[טו, א]
במחזה -
במראות הנבואה.

וטעם אנכי מגן לך –
אנכי הייתי מגן לך והצלתיך מיד המלכים, גם אתן לך שכר שנדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי.

[טו, ב]
ויו"ד ערירי. כיו"ד אכזרי. וסר ממלת ערירים יהיו והטעם כאשר אמר המתרגם.

משק ביתי -
על משקל מכס. והוא מפעלי הכפל מגזרת שוקק בו. כטעם דבק בסגול ובן מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא ובן משק ביתי הוא בן דמשק אליעזר.

[טו, ד]
ממעיך -
כנוי לאבר, בעבור היותו קרוב.

[טו, ו]
צדקה -
כמו: וצדקה תהיה לנו. וצדקה ומשפט אחים, רק בדברי קדמונינו ז"ל דרך צדקה אחרת:

[טו, ז]
אשר הוצאתיך מאור כשדים -
לעד, כי פרשה לך לך נאמרה שם כאשר פירשתיו. ולא נאמר בחרן.
ואברהם האמין בשם, כי בנו יירשנו. ועל ירושת הארץ בקש אות, כאשר עשה גדעון.
ועוד כי טעם שבועת השם שיהיה הדבר בלא תנאי. כי כלל כל נבואות הם על תנאי. והנה לא חטא אברהם, בעבור שבקש לכרות אתו ברית.

[טו, ט]
עז משולשת -
יש אומרים:
ג' עזים.
והישר בעיני בת שלוש שנים.

ואיל -
הוא הכבש הגדול.
וגוזל -
בן יונה, כי מאלה לבדם הנזכרים בבהמה ובעוף העולות וכל קרבן.

[טו, י]
ויבתר-
חתכם והפרידם, וכמוהו: על הרי בתר.
בין בתריו.

ויתן איש בתרו -
דע כי מלת איש כמו בעל.
וכן: איש מלחמה.
והאיש גבריאל ופירוש בעל כמו עצם הדבר.
וכן: איש בליעל.
סמוך ג"כ בחיות וביריעות אשה אל אחותה.
נתן בתר כל איש לקראת רעהו, כי הבהמה והאדם שנים המה.

הצפור לא בתר -
התור והגוזל, כי צפור שם כלל.:

[טו, יא]
העיט -
העוף.
וכן: העיט צבוע נחלתי.

על הפגרים -
על הגופות.

וישב -
בדגשות השי"ן תחת הנו"ן המובלע. כמו יגרש, וישלח מהפגרים.
וכן: ישב רוחו. או השיב הפגרים להבריח העיט.

[טו, יב]
ויהי השמש לבא -
זה לנו לאות כי ויקח לו את כל אלה, ביום אחר שהקיץ ממחזה הנבואה.

[טו, יג]
כי גר יהיה זרעך -
נקרא בלשון הקדש האיש שיש לו משפחה, כסעיף שהוא דבק בשורש, על כן נקרא אזרח, כי טעמו כאזרח רענן.

וטעם גר –
כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף. ויש חסרי לב שזה הטעם רחוק בעיניהם ואלו היו יודעים טעם כל אות וצורתו, אז יכירו האמת.

ארבע מאות שנה -
עד סוף זה הקץ מהיום.

[טו, יד]
אשר יעבדו -
שיהיו להם עבדים.

[טו, טו]
תבא אל אבותיך -
כנוי על המיתה כדרך כל הארץ.

וטעם בשלום –
שתהיה בכבוד ולא כמו זרעך.

[טו, טז]
ודור רביעי -
רובי המפרשים השתבשו בפירוש דור.

והנה אמרו הקדמונים:
עשרה דורות.
ונמצא: לאלף דור.
ובאיוב ארבעה דורות.

והנכון בעיני, כי פירוש דור כמו יושב. מדור באהלי רשע. ומדתו, הקץ שידור אדם בחלדו ויש ארוך ויש קצר.

ודור רביעי -
אחר היות זרעו גר, וטעם על מצרים.
וכן כתוב: כי גר היית בארצו.
וכן היה קהת גר ועמרם ומשה גם אהרן ובניהם שבו אל ארץ כנען.

עון האמורי -
מפורש בפסוק: גדול עוני מנשוא.
והזכיר האמורי בעבור תקפו. והנה משה הרג המלכים הגדולים והם מלכי האמורי. וחמשת מלכי האמורי נתחברו על יהושע. ויש ראיות אחרות.
וכן אמר הנביא: אשר כגבה ארזים גבהו.
והמפרש האמורי מגזרת אומר, לא אמר כלום.

טו, יז]
ויהי השמש באה -
בתחילה עודנה לא באה. וכן כתוב: לבוא.

ועלטה -
חשך. וריעו ביחזקאל, והטעם כי הלילה מעונן.
או פירושו אחר בוא האור, הנראה בעבים.

והנה תנור עשן -
כדמות תנור העולה עשן ממנו ובתוכו לפיד אש.

בין הגזרים -
בין הבתרים וזאת היא השבועה.
וכן העגל אשר כרתו לשנים, על כן כתוב אחרי זאת ביום ההוא כרת ה' את אברם ברי.:

[טו, יח]
מנהר מצרים -
הוא שיחור. ולא היאור.

[טו, יט]
וקיני וקנזי וקדמוני -
מבני כנען, ויש להם שני שמות.

[טו, כ]
והרפאים -
זה שכתוב: ארץ רפאים תחשב.
ואל תתמה בעבור שכתוב הכנעני והיבוסי אחריו.
דע כי השבעה גויים כנעניים הם כולם ועשתי עשר בנים היו לכנען. ואחר שהזכיר הששה יאמר הכנעני על הנשארים.
וכן בפרשה הזאת הם עשרה בפרט ובמקום אחר בכלל.
וכן: יהודה וישראל רבים, אף על פי שיהודה מישראל הוא.