[יט, א]
ופירוש בערב –
בפסח מצרים.

אפים -
עד שם אפיו בארץ והם הנחירים, שהם גבוהים על הפנים.

[יט, ב]

הנה נא אדוני -
רבותי, לשון חול וכאשר תמצא מלת סור ואחריה מ"ם, היא כמשמעה. ואם אחריה אל"ף הפתוח בפתח קטן, טעמה שיסור ממקומו וילך אל הקורא, או אל המקום הנקרא, כמו סורה אלי.

ויאמרו לא -
אם לא תפצר וזאת המלה ריבוי דברים, כטעם פיוסים.
וכן: ואון ותרפים הפצר.

[יט, ד]
נסבו -
מבנין נפעל.

כל העם מקצה -
שלא היו סמוכים אל הבית:

[יט, ה]
ונדעה אותם -
כנוי לשכיבה.

[יט, ו]
הפתחה -
אל הפתח. תי"ו דלת סימן נקבה ונמצא חסר.

[יט, ח]
ידעו איש -
לשון רבים ורבות בפעל שעבר בלא תוספת וי"ו פתוח שוה.

האל -
כמו האלה.

ויאמר הגאון:

כי בעבור השלישי שלא בא אמר כן.

וזה הטעם רחוק, כי גם שתי הלשונות תמצאם בלשון ארמית:

[יט, יא]
בסנורים -
מלה רביעית וחברתה במעשה אלישע. ופירושו מחשך העין והלב.

[יט, יב]
עוד מי לך פה -
אם יש לך חתן ובניך. או חתנים שהם כבניך וכבנותיך. והנה פה טענה על האומר, כי האחד הלך להציל את לוט. כי הנה שניהם דברו אליו.
ועוד: כי משחיתים אנחנו - גם האחד שדבר לוט אחר כן עמו, שאמר לו: ותגדל חסדך הוא אמר כי לא אוכל לעשות דבר.

[יט, יד]
לוקחי בנותיו -
ב' בנות אחרות היו לו ומתו בסדום והעד הנמצאו.:

[יט, טו]
וכמו -
ואמר ר' יונה הספרדי המדקדק:

כי לא יתכן לאמר, וכמו עלה השחר.

ושכח ורבו כמו רבו.

ויאיצו -
כמו: ויציקו.
כמו: אצים לאמר.

[יט, טז]
ואתמה מהפירוש שחבר בן אפרים, שאמר: כי ויתמהמה. מגזרת מה. והנה שכח כי שני ההי"ן מפיקין. רק הוא לשון עיכוב. ושרשו משולש והפ"א כפול.

ויחזיקו -
יבאר שפחד ואין בו כח לברוח.

[יט, יז]
ומלת כהוציאם. שם הפועל. ואינו כמו: להוציאם מארץ מצרים, והמ"ם סימן הפועלים והם המלאכים ואתם פועלים.

אל תביט אחריך -
אתה וכל אשר לך.
וכן: לא תאכל ממנו.

[יט, יח]
אל נא אדני -
חול ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק.

ויאמר רבי שמואל הספרדי הנגיד ז"ל:

כי אל נא מגזרת הואיל.

ועל דעתי שהוא כמו: לא, כי כשאמרו לו ההרה המלט השיב: לא כן רבותי.

[יט, יט]
ואמר לאחד מהם עבדך, שחשב בעיניו שהוא גדול, גם יש במלאכים שרים. ותי"ו מות מובלע בתי"ו ומתי. כי התי"ו והיו"ד סימן היחיד בפעלים והיה כן בעבור התחברות שני תוי"ן.
וכן: אותו תשחית וכרת:

[יט, כ]
מצער -
קטנה מגזרת צעיר. והוא תאר השם ובא בלא סימן נקבה, כמו: שגל:

[יט, כד]
מאת ה' -
לשון צחות. והטעם: מאתו.
וכן תמצא בפסוק אחד חמש פעמים בני ישראל.

[יט, כה]
וצמח האדמה -
נשרפו האילנות.

[יט, כו]
מאחריו -
מאחרי לוט.

נציב -
כטעם מצבה, כי נשרפו עצמיה בגפרית והיתה עם מלח, כי כן כתוב: גפרית ומלח וגו' כמהפכת סדום, גם זה הפסוק יורה שנמלטה צוער. גם כן אמר המלאך.

[יט, כח]
כקיטור -
כעשן מגזרת קטורת.

הכבשן -
מקום אש דולקת תמיד:

[יט, כט]
אשר ישב בהן -
באחת מהן.
וכן: ויקבר בערי גלעד.
בן אתונו.
באש ישרפו אותו ואתהן:

[יט, לא]
ותאמר הבכירה -
יתכן שהיתה לו אשה אחרת ומתה בתחילה והבנות חשבו כי אש וגפרית היה בכל הארץ, כמבול המים.

[יט, לג]
בשכבה-
שם הפועל ואם הוא בחירק.
וכן: בשברי לכם.

[יט, לז]
מואב -
כמו מאב.

וטעם עד היום -
שלא התערב עמם גוי זר, או זה הדבר ידוע עד היום.