רב פתח:
והיו חייך תלואים לך מנגד - (דברים כ"ח)


רבנן אמרי:
והיו חייך תלואים לך - זה שהוא לוקח חטים לשנה (שם)
ופחדת לילה ויומם - זה שהוא לוקח חטין מן הסידקי,
ולא תאמין בחייך - זה שהוא לוקח לו מן הפלטר.

ור' ברכיה אמר:
והיו חייך תלואים לך - זה שהוא לוקח לו חטים לשלש שנים.
ופחדת לילה ויומם - זה שהוא לוקח לו חטים לשנה.
ולא תאמין בחייך - זה שהוא לוקח לו חטים מן הסידקי.

מתיבין רבנן לר' ברכיה:
והלוקח מן הפלטר מהו?
אמר להם: לא דברה תורה במתים.

דבר אחר:
והיו חייך תלואים לך מנגד - זה שהוא נתון בדיוטי [=כלא] של קיסרין.
ופחדת לילה ויומם - זה שהוא יוצא לידון.
ולא תאמין בחייך - זה שהוא יוצא להצלב.

רב פתר קרייה בהמן
והיו חייך תלואים לך מנגד מעת לעת, מהסרת טבעת.
ופחדת לילה ויומם בשעה שהכתבים פורחין,
ולא תאמין בחייך להיות עתידים ליום הזה.

( דברים כ"ח) בבקר תאמר מי יתן ערב
בבקרה של בבל תאמר מי יתן ערבה,
בבקרה של מדי תאמר מי יתן ערבה,
בבקרה של יון תאמר מי יתן ערבה,
בבקרה של אדום תאמר מי יתן ערבה.

דבר אחר:
בבקר תאמר מי יתן ערב
בבקרה של בבל תאמר מי יתן ערבה של מדי,
ובבקרה של מדי תאמר מי יתן ערבה של יון,
ובבקרה של יון תאמר מי יתן ערבה של אדום.
למה?
מפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עיניך אשר תראה.

( דברים כ"ח) והשיבך ה' מצרים באניות -
אמר רבי יצחק:
באניות - בעניות ממעשים טובים.
ולמה למצרים? שכיעור ורע יש לעבד כשהוא חוזר לרבו הראשון.

אמר רבי שמעון בר יוחאי:
בשלשה מקומות הקדוש ברוך הוא מזהיר לישראל שלא יחזרו למצרים.

הראשון
שנאמר: (שמות יד) כי אשר ראיתם את מצרים וגו'.
והשני
כתיב (דברים יז) וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה.
והדין שלישי
דכתיב: והשביך ה' מצרים באניות.

בשלשתן כפרו, ובשלשתן לקו.

הראשונה בימי סנחריב
שנאמר: (ישעיה ל"א) הוי היורדים מצרים לעזרה.
מה כתיב בתריה? ומצרים אדם ולא אל.

שנית בימי יוחנן בן קרח
שנאמר: (ירמיה מ"ב) והייתה החרב אשר אתם יראים ממנה, שםפ תשיג אתכם בארץ מצרים... ושם תמותו.

והשלישית בימי טרכינוס שחיק עצמות
ילדה אשתו בליל תשעה באב, והיו כל ישראל אבלים.
נשחק הולד בחנוכה.
אמרו ישראל: נדליק או לא נדליק?
אמרו: נדליק, וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי. אדליקו.
אזלון ואמרון לישנא ביש לאשתו של טרכינוס:
אילין יהודאין כד ילידת הוו מתאבלין, וכד מיית ולדא אדליקו בוצינין.
שלחה וכתבה לבעלה: עד דאת מכבש ברבריין,
בא וכבוש אילין יהודאין דמרדו בך.
סליק לאילפא וחשב למיתי בעשרה יומין,
ואייתיה רוחא בחמשה יומין אתא,
ואשכחינון דהוו עסיקין בהדין פסוקא
(דברים כ"ח) ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר.
אמר להון: אנא הוא נשרא, דחשיבית למיתי בעשרה יומין
ואייתיתני רוחא בחמשה יומין.
הקיפון לגיונותיו והרגן.

תרגום:
אמרו ישראל, נדליק או לא נדליק?
אמרו: נדליק, וכל מה שירצה להביא עלינו - יביא.
הלכו ואמרו לאשתו של טרכינוס:
אלה היהודים, כאשר ילדת היו מתאבלים, וכאשר מת הולד הדליקו נרות.
שלחה וכתבה לבעלה: עד שאתה כובש את הברברים,
בוא וכבוש את היהודים האלה שמרדו בך.
עלה לספינה, וחשב לבוא בעשרה ימים, והביאתו הרוח בחמשה ימים.
בא ומצא אותם שהיו עוסקים בקריאת התורה,
בפסוק "ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר".
אמר להם: אני הוא הנשר, שחשבתי לבוא בעשרה ימים,
והביאתני הרוח בחמשה ימים.
הקיפום לגיונותיו, והרגום [את הקהילה שבמצרים).

(דברים פרק כח) והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קונה.
למה אין קונה?
רב אמר:
על ידי שלא הקניתם דברי הברית,
שאין בכם מי קונה דברי חמשה ספרי תורה, מניין של קונ{ה}.

פירוש: "קונ{ה}" - ה=5, אלו חמישה חומשי תורה שאין להם קונה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
על ידי שחזרתי על כל האומות שבעולם, ואין מי קונה דברי תורה כיוצא בכם.

אמר רבי שמעון בר יוחאי:
אתם יש לכם קנין באומות העולם.
שנאמר: (ויקרא כ"ה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו.
אבל לאומות אין להם קנין בכם.
ולמה יש לכם קנין באומות העולם?
- על ידי שהקניתם אלה דברי הברית.
ולמה אומות העולם אין להן קנין בכם?
- על ידי שלא קנו אלה דברי הברית.

אמר רבי יונתן:
אתם יש לכם פטרונות. ומה הן? אלה דברי הברית.

אמר רבי יודא:
אתם טמיקא [=רכוש המלך] אתם,
הלוקח לו עבד מן הטמיקא שוב אינו מתחייב בנפשו?!
שכן אחשורוש אומר לאשתו -
(אסתר ח יז) הנה בית המן נתתי לאסתר.

ואמר רבי יודא בר' סימון:
על דפשט ידיה בטמיקא כן הוה ליה.

אמר רבי יצחק:
מעשה בפרוצפיה, באשה אחת שהייתה פודה את השבוים.
באתה שבויה אחת ופדאתה, שניה ופדאתה.
וכיוון שמטה ידה, ולא הייתה יכולה לפדות, מיד הקיפוה לגיונות והרגוה.
וכל כך למה? כדי לזרז השבאים הבאים.

פירוש: לזרז את השובים שלא ימכרו את היהודים ששבו, אלא יהרגום.

ר' לוי אומר:
מי לקח לו חבר ולמחר הוא להריגה,
מי לקח לו אשה ולמחר היא להריגה.

ר' יצחק אמר:
לעבדים ולשפחות אי אתם נקנין, אבל אתם נקנין להשמיד להרוג ולאבד.
שכן אסתר אומרת לאחשורוש: "ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו" וגו'.
שכן כתב לנו משה רבנו בתורה:
"והתמכרתם שם לאויביכם לעבדים ולשפחות ואין קונה".
שמא להשמיד להרוג ולאבד.
כיוון שראו הכל התחילו צווחין: ווי, ויהי, ווי שהיה בימי אחשורוש:
שמואל פתח:
(ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים
לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם.
לא מאסתים בבבל.
ולא געלתים במדי.
לכלותם ביון.
להפר בריתי אתם במלכות הרשעה.
כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבא.

תני ר' חייא:
לא מאסתים בימי אספסיאנוס.
ולא געלתים בימי טרקווינוס.
לכלותם בימי המן.
להפר בריתי אתם בימי רומיים.
כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג.

רבי יודא בר"ס פתח -
(עמוס ה') כאשר ינוס איש מפני הארי -

רבי הונא ור' אחא בשם ר' חמא בר' חנינא:
כאשר ינוס איש מפני הארי וגו' זו בבל, על שם "קדמיתא כאריה".
ופגעו הדוב זו מדי, על שם (דניאל ז') וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב.

[=והנה חיה אחרת, שניה, דומה לדוב].

ר' יוחנן אמר לדב כתיב.

דא היא דעתיה דר' יוחנן.
דאמר ר' יוחנן:
(ירמיה ה') על כן הכם אריה מיער זו בבל.
(שם) זאב ערבות ישדדם זו מדי.
נמר שקד על עריהם זו יון.
(שם) כל היוצא מהנה יטרף זו אדום.
ובא הבית זה יוון שהיה הבית קיים.
ונשכו הנחש זו אדום.
שנאמר: קולה כנחש ילך.

וכן הוא אומר:
פתחי לי אחותי זו בבל.
רעיתי זו מדי.
יונתי ביון.
תמתי באדום.
שכל ימי יוון היה בית המקדש קיים, והיו ישראל מקריבין בו תורים ובני יונה על גבי המזבח.

ר' פנחס ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינא פתרין:
כתיב:
(תהלים י"ח) בצר לי אקרא ה' בבבל.
ואל אלהי אשוע במדי.
ישמע מהיכלו קולי ביון.

דאמר רבי הונא לגרמיה [=דרשת עצמו]
יונתי במלכות יון, שכל ימי יוון היה ההיכל קיים,
והיו ישראל מקריבין תורים ובני יונה על גבי המזבח.
הוי ישמע מהיכלו קולי, ושועתי לפניו תבא באזניו, במלכות אדום.

דבר אחר:
כאשר ינוס איש מפני הארי זה נבוכדנצר.
ופגעו הדוב זה בלשצר.
ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זה המן שהיה נושף עמא כנחש.

הדא הוא דכתיב:
(עזרא ד') רחום בעל טעם ושמשי ספרא זה בנו של המן,
(שם) כתבו אגרא חדא לארתחששתא מלכא כנמא.
ומה כתיב בה? (שם) כען שימו טעם לבטלא וגו'.
מנדה זו מדת הארץ.
בלו זה פרוגינון.
והלך זו אנגריא.
ואפתם מלכין תהנזיק.

ר' הונא ורבי פנחס אמרין:
אפילו דברים שהמלכות מתפתה בהם, כגון בי תיאטראות ובי קרקסאות, היא מזקת.
כיוון ששלח שמע וביטל מלאכת בית המקדש.
וכיוון שראו כך התחילו הכל צווחין: ווי, ויהי בימי אחשורוש.

ר' יצחק פתח:
(משלי כ"ט) ברבות צדיקים ישמח העם, ובמשול רשעים יאנח עם.
בשעה שהצדיקים נוטלין גדולה - חדוה ושמחה בעולם, - וה וה בעולם,
והמלך דוד - וה שמלך דוד,
והמלך שלמה - וה שמלך שלמה,
והמלך אסא - וה שמלך אסא.
אלו במלכי ישראל. במלכי אומות העולם מניין?
שנאמר: (עזרא א') והמלך כורש - וה שמלך כורש

ובשעה שהרשעים נוטלין גדולה ווי ואנחה וחרון אף בעולם.
(מלכים א' ט"ז) וימלוך אחאב בן עמרי: וי שמלך אחאב בן עמרי.
וימלוך הושע בן אלה: וי שמלך הושע בן אלה.
וימלוך מלך צדקיהו בן יאשיהו: וי שמלך צדקיהו בן יאשיהו.

במלכי אומות העולם -
שנאמר: ויהי בימי אחשורוש וי שמלך אחשורוש.

ר' לוי פתח:
(במדבר ל"ג) ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם -
מדבר בשאול.
בשעה שאמר לו שמואל (שמואל א' ט"ו) עתה לך והכית את עמלק -
אמר ליה אזלת זכאה ואיתית חייבא וחסת עילוי.
שנאמר: (שם) ויחמול שאול והעם על אגג, והא צמחא קיימא מיניה,
שהוא עושה לכם דברים קשים לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם.
ואיזה זה? זה המן שאמר להשמיד להרוג ולאבד.
וכיוון שראו הכל כן, התחילו צווחין: ווי, ויהי בימי אחשורוש:
ר' חנינא בר אדא פתח:
(קהלת י') דברי פי חכם חן זה כורש.
שנאמר: (עזרא א') כה אמר כורש מלך פרס, כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם אשר ביהודה.
(קהלת י') ושפתות כסיל תבלענו שאמר הוא האלהים {אשר בירושלם}.
(שם) תחילת דברי פיהו סכלות מה הסכלות? (עזרא א') מי בכם בכל עמו יהי אלהיו עמו.
(קהלת י') ואחרית פיהו הוללות רעה די גזר [=שגזר] ואמר: די עבר [מי שעבר] פרת עבר, ודי לא עבר - לא יעבור.

דבר אחר:
תחילת דברי וגו' זה אחשורוש.
שנאמר: ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה וגו'.
ואחרית פיהו וגו' שעלה וביטל מלאכת בית המקדש.
כיוון שראו הכל כן התחילו צווחין: ווי, ויהי בימי אחשורוש.

ר' יודא בר' סימון פתח:
(איוב ל"ד) ממלך אדם חנף וגו'.


ר' יוחנן אמר:
בשעה שהמלך חנף ומושל על הבריות ממוקשי עם, מן קשיותיהן וחוביהן דבריתא די לא עבדין רעותיה דברייא עלמא.

תרגום: מקושי לבם ועוונותם של הבריות שאינם עושים רצון בורא העולם.

רבי שמעון בן לקיש אומר:
נוח להן לבריות להגדיל להן כנפים ולפרוח באויר, ואל ימסרו וישתעבדו תחת יד מלך חנף.

דבר אחר:
ממלך אדם חנף - זה אחשורוש שהיה חנף,
שהרג את אשתו מפני אוהבו,
ופעם אחרת הרג את אוהבו מפני אשתו.

אבא אוריין איש צידן אמר חמשה דברים משם רבן גמליאל:
מן דסגו דייני שיקרא, סגון סהדי שיקרא.
מן דסגון דלטוריא, סגין ממונהון דברייתא מתבזזה.
מדסגי אפייא חציפתא, איתנסיב הודא והדרא ויקרא מן ברייתא.
מן דאכעסון בניא חביביא עובדיהון קדם אבוהון דבשמיא,
אקים עליהון מלכא חנפא ויתפרע מינהון.
ואי זה? זה אחשורוש.
וכיוון שראו הכל כן התחילו צווחין: ווי, ויהי בימי אחשורוש:

תרגום:
משמתרבים דייני השקר, מתרבים עדי שקר.
משמתרבים מלשינים, מתרבים האסונות וממונם של הבריות נבזז מהם.
משרבו החצופים, ניטל ההוד וההדר מן הבריות, וכל אחד נעשה בזוי.
משהכעיסו הבנים החביבים מעשיהם כלפי שמים,
הקים להם מלך חנף שייפרע מהם.

ר' ברכיה פתח:
(ישעיה מ"א) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וגו'.
מתחילת ברייתו של עולם התקין הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד מה שראוי לו:
אדם ראש ליצורים.
קין ראש להורגים.
הבל ראש לנהרגים.
נח ראש לנמלטים.
אברהם ראש למולים.
יצחק ראש לנעקדים.
יעקב ראש לתמימים.
יהודה ראש לשבטים.
יוסף ראש לחסידים.
אהרן ראש לכהנים.
משה ראש לנביאים.
יהושע ראש לכובשים.
עתניאל ראש למחלקים.
שמואל למושחים.
שאול לנמשחים.
דוד ראש למנגנים.
שלמה ראש לבונים.
נבוכדנצר ראש למחריבים.
אחשורוש ראש למוכרים.
המן ראש לקונים.
וכיוון שראו הכל כן התחילו צווחין: ווי, ויהי בימי אחשורוש:

ר' תנחומא ור' ברכיה ור' חייא רבה בשם רבי אלעזר פתרין:
המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה -
כל מקום שנאמר: ויהי אינו אלא צרה.

ור' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן פתר:
מדרש זה עלה בידינו -
כל מקום שנאמר: ויהי בימי אינו אלא צרה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
וחמשה הן:
ויהי בימי אמרפל. ומה צרה הייתה שם? עשו מלחמה וגו'

לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו המלך נזקק למדינה.
וכיוון שבאו ברברין ונזדווגו לו, אמרו:
ווי שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה עושה.

כך אברהם אבינו אוהבו של הקדוש ברוך הוא:
(בראשית י"ב) ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך,
ובשבילו היה הקדוש ברוך הוא נזקק לכל עולמו.
הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש.
לא בקשו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם.
עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה.

היא קדש.

אמר ר' אחא:
"הוא" כתיב, הוא שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא, וירד לכבשן האש.
כיוון שראו הכל שבאו כל המלכים ונזדווגו לו התחילו צווחין: ווי, ויהי בימי אמרפל.

ויהי בימי שפט השופטים ומה צרה הייתה שם? ויהי רעב בארץ.

למדינה שהייתה חייבת ליפס [=מס] של מלך, ושלח המלך גבאי טמיוון לגבותה.

מה עשו בני המדינה?

תלו אותו והכו אותו וגבו אותה.
אמרו: ווי לכשירגיש המלך בדברים הללו.
מה ששלוחו של מלך מבקש לעשות לנו, עשינו לו.

כך כשהיה אחד מישראל היה עושה דברים שלא כראוי, מוליכין אותו אל הדיין,
ומה שהדיין מבקש לעשות לנשפט היה הנשפט עושה לדיין.
אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם מבזים את שופטיכם,
חייכם שאני מביא עליכם דבר שאין אתם יכולין לעמוד בו.
ואיזה זה? זה הרעב.
שנאמר: ויהי בימי שפט השופטים ויהי רעב בארץ.

ויהי בימי אחז ומה צרה הייתה שם?
דכתיב: (ישעיה ז') ארם מקדם ופלשתים מאחור.

למלך שמסר בנו לפדגוג. והיה פדגוגו שונא אותו.
אמר אם אני הורגו, אני מתחייב מיתה למלך.
אלא הריני מושך מינקתו ממנו, והוא מת מאליו.

כך אמר אחז:
אם אין גדיים אין תיישים,
אם אין תיישים אין צאן,
אם אין צאן אין רועה,
אם אין רועה אין עולם מתקיים.

כך היה אחז סבור ואומר:
אם אין קטנים אין גדולים,
אם אין גדולים אין תלמידים,
אם אין תלמידים אין חכמים,
אם אין חכמים אין זקנים,
אם אין זקנים אין תורה,
אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות,
אם אין בתי כנסיות ומדרשות, אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם.
מה עשה? עמד ונעל כל בתי כנסיות ומדרשות שלא להתעסק בתורה.
הדא הוא דכתיב: (שם ח') צור תעודה חתום תורה בלמודי.

ר' הונא בשם ר' אלעזר אמר:
למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ומדרשות.

ר' יעקב בר אבא בשם ר' אחא
שמע לה מן הדין קרא:
דכתיב: (שם) וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו.
אין לך שעה שהייתה קשה לישראל כאותה שעה.
שנאמר: (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו'. ומאותה שעה קויתי לו.
דכתיב: כי לא תשכח מפי זרעו.
ומה את מועיל (ישעיה ט') הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל.
וכי ילדיו היו, והלא לא היו אלא תלמידיו?
אלא מכאן שתלמידו של אדם נקרא בנו.
וכיוון שראו הכל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו אומרים: ווי, ויהי בימי אחז

ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו מה צרה הייתה שם?
(ירמיה ד') ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו וגו'.

למלך ששלח כתבים ממדינה למדינה,
ובכל מדינה ומדינה שהיו מגיעים כתביו של מלך היו מחבקים ומנשקים אותם,
עומדים על רגליהם ופורעים ראשיהם, וקורין אותם ביראה באימה ברתת ובזיעה.
וכיוון שהגיעו למדינתו של מלך, קראום וקרעום ושרפום.

הדא הוא דכתיב: (שם ל"ו) ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה וגו', כתלתא או כארבעה פסוקים. וכיוון שהגיעו לפסוק החמישי, "היו צריה לראש" מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח וגו'.
וכיוון שראו הכל כך התחילו צווחין: ווי, ויהי בימי יהוקים.

ויהי בימי אחשורוש מה צרה הייתה שם?
להשמיד להרוג ולאבד.

למלך שנכנס בכרם, ונזדווגו לו שלשה שונאים:
הראשון התחיל מקטף בעוללות,
השני התחיל מזנב באשכלות,
והשלישי התחיל עוקר בגפנים.

כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות.
הדא הוא דכתיב: (שמות א') ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד וגו'.
נבוכדנצר שחיק עצמות התחיל מזנב באשכלות.
הדא הוא דכתיב: (מלכים ב' כ"ד) החרש והמסגר אלף

ר' ברכיה בשם רבי יהודה:
החרש אלף והמסגר אלף.
ורבנן אמרי:
החרש והמסגר אלף.

ר' יודא בר' סימון אמר:
אלו תלמידי חכמים.

ור' שמואל בר ר' יצחק אמר:
אלו הבליוטין [=העשירים].

המן הרשע שחיק מחיק התחיל עוקר בגפנים.
הדא הוא דכתיב: להשמיד להרוג ולאבד. בקש לקעקע ביצתן של ישראל.
בעא דיזבון בכל ביתא.

[=רצה לקנות את כל בית ישראל ולהשמידם].

וכיוון שראו הכל כן, התחילו צווחין: ווי, ויהי בימי אחשורוש.


שמעון בר אבא בשם ר' יונתן אמר:
כל מקום שנאמר {"ויהי"}, משמש צרה ושמחה:
אם צרה - אין צרה כיוצא בה,
אם שמחה - אין שמחה כיוצא בה.

אתא רשב"ג ועבדה פלגו:
כל מקום שנאמר {"ויהי"} משמש צרה
וכל מקום שנאמר{ "והיה"} - שמחה.
אתיבון: והא כתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור?
אמר לון: אף היא אינה שמחה, שלא זכה העולם להשתמש לאותה אורה.

אמר רבי יודא בר' סימון:
אורה שנבראת ביום הראשון, היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו.
וכיוון שצפה הקדוש ברוך הוא בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה
שהן עתידין לחטוא לפניו, עמד וגנזה מהם.

הדא הוא דכתיב: (איוב ל"ח) וימנע מרשעים אורם.
והיכן גנזה? בגן עדן.
הדא הוא דכתיב: (תהלים צ"ח) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

אתיבון: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד?
אמר לון: אף הדא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום הראשון הן עתידין להבלות.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה.

אתיבון: והכתיב יום שני, יום שלישי, עד יום השישי?
אמר לון: אף הדא אינה שמחה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה,
שאינן נעשין עשייה שלימה.
כגון החטים צריכים להיטחן,
והחרדל והתרמוסין צריכין להמתק.

איתיבון: (בראשית ל"ט) ויהי ה' את יוסף?
אמר לון: אף הדא אינה שמחה, שמתוך כך נתגרתה אותה הדוב.

איתיבון: (ויקרא ט') ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו?
אמר לון: אף הדא [=זה] אינו טוב, שבאותו היום מתו נדב ואביהוא, ובכו להם כל ישראל.
שנאמר: (שם י') ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה

איתיבון: (במדבר ז') ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן?
אמר לון: אף הדא אינה שמחה, שנגנז בו בנינו של עולם.

איתיבון: (יהושע ו') ויהי ה' את יהושע?
אמר לון: אינה שמחה, שבו ביום נהרג יאיר שהיה שקול כרובה של סנהדרין.
הדא הוא דכתיב: (שם ז') ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש.
שלשים וששה אנשים אין כתיב כאן, אלא כשלשים וששה איש,
זה יאיר ששקול כרובה של סנהדרין. מה כתיב שם: ויקרע יהושע שמלותיו.

איתיבון: (שמואל א' י"ח) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל?
אמר לון: אינה שמחה, שמתוך כך כתיב (ש"א י"ח) ויהי שאול עוין את דוד.

איתיבון: (ד"ה א' י"ז) ויהי כאשר ישב דוד בביתו?
אמר לון: אינה שמחה, שבאותו היום בא נתן הנביא ואמר לו "לא אתה תבנה לי הבית".

אמרין ליה: אמרינן דילן אמור את דילך.
אמר להם: כתיב (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
(זכריה י"ד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם.
(ישעיה ז') והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן.
(מיכה ה') והיה שארית יעקב בגוים.
(ישעיה כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.
(תהלים א') והיה כעץ שתול על פלגי מים.

איתיבון ליה: (ירמיה ל"ח) והיה כאשר נלכדה ירושלם?
אמר לון: אף ההיא אינה צרה אלא שמחה, שבו ביום נולד מנחם,
ונטלו ישראל אפוכי [=עונש, כפרה] על עונותיהן.
דאמר רבי שמואל אפוכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהן בשעה שחרב בית המקדש.
הדא הוא דכתיב: (איכה ד') תם עונך בת ציון.


רב אמר:
כל מה שאמר הקדוש ברוך הוא - בו אמר.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה י"ד) והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד.
שם זה נבוכדנצר.
ושאר זה אויל מרודך.
ונין זה בלשצר.
ונכד זה ושתי.

דבר אחר:
שם זה הכתב שלהן.
ושאר זה לשון.
ונין ונכד בר ובר בר.

ושמואל אמר:
כל מה שאמר הקדוש ברוך הוא - בו אמר.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה מ"ט) ושמתי כסאי בעילם והכרתי משם מלך ושרים.
מלך זו ושתי.
ושרים אלו שבעת שרי פרס ומדי.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
(דברים כ"ח) יולך ה' אותך ואת מלכך.
אם תאמר לבבל, והלא מבבל היו.
אם כן למה נאמר אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך?
אלא זו מדי.
הוי: ויהי בימי.