[יז, א]
אל שדי -
שם התואר.
וטעמו: תקיף.
וכן: כקול שדי.
והיה שדי בצריך, כי טעמו כטעם: ושית על עפר בצר.

ושדי -
על משקל לבי דוי.
ורבים פירשוהו מגזרת שודד, שהוא מנצח והתגבר.
וטעם: להזכיר השם הזה בפרשה הזאת לירא אברהם וימול.
והנכון, כי השם הנכבד והנורא נקרא כנגדו. וזה שם התואר כנגד המעשה, כי העולם עומד על אלה שני השמות. והמבין סוד השם יאמין.

והיה תמים -
שלא תשאל למה המילה.

[יז, ה]
אברהם -
תוספת הרי"ש, אביר המון גויים ולא בא השם לחסר משמו אות, כי אם להוסיף.

ושרה -
שם תאר כלל לא כשרי. וברוך השם אשר לו נתכנו עלילות, שהקדים וצוה אברהם להמול קודם שתהר שרה, להיות זרעו קדוש.

[יז, י]
ומלת המול לכם, כמו להימול והוא שם הפועל מהפעלים השניים הנראים כמו: וימל את בשר ערלתם, ומשקלו להכין.

[יז, יא]
ונמלתם -
כמו: ושמרתם והנו"ן שורש.
וכן: לא ידון רוחי.
עם נדנה.

[יז, יב]
ימול לכם -
מבנין נפעל.
וכן: המול ימול.

ומה טעם נאמר המול ימול יליד בית פעם שנית?
וכן הפירוש: ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר, כל מי שהוא לכם מזרעכם, גם כן יליד בית או מקנת כסף.
ואתה אברהם, המול ימול - יליד ביתך ומקנת כספך היום ואם הם גדולים:

[יז, יד]
וערל זכר אשר לא ימול -
פירוש ימול יפעול, כמו: כי ידור נדר. והוא מן ונמלתם את בשר ערלתכם.
וטעמו: אם היה בר מצווה ולא ימול את בשר ערלתו יש עליו כרת, כי מצוות הנער הקטן על האב. ואם אביו לא מלהו, ימול את עצמו בהיותו ברשותו, וכרת בידי שמים.
והטועים יחשבו כי אם מת הנער ולא נמול, אין לו חלק לעולם הבא. ואין פירוש הנפש כרצונם, כי נפש כמו איש וטעמו גוף שיש לו נפש.
וכן: נפש כי תחטא.

ויש אומרים:
כי כרת המת קודם נ"ב שנה.

ויש אומרים:
כי כרת שיכרת שמו במות זרעו. על כן אמר הכתוב: מעמיה. כי מי שיש לו בנים, כאילו הוא חי ושמו לא נכרת.

[יז, טז]
וגם נתתי -
כמו: נתתי כסף השדה.
והנה שניהם על לשון עבר, במקום עתיד:

[יז, יז]
הלבן מאה שנה יולד -
תמה בעבור היות זרע הזקן קר, על כן לא יוליד.
והתימה הגדול איך תלד אשה שנפסק דמה.
והבן: מהדם יבנה ויכונן. וכאשר תסתכל ותרא כי דבר שרה נפלא מדבר אברהם, כי הנה מצאנו אבות שכל אחד הוליד בן והוא גדול יותר מתשעים שנה, וחיי הדורות בימי אברהם ארוכים מחיי דור ודור. וכאשר נסתלק המלאך, מיד מל בנו וכל ילידי ביתו ומקנת כספו. ולא אחר לעשות הדבר.
והנה היו שמנה עשר ושלש מאות ילידי ביתו חוץ ממקנת כספו, ואחר כן נמול אברהם. גם ביום בעצמו וישמעאל בנו וילידי ביתו ומקנת כספו, כולם נמלו אתו ברצונם. והטעם שלא הכריחם רק מהרו כולם לעשות ולמלאות רצון השם.

[יז, כז]
נמולו אתו -
מבנין נפעל, מן נמל.
וכן: ונשלוח ספרים.

חסלת פרשת לך