[ג, א]
והנחש -
יש אומרים:
כי האשה הייתה מבינה ויודעת לשון החיות. ויפרשו ויאמר הנחש ברמיזה.

ואחרים אמרו:
שהוא שטן ואיך לא יראו סוף הפרשה, כי איך ילך השטן על גחון ואיך יאכל עפר?!
ומה טעם לקללת הוא ישופך ראש?!
ורבים השתבשו לחקור למה היה קילל הנחש ואם הייתה לו דעת שלמה. או ציווה שלא ישיא האשה.

ויאמר רב סעדיה גאון:

אחר שהתברר לנו שאין דבור ודעת כי אם באדם לבדו נצטרך לומר כי הנחש גם האתון לא דברו. רק מלאך דבר בשבילם.

והשיב עליו רב שמואל בן חפני:
והנה קם רבי שלמה הספרדי, בעל השירים השקולים וחכם גדול היה והשיב על רב שמואל.

והישר בעיני, שהם הדברים כמשמעם והנחש היה מדבר והיה הולך בקומה זקופה והשם דעת באדם שם בו. והנה הפסוק העיד כי, היה ערום מכל חית השדה רק לא כאדם.
ופירוש ערום - חכם שיעשה דבריו בערמה.

ואל תתמה בעבור היות ערום אחרי ערומים והם שני טעמים. כי באלה הצחות בלשון כמו בלחי החמור, חמור חמורתים.
וכן: על שלשים עיירים ושלשים עיירים להם.
ועוד אם המלאך דבר על פיו אין חטא לנחש. וזה המלאך לא יתכן להיות שלוחו של השם. ואין המלאך ממרה פי השם והשואלים איך מצא הנחש את האשה איננה שאלה.

וטעם אף –
כי יורה כי דבר דברים אחרים ואמר בסוף ק"ו, שאמר לכם לא תאכלו כל פרי עץ, כלל לא הזכיר הנחש השם הנכבד והנורא כי לא ידעו. גם האשה הוסיפה על מצוות השם, ולא תגעו בו וכן הוסיפה אשת מנוח עד יום מותו:

[ג, ה]
והייתם כאלהים-
כמלאכים.

[ג, ו]
ותרא האשה -
בלבה:

ונחמד העץ -
בעבור שתשכיל ותפקחנה עיניה.

וטעם עמה -
שיחד אכלוהו וגלתה לו סוד הנחש. והנה לא היה אדם שוגג על כן נענש.

ורבים אמרו:

כי עץ הדעת עץ תאנה, בעבור שמצאו ויתפרו עלה תאנה. ואלו היה כן, היה הכתוב אומר ויתפרו עלה עץ הדעת!

גם רבים אמרו:

שחיטה היה.

והנכון בעיני ששני עצים הם בתוך גן עדן ואינם במקום אחר על כל פני האדמה.
והאחד עץ הדעת והוא יוליד תאוות המשגל ועל כן כסו האדם ואשתו ערותם.

ופירוש ויתפרו ידוע.
וכן שק תפרתי עלי גלדי.
והמבקשים מחט מהבילים, כי בעץ דק יעשו צרכם. וכאשר אכל אדם מעץ הדעת ידע את אשתו. וזאת הידיעה כינוי למשגל. ובעבור עץ הדעת נקרא כן. גם הנער כאשר ידע הטוב והרע אז יחל לתאות המשגל.

ועץ החיים -
שיוסיף חיים ויחיה האדם שנים רבות. ואין מלת לעולם עד עולם ועד.
והנה כן: ועבדו לעולם.
וישב שם עד עולם. ורבים אחרים.

ומפרשים אמרו בפסוק:
כי ביום אכלך ממנו מות תמות -

כי לא נברא על מתכונת שימות, רק כאשר חטא, נגזר עליו המוות.

ורבים ישאלו מה חטאו זרעו?
ואלה דברי רוח, כי רוח אחד לאדם ולבהמה שבה יחיה וירגיש בעולם הזה, וכמות זה כן מות זה, מלבד החלק העליון שיש לאדם, מותר מן הבהמה. וכבר הביא אחד מרופאי יון ראיות גמורות שלא יתכן שלא יהיה לחיי האדם קצב.

[ג, ח]
וישמעו מתהלך בגן. -
קול השם. וזה היה סמוך לערב בעת התנופף רוח היום. ומצאנו לקול הליכה כמו: קולה כנחש ילך.
קול השופר הולך וחזק מאוד.

ויאמר ר' יונה המדקדק הספרדי:

כי הטעם והאדם מתהלך בגן.
גם הוא אמר שפירוש ביום אכלך ממנו אלף שנים כדרך הדרש.

ואחרים אמרו:

כי ביום שישי נברא וביום שישי מת.

ואחרים אמרו:

אז תהיה חייב מיתה.

ואחרים אמרו:

כי יש מות עונש.

כמו: כי בן מות האיש העושה זאת.

ואחרים אמרו:

כי מאז תחל שתמות.

והביאו ראיה מהתינוק.

והישר בעיני מה שאמרו הקדמונים שעשה תשובה, כטעם רגע אדבר.

[ג, ט]
ויקרא -
טעם איכה -
פתחון הדברים.
וכן: אי הבל אחיך
והנה כחש קין והשיב לו השם: קול דמי אחיך צועקים:

[ג, יא]
לבלתי-
עם למ"ד כטעם שלא ובלא למ"ד כטעם רק אך.

אכל ממנו -
שם הפועל.
וכן: לבלתי שמור מצותיו.

[ג, יב]
אשר נתתה עמדי -
אתה נתת, הנותנת לי.

וטעם עמדי בגן –
והוא כמו עמי. אכן לא מצאנוהו כי אם בלשון יחיד המדבר.

ואכל -
האלף סימן המדבר והנח הנעלם שיש אחריו תמורת אלף השרש ובא עם קמץ קטן, בעבור שהוא סוף פסוק ולא יתכן שיבוא וי"ו קמוץ עם הפועל, כי לעולם הוא בשו"א.

[ג, יג]
השיאני -
פתני:

[ג, יד]
ארור -
לנחש, שיהיו חייו קצרים.
והנכון שיהיה חסר בהליכתו.

על גחונך -
החזה ולא נדע אם הנו"ן שרש כאדון או נוסף כזדון.
והאומר שנקרא כן בעבור הרוח שיגיח ממנו, זה דרך דרש.
וכן אמרו על גיחון. גם פישון מגזרת כי תפושו גם פרת מגזרת פרו ורבו.
והנה הנהר הגדול הוא חדקל עמד בפניהם ולא יכלו לעבור. ויאמרו שתי מלות הן, שהמים חדים וקלים.

[ג, טו]
ואיבה, הוא ישופך ראש -
זרעה יככה בראש.
וכן אשר בשערה ישופני הלא תראה מהכתוב אחריו, ויחסר הבי"ת כמו בי"ת הנמצא בית ה'.

עקב -
הוא הרגל ואם הראש ראשון זה אחרון.
וכן: את עקבי המים.

[ג, טז]
הרבה ארבה -
שם הפועל.

עצבונך -
בעת העינוי בצאת דם בתולים.

והרנך -
הנו"ן נוסף כי ההריון כבד על האשה וכן הלידה.

תשוקתך -
משמעתך.

והטעם שתשמעי כל אשר יצוה עליך, כי את ברשותו לעשות חפצו.

[ג, יז]
ולאדם ארורה האדמה -
שלא תוציא תבואה רבה.

בעצבון תאכלנה -
תאכל תבואתה והיא דרך קצרה.
וכן: והיו באוכלי שולחנך:

[ג, יח]
וקוץ -
גדול וקטן ממנו דרדר. והוא לבדו דר כי אחיו נעדר.

וטעם בעצבון –
לפתח ולשדד ולזרוע.
ועוד רעה חולה שיצמח קוץ בתוך התבואה.

וטעם את עשב השדה –
הוא הלחם, כי בגן עדן חיותו מפרי העץ.

[ג, יט]
וטעם בזעת אפך –
שהוא צריך לטרוח לזרות ולטחון וללוש ולבשל ולא כמאכל הבהמות.
ופירוש בזעת - ידוע מדבריהם ז"ל והוא על משקל שינה ושרשו יזע, וכמוהו לא יחגרו ביזע, עד שיבואו לידי זיעה.
ואחר שידענו שהאדם נברא מהד' שרשים מה טעם כי ממנו לקחת?!
והתשובה: כי העצמות תולדותה מהעפר ועל כן הם כבדות ואין להם הרגשה והם מוסדי הגוף הלא תראה ותקרבו עצמות עצם אל עצמו. כי הם דמות בית בנוי ואחר כן והנה עליהם גידים ובשר עלה וירקם עליהם עור.
וכן: והעליתם את עצמותי.

[ג, כ]
ויקרא חוה. -
הוי"ו והיו"ד מתחלפים.
וכן: הנה יד ה' הויה.
ואתה הוה להם למלך.
ולא קראה ביו"ד, כי מה הפרש יש בין שמה ובין שם החיות.

אם כל חי -
מבני אדם.:

[ג, כא]
כתנות עור -
יש אומר:

כי בתחילה היו עצם ובשר ועתה קרם עליהם עור.

ויש אומרים:

כתנות לעורם.

ואחרים אומרים:

כי יש בהמה בדמות אדם והשם ציווה ונפשט עורה.

ואין לנו לבקש בזאת, רק נאמין שהשם עשה לאדם גם לאשתו כתנות עור, ומי ימלל גבורותיו ומי יספר מעשיו ונפלאותיו ואין חקר לגדולתו.:

[ג, כב]
ויאמר -
כאשר יהיה אחד בפת"ח קטן, יהיה בטעם וענינו מוכרת.
ואם יהיה בפתח גדול יהיה סמוך.
וכן: כאחד שבטי ישראל, על כן לא יתכן מדקדוק הלשון להיות פירושו כמו אחד, ומה טעם יהיה לו והיה בעל הטעמים ראוי לדבק ממנו עם לדעת.

ופירוש ממנו –
לשון רבים כמו איש ממנו. וכבר ביארתי בספר היסוד למה נדגש נו"ן הרבים.
ואנשי מזרח הקוראים אותו בלא דגשות יטעו.
וטעם הפסוק כמו: והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, או פירושו על מחשבתו.
ואל תתמה על מלת ממנו, כי כמוהו נעשה אדם בצלמנו הבה נרדה, וזה דבור השם עם המלאכים.

[ה, כג]
וישלחהו -
כל שלוח ואחריו מ"ם, כמו גרוש והוא לגנאי, כמו: שלח מעל פני, ולא כאשר אמר חכם גדול ספרדי שהוא לשון כבוד כמו: הולך עמם לשלחם וכמו וישלחהו וילך בשלום, שאם כן יהיה כבוד האדמה גדול מכבוד גן עדן!

ואם אמר למה נכתב ויגרש את האדם?
אם פירושו וישלחהו ויגרשהו. כן פירושו כאשר גרשו, השכין את הכרובים ומלת כרובים יש אומרים כנערים, תרגום ארמית כרביא.
ולפי דעתי שהיא מלת כלל צורות כולם, ויחזקאל שאמר בתחילה: ופני שור, לא התחלפה הצורה שהעגל לא נעשה בימיו, ואחר כן באמרו פני הכרוב בה"א הידיעה, הצורה צורת שור כאלו אמר הצורה שהזכרתי בתחילה על כן כל צורת שור כרוב, ואין כל כרוב צורת שור, והראייה הגמורה שאמר באחרונה: כי כרובים המה, ופה אמר הכרובים והם המלאכים הידועים ובידם חרב, יש לה להט ולה שתי פיות וזה פירוש המתהפכת.
והמפרשים שאומרים כי על השמש דבר, איננו אמת.

[ה, כד]
מקדם -
פירוש ממזרח.
ודע כי כל מה שמצאנו כתוב הוא אמת, וכן היה ואין בו ספק ויש לו סוד, כי מאור השכל יצא החפץ ומהשני העולה למעלה. כי תנועות החפץ לפנים היא.
גם עלה תאנה לאות ונקרא השלישי בשם הבחינה, כי בתחילה יש כח בלי מפעל. והמבין זה הסוד יבין איך יפרד הנהר. ומה סוד גן עדן. וכתנות העור. גם יורה זה הסוד, שיש יכולת באדם שיחיה לעולם והמשכיל יבין כי זה כל האדם: