שמו של מלך המשיח?
רבי אבא בר כהנא אמר:
ה' שמו.

שנאמר: (ירמיה כג) וזה שמו אשר יקראו, ה' צדקנו.

דאמר רבי לוי:
טבא למדינתא דשמה כשם מלכה,
ושם מלכה כשם אלוהיה.
טבא למדינתא כשם מלכה,

דכתיב: (יחזקאל מח) ושם העיר מיום ה' שמה.

ושם מלכה כשם אלוהיה,

שנאמר: וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו.

רבי יהושע בן לוי אמר:
צמח שמו.

שנאמר: (זכריה ו) הנה איש צמח שמו ןמתחתיו יצמח.

רבי יודן בשם רבי איבו אמר:
מנחם שמו.

שנאמר: כי רחק ממני מנחם.

אמר רבי חנינא:
ולא פליגי. חושבנא דדין כחושבנא דדין: הוא מנחם הוא צמח.

והדא מסייע להדא דרבי יודן בשם כרבי איבו:

עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי געת חדא תורתיה,
עבר עלוי חד ערבי,
אמר ליה: מה את?
אמר ליה: יהודאי אנא.
אמר ליה: שרי תורך ושרי פדנך,
אמר ליה: למה?
אמר ליה: דבית מקדשון דיהודאי חרב.
אמר ליה: מנא ידת?
אמר ליה: ידעת מן געייתא דתורך,
עד דהוה עסיק עמיה, געת זימנא אחריתי.
אמר ליה: אסר תורך אסר פדנך,
אית יליד פריקהון דיהודאי.
אמר ליה: ומה שמיה?
אמר לו: מנחם שמיה.
ואבוי מה שמיה?
אמר ליה: חזקיה.
אמר ליה: והיכן שריין?
אמר ליה: בבירת ערביא דבבית לחם יהודה.
זבין ההוא גברא תורוי, זבין פדנה,
והוה מזבין לבידין דינוקין.
עלל לקרתא ונפק לקרתא,
עלל למדינה ונפק למדינה עד דמטא לתמן.
אתיין כל כפריא למיזבן מיניה,
וההיא איתתא אימיה דההוא ינוקא לא זבנת מיניה.
אמר לה: למה לית את זבנת לבידין דינוקון?
אמרה ליה: דחשייה קשיי לינוקי,
אמר לה: למה?
אמרה ליה: דעל רגלוי חרב בית מקדשא,
אמר לה: רחיצין אנן במריה עלמא,
דעל רגלוי חרב ועל רגלוי מתבני.
אמר לה: הוי נסיבא ליך מן אילין לבידין דינוקין,
ולבתר יומין אנא אתי לביתך ונסב פריעין נסבה ואזלה.
לבתר יומין אמר האי גברא:
איזיל ואחמי ההוא ינוקא מאי קא עביד, אתא לגביה,
אמר לה: ההוא ינוקא מאי קא עביד?
אמרה ליה: לא אמרית לך דחשיה קשיי!
אפילו על רגלי נחשיה.
דמין ההיא שעתא, אתיין רוחין ועלעולין טענוניה ואזלין להון.
אמר לה: ולא כך אמרית לך,
דעל רגלוי חרב ועל רגלוי מתבני?!

אמר רבי אבון:
למה לי ללמד מן ערביי, ולא מקרא מלא הוא:

דכתיב: (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול.
וכתיב בתריה: (שם יא) ויצא חוטר מגזע ישי,
ונצר משרשיו יפרה.

דבי רבי שילא אמרי:
שילה שמו של משיח,

שנאמר: (בראשית מט) עד כי יבוא שילה.

שלה כתיב.

דבי רבי חנינא אמרי:
חנינה שמו,

שנאמר: (ירמיה טז) אשר לא אתן לכם חנינה.

דבי רבי ינאי אמרי:
ינון שמו,

דכתיב: (תהילים עב) לפני שמש ינון שמו.

רבי ביבא סנגוריא אמר:
נהירא שמו,

שנאמר: (דניאל ב) ונהורא עמה שרא.

נהירא כתיב.

רבי יהודה ברבי סימון אמר,
בשם רבי שמואל ברבי יצחק,
הדין מלכא משיחא, אי מחייא הוא,
דוד שמיה.
אי ממיתיא הוא,
דוד שמיה.

אמר רבי תנחומא:
אנא אמר טעמיה,

(תהילים יא) מגדל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו.

ולדוד אין כתיב כאן,
אלא לדוד ולזרעו.

היו בני שוממים כי גבר אויב
רבי איבו אמר:
כהדא אפתא, דקא דכמה דההיא רבייא היא קטנא.

רבי יהודה ברבי סימון אמר:
כהדא חזירתא, דכמה דבניה רביין היא קטנא.


נב. פרשה ציון בידיה
כתיב: (ירמיה ט') מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה.
מי אמר הפסוק הזה?
אם תאמר ירמיה, אפשר לו שלא לאכול? אפשר לו שלא לישן?
אלא מי אמרו?
מי שאין לפניו לא אכילה ולא שינה.

דכתיב (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי אמר:

כתיב: (בראשית א') ויאמר אלהים יקוו המים.

אמר הקדוש ברוך הוא: יקוו לי המים,
מה שאני עתיד לעשות בהן.

ר' חגי בשם ר' יצחק אמר:

משל למלך שבנה לו פלטירין והושיב בהן דיורין אלמים,
ובכל יום ויום היו משכימין ושואלין בשלום המלך,
ומקלסין אותו ברמיזה ובאצבע.
אמר המלך: ומה אלו שהן אלמים כך מקלסין אותי,
אם היו פקחין על אחת כמה וכמה.
מה עשה? הושיב בהן דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין של מלך,
ואמרו: אין זו פלטין אלא שלנו.
באותה שעה אמר המלך:
תחזור פלטין לכמות שהיתה.

כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קילוסו עולה, אלא מן המים,

הדא הוא דכתיב: (תהלים צ"ג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים.

ומה היו אומרים? אדיר במרום ה'.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא:
ומה אם אלו, שאין להם לא פה ולא לשון לא אמירה ולא דיבור, כך מקלסין אותי,
לכשאברא בני אדם על אחת כמה וכמה.
וכיון שברא בני אדם, עמדו דור אנוש ודור המבול ומרדו בו.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: יחזור העולם לכמות שהיה.

שנאמר: (בראשית ז') ויהי הגשם על הארץ.

רבי יהודה בר' סימון אמר:
לאחד שהיה לו מקל וצנית.
עמד וסיגל [=התעשר], וקנה לו צאן, ונכנסו זאבין ובקעום.
אמר אותו הרועה, אחזור לאותו מקל ולאותה צנית.
כך רועה זה הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: (תהלים פ') רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה.

צאן, אלו ישראל.

שנאמר: (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי.

נכנסו זאבין לתוך עדרו ובקעום,
אלו השונאים שנכנסו לבית המקדש.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: מי יתן ראשי מים.

כתיב: (תהלים מ"ב) אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי.

כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא:
לשעבר הייתי עולה לירושלם ודרכים מתוקנים ועכשיו בשך,

שנאמר: (הושע ב') לכן הנני שך את דרכך בסירים.

דבר אחר:
אלה אזכרה
לשעבר הייתי עולה ואילנות מסככות על ראשי,
ועכשיו תלויה לשמש.
אלה אזכרה
לשעבר הייתי עולה בצלו של הקדוש ברוך הוא, ועכשיו בצלן של מלכיות.
אלה אזכרה וגו'
אספסיאנוס קיסר הושיב שומרים, רחוק מפומעים י"ח מיל,
והיו שואלים לעולי רגלים ואומרים להם:
למי אתם?
והיו אומרים להם: אספסיאני, טרכיני, אדרייני.

אמר רבי ברכיה:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
לשעבר הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי בהשכמה,
שהיו אומרים: קומו ונעלה ציון.
ובדרכים היו אומרים:

(תהלים קכ"ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים.

בהר הבית מה היו אומרים?

(שם ק"נ) הללויה הללו אל בקדשו.

בעזרה היו אומרים:

(שם) כל הנשמה תהלל יה.

ועכשיו אדדם דמומה, סלקא דמומה נחתא.
אלה אזכרה
לשעבר הייתי עולה בשירות ובזמירות לפני הקדוש ברוך הוא,

כמאן דאמר: (תהלים מב) בקול רנה ותודה.

ועכשיו, בכיה סלקא בכיה נחתא.
אלה אזכרה
לשעבר הייתי עולה המוניות המוניות של חגיגה,

כמאן דאמר: המון חוגג.

אמר רבי לוי:
כהדין געגעא דלא פסיק, לא ביממא ולא בליליא,
ועכשיו טמשא סלקין וטמשא נחתין.
אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו'


דבר אחר:
פרשה ציון בידיה
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:

למלך שהיה לו בן הוי מחי ליה, ואמר חטית הוה מחי ליה,
ואמר חטית וסיכלת ועוד הוה מחי ליה,
עד דפשט עשר אצבעוי קודמוי.

כך הקדוש ברוך הוא, הוה מייסר לירושלם
והות אמרה: חטית עד פרשה ציון בידיה, אין מנחם לה.

אמר רבי לוי:
כל מקום שנאמר "אין" הוה לה,
(בראשית י"א) ותהי שרי עקרה אין לה ולד,
והוה לה,

דכתיב: (שם כ"א) וה' פקד את שרה.

ודכוותה (שמואל א' א') ולחנה אין ילדים,
הוה לה.

דכתיב כי פקד ה' את חנה.

ודכוותה: (ירמיה ל') ציון היא דורש אין לה ,
והוה לה.

דכתיב (ישעיה נ"ט) ובא לציון גואל.

אף כאן אין מנחם לה והוה לה

דכתיב: (שם נ"א) אנכי אנכי הוא מנחמכם.

צוה ה' ליעקב סביביו צריו.
כגון:

חלמיש לנוה,
קסטרא לחיפה,
סוסיתא לטבריה,
יריחו לנועדן,
לוד לאונו,

היתה ירושלים לנדה ביניהם,
לריחוק היתה.


נג. צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי
מי אמרו לפסוק? זה יאשיהו אמרה.

הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ל"ה) אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית,
עלה נכו להלחם בכרכמיש על פרת.

בקרקסיון דעל פרת

וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה,
לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי
ואלהים אמר לבהלני.

מפי הקדוש ברוך הוא אני עולה.

(שם) חדל לך מאלהים אשר עמי.

זה לשון עבודת כוכבים.

ולא הסב יאשיהו פניו,
ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים.

זה ירמיהו שאמר ליאשיהו: כך מקובלני מישעיה רבי,

(ישעיה י"ט) וסכסכתי מצרים במצרים.

ולא שמע לו, אלא אמר לו: משה רבה דרבך לא כך אמר:

(ויקרא כ"ו) וחרב לא תעבור בארצכם,

וחרבו של אותו רשע עוברת בארצי ובתחומי.

והוא לא היה יודע שכל דורו עובדי עבודת כוכבים היו?
הוה משלח זוג תלמידים למיבערא עבודת כוכבים מבתיהון,
והוון עללין ולא משכחין כלום.
עד דנפקון אמרון טרודו תרעין מן דהוון טרדין לתרעיה,
הוון חמן יתיה אמרו עליהון:
מן דאתא ותיקן הוא, דאתא וקלקל לפיכך,

(דה"ב ל"ה) ויורו היורים למלך יאשיהו

אמר רבי מני:
שלש מאות חצים הורו בו, עד שנעשה גופו ככברה,
והיה ירמיהו מצית אחריו לידע מהו אומר,

ומה היה אומר? צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי,

פיהו ופום סרסורו.


נד. קראתי למאהבי המה רמוני
רבנן פתרין קריא
בנביאי השקר, שהיו מאהבין אותי לעבודת כוכבים שלהן.
המה רמוני גם המה רמוני,
לא זזו, מתנבאין עלי שקר עד שהגלו אותי ממקומי.

שנאמר ויחזו לך משאות שוא ומדוחים.

"מדוחם" כתיב.

רבי שמעון בר יוחאי פתר קרייה
בנביאי האמת שהיו מאהבין אותי להקדוש ברוך הוא.
המה רמוני, שהיו מרמין בי ואומרים לי, הפרישו תרומה ומעשרות,
וכי יש תרומה ומעשרות בבבל?
אלא בשביל לאהבני להקדוש ברוך הוא,
הוא שירמיה אומר:

(ירמיה ל"א) הציבי לך ציונים

הצייני במצות, שהיו ישראל מצויינין בהם.

(שם) שימי לך תמרורים

זה חרבן בית המקדש.
וכן הוא אומר:

(תהלים קל"ז) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני.

שיתי לבך למסלה דרך הלכת
אמר רבי חייא:
הלכתי כתיב, את מוצא בשעה שגלו ישראל לבבל

מה כתיב, (ישעיה מ"ג) למענכם שלחתי בבלה.

גלו לעילם, שכינה עמהם,

דכתיב: (ירמיה מ"ט) ושמתי כסאי בעילם,

גלו ליון, שכינה עמהם,

דכתיב: (זכריה ט') ועוררתי בניך ציון על בניך יון.
וכתיב בתריה: וה' עליהם יראה וגו'.

לכך כתיב : דרך הלכתי.

דבר אחר:
שיתי לבך למסלה דרך הלכת -
אמר להם ירמיה: ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה.

דכתיב: (ירמיה לא) שובי בתולת ישראל

ומיד אתם חוזרין לעריכם,

דכתיב (שם) שובי אל עריך אלה.

נה. ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו
ר' חייא בר חנינא אמר:
עשאן מורות מורות.

רבי שמואל בר נחמני אמר:
עשאן גושין גושין.

נהפך לבי בקרבי,
למה?
כי מרו מריתי.
מחוץ שכלה חרב בבית כמות.
זה שאמר משה:
מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה


נו. שמעו כי נאנחה אני
ר' יהושע פתר קרייה באהרן.
את מוצא, בשעה שמת אהרן הוברחו ענני כבוד ונתקבצו כל ישראל לספדו,
אמרו משה אבל, ואלעזר אבל, ומי לא יתאבל?
מיד מה כתיב תמן (במדבר כ"א) וישמע הכנעני מלך ערד

וכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי.

ורבנן פתרין קרייה
בחורבן בית המקדש.
את מוצא שכל מקום שבקשו ישראל לברוח היו מסגירין אותן,
בקשו לברוח כלפי צפון ולא הניחום,

הדא הוא דכתיב:
(עמוס א') על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו,
על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום.

בקשו לברוח כלפי מזרח ולא הניחום,

הדא הוא דכתיב:
(שם) על שלשה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו,
על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים,

בקשו לברוח כלפי מערב ולא הניחום

דכתיב:
(ישעיה כ"א) משא בערב ביער בערב תלינו ארחות וגו'.
כי אתה עשית.

משל למלך שנשא למטרונה.

אמר לה: אל תשיחי עם חברותיך ולא תשאילי מהן ואל תשאילי להן.
לימים כעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין,
וחזרה על כל שכנותיה ולא קבלו אותה, וחזרת לפלטין.
אמר לה המלך: אקשית אפיך!
אמרה המטרונה למלך: אדוני, אילולי הייתי משאילה להן ושואלת מהן מנא
והוה עבידתי גבה או עבידתה גבי לא הוון מקבלין לי?!

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אקשיתון אפיכון
אמרו לפניו: רבון העולמים לא כתבת בתורתך

(דברים ז') ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך.

אילולי הוינן משאלין להון ונסבון מינהון ואינון מינן,
והוית ברתיה גבי או ברתי גביה,
לא הוו מקבלים לי?!
הוי כי אתה עשית.
הבאת יום קראת ויהיו כמוני
בצרה, ולא כמוני ברוחה.


נז. תבא כל רעתם לפניך ועולל למו
אייתי עליהון מן דאייתית עלי,
דקדק עליהן מה דדקדקתא עלי,
ועולל למו קטיף עוללתיהון כמה דקטפת עוללתי.

כי רבות אנחותי ולבי דוי
את מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו ובו מתנחמים.
חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש.
חטאו בראש

דכתיב: (במדבר י"ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה.

ולקו בראש

דכתיב: (ישעיה א') כל ראש לחלי.

ומתנחמין בראש
דכתיב: (מיכה ב')

ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם.

חטאו באוזן

דכתיב: (זכריה ז) ואזניהם הכבידו משמוע.

ולקו באזן

דכתיב: (ש"א ג) אשר כל שמעו תצילנה שתי אזניו.

ומתנחמין באזן

דכתיב: (ישעיה ל) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר.

חטאו בעין

דכתיב: (שם ג') כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים.

ולקו בעין

דכתיב עיני עיני יורדה מים.

ומתנחמין בעין

דכתיב: (שם נ"ב) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

חטאו באף

דכתיב: (יחזקאל ח') והנם שולחים את הזמורה אל אפם.

ולקו באף

דכתיב: (ויקרא כ"ו) אף אני אלך עמם בקרי.

ומתנחמין באף

דכתיב (שם) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'.

חטאו בפה

דכתיב: (ישעיה ט') וכל פה דובר נבלה.

ולקו בפה

דכתיב: (שם) ויאכלו את ישראל בכל פה.

ומתנחמין בפה

דכתיב: (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו.

חטאו בלשון

דכתיב: (ירמיה ט') וידרכו את לשונם קשתם שקר.

ולקו בלשון

דכתיב דבק לשון יונק

ומתנחמין בלשון

דכתיב ולשננו רנה.

חטאו בלב

דכתיב (זכריה ז') ולבם שמו שמיר משמוע

ולקו בלב

דכתיב: (ישעיה א') וכל לבב דוי.

ומתנחמין בלב

דכתיב (שם מ') דברו על לב ירושלם.

חטאו ביד

דכתיב: (שם א') ידיכם דמים מלאו

ולקו ביד

דכתיב: ידי נשים רחמניות.

ומתנחמים ביד

דכתיב (שם י"א) יוסיף ה' שנית ידו

חטאו ברגל

דכתיב: (משלי א') כי רגליהם לרע ירוצו.

ולקו ברגל

דכתיב: (ירמיה יג) ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף.

ומתנחמין ברגל

דכתיב: (ישעיה נ"ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר.

חטאו בהוא

דכתיב. (ירמיה ה') כחשו בה' ויאמרו לא הוא.

ולקו בהוא

דכתיב: (ישעיה ס"ג) ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם.

ומתנחמין בהוא

דכתיב: (שם נ"א) אנכי אנכי הוא מנחמכם.

חטאו בזה

דכתיב: (שמות כ"ד) כי זה משה האיש.

ולקו בזה

דכתיב: על זה היה דוה.

ומתנחמין בזה

דכתיב: (ישעיה כ"ה) הנה אלהינו זה קוינו לו.

חטאו באש

דכתיב: (ירמיה ז') הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש.

ולקו באש

דכתיב ממרום שלח אש.

ומתנחמין באש

דכתיב (זכריה ב') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב.

חטאו ביש

דכתיב (שמות כ') היש ה' בקרבנו

ולקו ביש

דכתיב: אם יש מכאוב כמכאובי.

ומתנחמין ביש

דכתיב: (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

חטאו בכפלים

דכתיב: חטא חטאה ירושלם.

ולקו בכפלים

דכתיב: (ישעיה מ') כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה.

ומתנחמים בכפלים

דכתיב: (שם) נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם.

סליק אלפא ביתא קדמאה.

חזרה לתחילת פרשה א במדרש איכה רבה