א, א
חכמינו אמרו:
שהבי"ת נוסף כבי"ת בראשונה, כי נמצא ראשונה יסעו, ואילו היה טעמו כן, היה הבי"ת קמוץ בקמץ גדול.

ויש אומרים:
כי בראשית לעולם סמוך.
והטעם בראשית הערב או הלילה או החשך, והנה שכחו וירא ראשית לו.

ויש אומרים:
שהבי"ת נושא בלי טעם, וטעמם, שלא יעלה על לב שאין ראשית לשמים ולארץ, על כן אמר: בראשית.
ולפי דעתי שהוא סמוך, כמו: בראשית ממלכת יהויקים.
ואל תתמה איך נסמך על פועל עבר והנה כן:
תחלת דבר ה'.
קרית חנה דוד.
והטעם יתברר לך בפסוק השני.

ברא -
רובי המפרשים אמרו, שהבריאה להוציא יש מאין.
וכן: אם בריאה יברא ה'.
והנה שכחו ויברא אלוהים את התנינים ושלש בפסוק אחד, ויברא אלוהים את האדם. ובורא חשך שהוא הפך האור שהוא יש.
ויש דקדוק המלה ברא לשני טעמים, זה האחד.
והשני: לא ברה אתם לחם.
וזה השני ה"א תחת אלף, כי כמוהו להברות את דוד, כי הוא מהבנין הכבד הנוסף, ואם היה באל"ף היה כמו: להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל, ומצאנו מהבנין הכבד ובראת לך שם. ואיננו כמו: ברו לכם איש, רק כמו: וברא אותהן, וטעמו לגזור ולשום גבול נגזר, והמשכיל יבין.

אלהים -
אחר שמצאנו אלוה, ידענו כי אלוהים לשון רבים, ושרש זה מדרך הלשון, כי כל לשון יש לו דרך כבוד.
וכבוד לשון לועז, שיאמר הקטן לנוכח הגדול לשון רבים.
ובלשון ישמעאל דרך כבוד, שידבר הגדול כמו המלך בלשון רבים.
ובלשון הקדש דרך כבוד לומר על הגדול לשון רבים, כמו: אדנים בעלים, שאמרו: אדנים קשה. ולקח בעליו.
וכן מלת עליו. אליו ועדיו.
על כן אמר הכתוב: ברא ולא בראו.
ומדרך התושיה ידענו, כי הדבורים יקראו שפה, בעבור שיראו שממנה יצאו.
וכן נשמת האדם העליונה תקרא לב. והלב גוף והיא איננה גוף, בעבור היות הלב המרכבת הראשונה לה, ובעבור היות כל מעשה השם ביד המלאכים עושי רצונו נקרא כן.
ובפסוק: כי שמי בקרבו אבאר קצת סוד השם.

ואל תשים לבך אל דברי הגאון שאומר:

שהאדם נכבד מהמלאכים,

וכבר ביארתי בספר היסוד כי כל ראיותיו הפוכות. וידענו כי אין בני אדם נכבדים כמו הנביאים ויהושע נפל על פניו לפני מלאך ה' והשתחוה ואמר: מה אדני מדבר אל עבדו.
וכן זכריה. ודניאל. ולמה אאריך.

וטעם אלהי הצבאות כמו אלהי האלהים.
וטעם אלוהים כמו מלך.
ובני אדם המתעסקים במשפט אלוהים יקראו כן. וזה השם תאר ואיננו עצם, ולא ימצא ממנו עבר או עתיד, ואל תחשוב שהמלאכים הם מאש ורוח, בעבור שנמצא עושה מלאכיו רוחות, כי אין ככה דרך פשוטו רק דבר דוד בתחילה על מעשה בראשית.
והחל מהאור ואמר: עוטה אור ואחר כן: נוטה שמים והוא הרקיע, והמים עליו, והאש והשלג והרוח. ואמר כי הרוח שלוחו של השם ללכת אל מקום שישלחנו, וכן האש ממשרתיו, ואמר: יסד ארץ על מכוניה וזאת היא היבשה.
וכן כתוב: רוח סערה עושה דברו.

וטעם את -
כמו עצם הדבר והוא סימן עם הפעול, כמו: את השמים ופעם יחסרוהו כמו: אשר ברא אלוהים אדם, ונמצא עם הפועל כמו: ובא הארי ואת הדוב. והם מתי מספר, ויהיה תחת עם ותחת מן.

השמים -
בה"א הידיעה, להורות כי על אלה הנראים ידבר ולעולם לשון רבים.
ויתכן להיות משטרו משטר כל אחד ואחד.
וטעם שמים גובה ומעלה, וכן בלשון ישמעאל, שרובה על מתכונת לשון הקדש.
ויש שמי השמים. ולא יתפרדו כרחיים וצהריים.
ואנשי המידות יבינו אלה הסודות.

ואמר הגאון:

כי הארץ כנקודה והמים כחוט הסובב. ואחר שאלה שניהם נבראים יהיה כל אשר בתוכם נברא כמים וכאש.

ואחרים אמרו:
כי המים בכלל הארץ והרוח בכלל השמים.
ולפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה, כי לא נברא ביום אחד כי אם דבר אחד:
בראשון האור,
ובשני הרקיע,
ובשלישי הצמחים,
וברביעי המאורות,
ובחמישי ובששי נפשות החיות,
והמזמור הנזכר לעד.
ולא יתכן להיות הקו הסובב קודם הנקודה, או הוא קודם הקו, על כן אמרו: שנבראו השמים והארץ בפעם אחת, והעד קורא אני עליהם יעמדו יחדו. וזאת העדות איננה ברורה, בעבור שפירוש הפסוק איננו כן, כי איך יאמר אליהם לאשר אינם ואיך יקרא לתוהו, רק פירושו אני בראתים ובעת שאקראם יעמדו יחדו לפני שניהם, כעבדים לעשות רצוני. כטעם דברך ניצב בשמים. ואחר כן הזכיר הארץ ואמר אחר כן, כי גם המה יעמדו לעשות משפט שיצום:

[א, ב]
והארץ -
המלה הזאת זרה בעבור קמצוות האלף עם הה"א בכל מקום, ואיננו כמו: האלף לך שלמה והאבן הזאת.

תהו-
אמר הגאון:

תהו שהוא מתהום,

וזה לא יתכן, כי מ"ם תהום, שרש כמ"ם המים.
ובספר יצירה תהו - זה קו ירוק.
ובהו- אלו אבנים מפולמות.
והנכון: כאשר אמר המתרגם ארמית.
וכן: ובתהו יליל ישימון.
וכן אחרי התהו, שאין בו ממש.

ובהו -
אחי תהו.
והווי"ן תחת ה"א כוי"ו וישתחו.
ותרענה באחו.
והטעם כי בראשית בריאת הרקיע והיבשה לא היה בארץ יישוב, כי הייתה מכוסה במים.
וכן שם אלוהים כח תולדתה להיות למטה מהמים.
ואל תתמה על וי"ו והארץ, כי פירושו כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
וכמוהו: ואיד יעלה מן הארץ.
כי לא דבר משה על העולם הבא שהוא עולם המלאכים, כי אם על עולם ההוויה והשחתה, והמפרשים שהשמים בפסוק ראשון הם שמי השמים.
מה יעשו בארץ והנה ראיות גמורות לאנשי שיקול הדעת. שאין שם רק ארץ אחת. ודרש שבע ארצות. הוא שהיישוב נחלק על שבעה. ובית המקדש היה באמצע היישוב כי רחוק הוא מאמצע הארץ.

ורוח אלוהים -
סמך הרוח אל השם בעבור היותו שליח בחפץ השם לייבש המים, והמים לשון רבים, גם לא יתפרדו והם על בנין שנים. כי הם זכרים ונקיבות ונמצא על לשון יחיד, לא זורק עליו.

וטעם מרחפת -
נושבת למעלה במים.
וכן: על גוזליו ירחף.

[א. ג]
ויאמר -
אמר הגאון:

כי פירוש ויאמר כמו וירצה

ואילו היה כן, היה ראוי להיות אור. רק הוא כמשמעו.
וכן: בדבר ה' שמים נעשו.
כי הוא ציווה ונבראו.
והטעם כינוי על המעשה שלא היה ביגיעה.
ועל דרך משל מלך ומשרתיו וזה האור היה למעלה מן הרו.:

[א. ד]
וירא -
כמו: וראיתי אני, והוא במחשבה.

וטעם ויבדל -
בקריאת השמות.

[א, ה]
ויקרא -
ה"א לילה נוסף, כי הוא מלעיל ולעולם לשון זכר הוא.

ערב -
קרוב מטעם חשך ונקרא כך, שנתערבו בו הצורות.

ובקר -
הפך ערב, שיוכל אדם לבקר בינות הצורות.

וטעם יום אחד -
הוא על תנועת הגלגל.
ויש סוד לדרש שיתא אלפי.
ואחר שאמר שהאור יקרא יום, לא יתכן שיקרא הערב יום, רק פירש היה ערב גם היה בקר של יום אחד. ואילו היה הערב והבקר יום אחד, מה טעם שני?!

[א, ו]
ויאמר -
אמר הגאון:

על הרקיע דברים שלא היו.

רק פירושו דבר נטוי כמו: וירקעו. ארקעם.
וכן: וימתחם כאהל לשבת.
ומה נכבד דבר האומר שקצות השמש עם קצות מימי אוקינוס, וזה הרקיע הוא האויר, כי כאשר התחזק האור על הארץ והרוח יבש מהארץ, נהפך הלהט ונעשה הרקיע.
וכן אמר במזמור: נוטה שמים כיריעה המקרה במים, והזכיר העבים והרוח ויסוד ארץ והוא גבוה על המים.
וכן כתוב: כי הוא על ימים יסדה.
לרוקע הארץ על המים
וכן כל הולך אל הים יורד יקרא.
וטעם הקורא למי הים, שיעלו והם עננים. ואחר כן: וישפכם.

[א, ז]
ויעש -
יש הבדלה בבין עם למ"ד, כמו בין מים למים, בין קדש לחול.
ויש עם בין ובין כמו פה ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים וגו'.
ויש עם שניהם כמו ביניכם לבין אלהיכם.

וטעם ויהי כן -
דבק עם הבא אחריו, כאשר היה כן קראו שמים.

[א, ח]
ויקרא -
חמש דברים קראן השם כי אין אדם, והם:
אור,
וחשך,
ושמים,
וארץ,
וימים ,
ואדם כן.

[א, ט]
ויאמר -
כפי דעתי שזו הפרשה דבקה עם אשר עליה, כי הרקיע לא נעשה עד אשר יבשה הארץ, והעד ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים, והנה ביום א' נעשו..
והראות דבר נסתר והקוות מפוזר איננה בריאה.
וכן טעמו וכבר אמר אלוהים יקוו המים, ויש כמוהו בתורה למאות.
והנה בפרשת בראשית אתן לך עדים שנים:
האחד וישם שם את האדם אשר יצר ואחרי כן ויצמח ה' אלוהים וקודם האדם הצמיחה.
והעד השני שצוה אדם שלא יאכל מעץ הדעת, ואחריו כתיב וייצר ה' אלוהים מן האדמה. רק פירושו וכבר יצר.
ועל זה הפירוש יהיה וירא אלוהים כי טוב דבק עם בריאת יום שני.

ותדשא הארץ-
תחלת יום שלישי.

ופירוש יקוו -
יתחברו.
וכן: ונקוו אליה.

[א, י]
ואמר ימים -
בעבור שאין שום ים שיקיף כל הארץ:

[א, יא]
ויאמר -
אמר הכתוב: תדשא הארץ ישרצו. תוצא. והנה שם כח בארץ ובמים לעשות במצוות השם, וזו היא התולדות.

וטעם תדשא -
כמו תצמיח.

[א, יב]
אשר זרעו בו -
שהזרע בפרי וכל אחד שומר את מינו.

[א, יד]
ויאמר -
מלת יהי יהיה בעבור שידברו בה הרבה הוא ליחיד.
ולרבים גם לנקבה, כי יהיה נערה בתולה.

לאותות -
רגעים.

ולמועדים -
שעות.
ויתכן להיות לאותות על קדרות הלבנה והשמש. ודילוג דמות הכוכבים, כי הכוכבים סבת דמות הנראה. כטעם מאותות השמים.
והאומר כי למ"ד לאותות נוסף לא אמר כלום.

והיו לאותות -
אמר חכם גדול ספרדי כי הרקיע נחלק על שמנה חלקים לזי"ן הכוכבים וגלגל המזלות, וזה לא יתכן, כי אין גוף למעלה מגלגל המזלות.
והנה הכתוב אומר: ברקיע השמים, שיורה שיש שמים למעלה ממנו.
וכן: שמי השמים. לרוכב בשמי שמי קדם, וקדם במקום הזה איננו מזרח.

והגאון רב סעדיה זצ"ל, ברח מזה המקום.
והנכון בעיני: שהשמש והלבנה וכל הכוכבים, הם מאורות ברקיע כי שם יראו.

[א, טז]
ויעש-
נקראו השנים הגדולים כנגד הכוכבים.
וכן נקראו שלושה בני ישי הגדולים כנגד האחרים, ואליאב היה הבכור גדול מכולם ולא זה גדול מזה, יש לו סוד ממשלת השמש ביום. ולא בלילה כי אין לה אור. גם ללבנה וכוכבים לא יראה אורם ביום.
ואם ישאל שואל הלא אמרו חכמי הספירות שכוכב צדק וכל הכוכבים חוץ מכוכב ונוגה, גדולים מהלבנה ואיך כתוב הגדולים?!
התשובה אין פירוש הגדולים על מדתם בגופם, רק על אורם ואור הלבנה כפלי כפלים, בעבור היותה קרובה מהארץ. וכן כתוב מאור:

[א, יז]
ויתן -
אל תתמה על מלת ויתן, כי כן כתוב: את קשתי נתתי.

[א, יח]
ולמשול -
יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים, וצדקו האומרים: על פי שלושה עדים.
ודע כי עת שתחשך השמש יהיה ערב, עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור קודם זריחת השמש, ובצאת אור השמש ביום ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך:

[א, כ]
ויאמר ישרצו -
פועל יוצא.
וכמוהו: ושרץ היאור צפרדעים.
וטעם ישרצו תולדות עם הגבהה.
והכתוב: כי העוף יעופף על פני הרקיע לעד, על פירוש רקיע.

ואמר הגאון:

כי על פני הוא עם פני.

אם כן פני השמים למטה הם, ופ"א יעופף כפל כנו"ן עד יכונן.

[א, כא]
ויברא -
הרומשת -
כטעם הולכת.

ויש אומרים:
שהשי"ן תחת הסמ"ך.

[א, כב]
ויברך -
טעם פרו ורבו. תפרו ותרבו.
וכן: ומות בהר, כי אין זה בכחו ובידו.

[א, כד]
ויאמר-
נפש חיה –
כלל לאשר הוליד האש והמים והארץ גם האדם.

בהמה -
שהם עם בני אדם לצרכם לרכוב ולאכול.

ורמש -
הם הקטנים ההולכים על הארץ.

וחיתו ארץ -
שהם בשדה שאין שם ישוב.
והוי"ו האחרון נוסף במלת וחיתו, כמו: למעינו מים, בנו בעו.

[א, כו]
נעשה אדם -
יש אומרים:
כי מלת נעשה שם תואר מבנין נפעל, כמו: ואשר היה נעשה ליום אחד.
ואמרו כי בצלמנו כדמותנו, דברי משה.
ופירושו: ויברא אלוהים את האדם - בצלמו שהוי"ו שב אל האדם.
ויפרשו: בצלם אלהים, שהאלהים דבק עם עשה, כאילו אמר: כי האלהים עשה את האדם בצלם.
וזה הפירוש חסר לב, כי היה הראשון ראוי להיות כן, ויאמר אלוהים יהי נעשה אדם. וכן עשהו בצלמו.
גם וי"ו בצלמו, איך ישוב אל האדם והנה יש לו צלם קודם שיהיה.

ומה טעם יש?
כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך- בעבור שנברא האדם בצלם, גם לכל נפש חיה צלם.

ויאמר הגאון:

כי פירוש בצלמנו כדמותנו בממשלה.

וטעמו: בצלם, שראה בחכמה כי טובה היא ובעבור כבוד האדם סמכו אל האלהים.
וכן: ומארצו יצאו, כי לה' הארץ ומלואה.

ואמר במלת נעשה ואם היא לשון רבים, שכן מנהג המלכים לדבר.
וכמוהו: ונתנה לך גם את זאת.
נאמר: קדם מלכא.
אולי אוכל נכה בו, ואלה העדים עדי שקר הם, כי ונתנה לך בנין נפעל.
וכמוהו: והעיר נתנה והוי"ו השיבו לעתיד, כמשפט כל פעל עבר.
והטעם ותנתן לך. ונכה בו הוא ומחנהו, או יהיה שם הפעל כמו: ונקה לא אנקך. ואף כי שמצאנו: לא נכו, כי לא יבא בנין שלא נזכר שם פועלו, כי אם מהכבד.

ורבי משה הכהן הספרדי טעה בספרו:
ומלת נאמר: קדם מלכא ארמית היא. ואיך ידבר דניאל בלשון גדולה עם נבוכדנצר שהיה מלך מלכים?!

ועתה אפרש:
דע כי כל מעשה בראשית לכבוד האדם נברא במצוות השם. והצמחים הוציאה אותם הארץ והמים וכל נפשות החיות. ואחר כן אמר השם למלאכים: נעשה אדם, אנחנו נתעסק בו ולא המים והארץ, ואחר שידענו שהתורה דברה כלשון בני אדם, כי המדבר אדם גם כן השומע ולא יוכל לדבר, איש דברים בגבוה עליו, או בשפל ממנו, רק על דרך דמות האדם.
וכן אמר:
פי הארץ.
יד הירדן.
וראש עפרות תבל.
וחלילה חלילה להיות דמות לשם.
וכן אמר: ואל מי תדמיוני.
ובעבור שנשמת האדם העליונה שאיננה מתה נמשלת בחיותה לשם, ושאיננה גוף והיא מלאה כולו וגוף האדם כעולם קטן. יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטן כלה.

וגם אמר הנביא שראה כבוד אלוהים כמראה אדם. והשם הוא האחד והוא יוצר הכל והוא הכל ולא אוכל לפרש. ואדם נברא בתחילה בשני פרצופין והנו אחד וגם הוא שנים. והנה בצלם אלוהים מלאך, והוא נברא זכר ונקבה ומלת פריה ורביה באדם ברכה היא, כמו בבריאת המים. רק הוא מצוה, העתיקוה קדמונינו ז"ל ושמו זה הפסוק זכר לדבר.

[א, כט]
ויאמר אלוהים הנה נתתי לכם -
התיר לבני אדם ולכל שיש בו נפש חיה לאכול כל עשב. וכל פרי עץ מותר לאדם. והעשב הירק לחיות ולכל רומש. ועד כה לא התיר הבשר עד אחר המבול:

[א, לא]
וירא -
יום הששי -
יש אומרים:
שיום סמוך.
וטעם לגלגל הששי.
וכן: יום השביעי. ואין זה אמת.
ובעל יום הששי על דעת אנשי המזלות יוכיח. רק פירושו יום שהוא שישי ליום הראשון.
וכן: יום השביעי.
ונמצא כן: איש הישראלי, ורבים כמוהם.
גם כן: רקיע השמים, הרקיע שהוא שמים: