[ד, א]
והאדם -
כאשר ראה שלא יחיה בגופו בעצמו לעולם, הוצרך להחיות המין, על כן אמרה קניתי איש את ה'. ואין שם זכר למלת אלהים, כי הנה נמצא בארץ במין כאשר הוא במעלה בעצמים. ומלת טוב כלל.
וכן כתוב: וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ורע חלק.

[ד, ג]
ויהי מקץ ימים -
שעבד קין את האדמה הביא המנחה אל המקום שקבע לתפלתו ולא ישרו בעיני דברי האומרים כי המנחה הביאה אל אביו, ובעבור שכתוב מבכורות צאנו יש סמך, כי לא הביא קין מן הבכורים.

[ד, ד]
וישע -
על משקל ויחר לקין, וטעמו כמו קבל והקרוב אליו שעו מני, כדרך סוד הקרבן.
ויתכן שירדה האש ודשנה מנחת הבל ולא מנחת קין.

ועל דעתי, כי נקראת השנה תמימה ימים.
וכן כתוב: ימים תהיה גאולתו, בעבור שישובו הימים באורך או בקוצר כאשר היו בתחילה.
וכן: מימים ימימה.
ופירוש: שנתים ימים, ימים שלמים שנתים, ואם נכתב שנתים יתכן שאינן שלימות מיום אל יום.
וכן עד חדש ימים, שישוב החדש כאשר היה על כן אמרתי בפי' דניאל כי ימים אלף ומאתים וצ' שהם ימים ולא שנים, בעבור שהם במספר.

[ד, ז]
הלוא -
ופירוש שאת. על דעת מפרשים רבים, שאת עונך.

והנכון בעיני: שאת פנים, כי כתוב בתחילה ויפלו פניו וזה דרך בושה, כטעם: ואיך אשא פניו. וטעמו: אם עשית טוב תשא פניך.
וכן: כי אז תשא פניך ממום.

חטאת רובץ -
יש אומר שחטא תחת עון.
גם יש מפרשים לפתח הקבר ירבץ עוניך ביום הדין, ויפרשו וי"ו תשוקתו על הבל.
וטעם למה חרה לך שקבלתי מנחת הבל והוא סר אל משמעתך ואתה כמו מושל בו.

ואחרים אמרו:
על היצר ואיננו כתוב.
ואלה אמרו: כי לפתח ביתך חטאת רובצת והיא הולכת עמך.

ויש אומר:
לפתח הפה כטעם: שמור פתחי פיך.
והנכון בעיני, שחטאת סמוך ויצר לב האדם הוא רובץ עמו.

ואליך תשוקתו -
כי היצר ישוב אל משמעתך ברצונך. גם יש בך כח למשול בו.

[ד, ח]
ויאמר קין -
הקרוב אלי שאמר לו: כל התוכחות שהוכיחו השם. ושואלים נולדו ביום סגריר ישאלו: איך הכהו ואין חרב?!
וזאת שאלת תהו כי יהרגהו בידו בחנק ואלף עץ ואבן נמצאים.

[ד, ט]
וטעם אי. כמו: איה, ומלת איפה מורכבת ממלות שתים:

[ד, י]
צעקים אלי -
איננו דבק עם קול.
וכן: קול דודי הנה זה בא. אל דודי הוא שב בא, כאשר פירשתי בשיר השירים.
והטעם כי שמע צעקת דמיו שנשפכו על האדמה, ומתרגם אמר על בניו שהיה בכחו להולידם:

[ד, יא]
ועתה ארור אתה מן האדמה -
שיבא לו חסרון מפאת האדמה שיזרע ויטע, כי הוא היה עובד אדמה ולא תתן האדמה עוד קציר ופרי ויצטרך ללכת אל ארץ רחוקה, ממקום אדם אביו שהוא קרוב אל הגן ולא ישקוט במקום א' רק ינוע.

[ד, יב]
ונד -
ויש אומרים:

כי ונד מקונן כמו לנוד לו.

ועל דעתי: שנד אחי נע וכמוהו הנה ארחיק נדוד.

[ד, יג]
גדול עוני מנשוא -
ופירוש על דעת כל המפרשים שהודה חטאו.
ופירוש נשוא כטעם סלוח, כמו: נושא עון.

ולפי דעתי: שהעברים יקראו העקב שכר. והעונש הרע הבא בעבור העון חטאת.
וכן: כי לא שלם עון האמורי.
אם יקרך עון.
ויגדל עון בת עמי.
והטעם, כי זה העונש גדול לא אוכל לסבלו, ויורה על אמיתת זה הפירוש הפסוק הבא אחריו.

ופירוש פצתה – פתחה.
וכן: הבל יפצה פיהו.

[ד, יד]
וטעם ומפניך אסתר, שיש מקום יקבל כח ותראה בו גבורת השם ואם הכל מלא כבודו:

[ד, טו]
שבעתים -
עד שבעת דורות, כי אין זאת המלה ארבעה עשר ולא שלוש מאות ומ"ג והעד: ואור החמה יהיה שבעתים ואחר כן ביאר הנביא דבריו ואמר: כאור שבעת הימים.

וטעם יקם, שתלקח נקמתו.
וכן: לא יקם.
והטעם: כי השם האריך אפו על קין עד שבעה דורות.
ואל תתמה לחשוב איך חיה כל אלה השנים. והנה שת אחיו חיה עם נח שנים רבות.
גם יתכן שיקרא זרע קין בשם אביהם כמו ישראל.

ויש אומר:

כי האות קרן.

ואחרים אמרו:

שנתן חוזק בלבו והסיר פחדו ממנו.

והנכון בעיני: שהשם עשה לו אות, עד שהאמין והכתוב לא גלה האות.

[ד, טז]
בארץ נוד -
קראו כן בעבור שהיה נע ונד.

קדמת עדן -
מזרח עדן והוא צפון מהגן.

[ד, יז]
ונקרא שם העיר חנוך כשומרון על שם שמר. וכן מצרים:

[ד, יח]
ולמך -
ששי לקין ושביעי לאדם.

[ד, יט]
וטעם עדה וצלה. אל תשים לבך לשמוע אל דברי הגאון בשמות כי אלו היינו יודעים כל לשון הקדש, מאין נוכל לדעת כל הקורות כטעם משה ויששכר.

[ד, כ]
ופירש אבי - ראשון וכמוהו אב גם אביב. ולעולם לא יסמך כי אם ביו"ד. ואחיו אח:

[ד, כא]
כנור ועוגב-
מיני כלי נגינות והיא חכמה גדולה.

[ד, כב]
לוטש-
כמו מחדד וכמוהו: ללטוש איש את מחרשתו.

[ד כג]
ודע כי ויאמר למך. מאוחר בפרשה וכבר הזכרתי כמוהם שנים.
וכמוהו: ויקח האיש נזם זהב.
וכן: אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף.
וכן: ואתחנן.

והטעם כאשר אמרו חכמינו:

כי עדה וצלה נמנעו כי פחדו להוליד בנים בעבור שיהיו שבועיים לקין ויהרגו או ימותו ועל כן אמר למך לנשיו אני הוא באמת השביעי ואם יפצעני אדם שהוא גדול או ילד יעשה לי חבורה אז הרגתיו.

ומלת הרגתי. תמורת אהרוג.
וכמוהו: נתתי כסף השדה.
אשר לקחתי מיד האמורי, ורבים כמוהם.

[ד, כד]
ואם עד שבעתים יקם קין למך עד שבעים ושבעה -
בעבור שהוא הרג בזדון ואני לא הרגתי.
והטעם שאמר לנשיו, כי כבר בטלה הגזרה על קין ובאמת, כי בני למך וכל זרעו מתו במבול ולא נשאר לקין שם מחמס אחיו.

[ד, כה]
וטעם תחת הבל – במקומו.

[ד, כו]
ודקדוק הוחל. מפעלי הכפל ולולי היות החי"ת מהגרון היה נדגש והוא מגזרת תחילה.
והטעם שהחלו להתפלל. ואלו היה מחילול, היה השם סמוך אל המלה.