[יב, א]
השם ציווה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו, גם בית אביו.
והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר שישים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן, רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים. ואחר שאמר: אשר אראך, גלה לו הסוד, כי כן כתוב: ויצאו ללכת ארצה כנען, או יהיה טעם אראך הוא שאמר לו: כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה.

[יב, ג]
מברכיך -
רבים.

ומקללך -
יחיד.

[יב, ה]
רכושם -
מקנה.
וכן: כי היה רכושם רב.

ואת הנפש -
עבדים ילידי בית.
או עשו - כמו קנו.
וכן: עשה לי את החיל הזה.

ויש אומרים:
הנפשות שהורם האמת לעבוד את השם.
וטעם ויצאו ללכת –
אל המקום אשר אמר השם.

[יב, ו]
גם זה המקום שכם.
משה קראו כן, כי שכם לא היה בימי אברהם.

אלון-
כמו אלה והם עצים.

ויש אומרים:
שדה כמו: איל פארן.

מורה -
יש אומרים:
שהוא ממרא בעל ברית אברם.
ויתכן שהוא אחר ויהיה אלון מורה, שם מקום.

והכנעני אז בארץ -
יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, ואם איננו כן, יש לו סוד והמשכיל ידום.

[יב, ז]
וירא ה' -
בדרך נבואה.
והמלה מבנין נפעל והנח הנעלם בין היו"ד והרי"ש תחת הדגש הראוי להיות ברי"ש להתבלע נו"ן נפעל.

הנראה אליו -
שם התאר מהבנין הנזכר, וכמוהו: ואשר היה נעשה:

[יב, ח]
ויעתק -
מהבנין הכבד הנוסף והוא פועל יוצא, כי ויעתק צור ממקומו עומד והפעול אהלה וגם הוא פעול ויט.

וטעם ויעתק –
ויסע.
והנח נעלם אחר יו"ד.

ויט -
תחת נו"ן שהוא פ"א הפעל.
וכן: ויז נצחם ושניהם פועלים יוצאים.

וטעם מים – ממערב, כי למערב ארץ ישראל הוא הים הגדול הספרדי. ואיננו ים אוקינוס, כי רחוקה היא הארץ הנזכרת ממנו.
והנה נסע ממזרח בית אל מערבה עד שב העי מזרח למחנהו.

וטעם ויקרא בשם ה –
תפילה או קריאת בני אדם לעבוד השם.

[יב, ט]
הנגבה -
פאת דרום ונקרא כן בלשון ארמית: נגיבו מיא כי צד דרום חם ומרוב החום ייבש.
וכן טעם: כי ארץ הנגב נתתני.

[יב, י]
ויהי רעב בארץ -
בארץ כנען.

[יב, יא]
כאשר הקריב. מחנהו -
או הוא מהפעלים העומדים, כי ימצאו פעלים שיצאו ויעמדו.
ומלת נא –
כמו עתה.
וכן: הנה נא זקנתי
אוי נא לנו, והיא הפוכה בלשון ישמעאל.

וטעם הנה נא ידעתי –
שהיה כיופי שרה בארצה רק במצרים וארץ הנגב לא היה כמוה, כי הצורות משתנות בעבור האויר.

וטעם ואותך יחי –
שיתנו לך כל צרכיך, כי ימי רעבון היו:

[יב, יג]
ובאה מלת אחותי את –
מלעיל בעבור היות הטעם במלה שלאחריה באות הראשון.
וכן: קרא לילה. וזה משפט הלשון.

ודגשות תי"ו את. בהתבלע הנו"ן כי אתה מגזרת אני.

בגללך -
ובעבורך, לא יבאו כי אם בבי"ת, והשר המסיר הבי"ת הוא סר טעם.
וטעם ייטב לי. דורון ומנחה. וכן כתוב ולאברם היטיב בעבורה:

[יב, טו]
ויהללו -
קל הלמ"ד הראשון, להקל על הלשון והוא ראוי להדגש, וכמוהו: ואתפללה בדניאל.

ותקח האשה -
מהבנין הכבד הנוסף, ואם לא נמצא והשלם ותושלכי:

[יב, יז]
וינגע ה' את פרעה -
על דבר שרי, כמו בעבור. והטעם על זה הדבר.

[יב, יח]
ומלת הגדת. מבעלי הנוני"ן.

[יב, יט]
וטעם ואקח אותה לי לאשה. שלקחה להיותה אשתו ולשכב עמה והשם הביא עליו נגעים, שלא יגע בה. והנגעים שלחם השם לשמור אשת אוהבו והיו הנגעים גדולים, ולא יכול לגעת בה. וכמוהו: וחשקת בה ולקחת לך לאשה. ואמר אחר כן: והבאת אל תוך ביתך וגלחה ואחר כן תבא אליה ובעלתה.
וקמצוות וי"ו ולך. בעבור שהטעם הנקרא עניין מוכרת. וכן לחם ויין.

[יב, כ]
וישלחו אותו -
דרך ליווי בכבוד.
וכן: ואברהם הולך עמם לשלחם.
והנכון בעיני להיות פירוש ויצו עליו, בעבור היות על אחרים המצוה שהזהיר וצוה להכריז שלא יגע איש בו ובאשתו.