[מט, א]
את אשר יקרא אתכם -
דבר הנביא לעתיד.
ותעו האומרים שהם ברכות בעבור שמצא בסוף ויברך אותם ואיה ברכת ראובן ושמעון ולוי. ועל דרך הנבואה אמר: וזאת אשר דבר להם אביהם. ואחר כן ברך אותם ולא הזכיר הכתוב הברכות.

[מט, ג]
ראובן בכורי אתה כחי -
בך נראה בתחילה כחי והבכור יקרא ראשית און. וכמוהו ראשית אונים.

יתר שאת -
ראוי היית ליתרון על הכל שתהיה נשא.

ויתר עז -
כפול בטעם כדרך כל הנבואות ופירוש עז תקיף.

[מט, ד]
פחז -
בעבור שפחזת כמים.

אל תותר -
לא יהיה לך יתרון. והיה ראוי להיות אל תותר בשורק הוי"ו.

ואחרים אמרו:
רק אתה פחזת כמים הנשפכים ולא הותרת כלום, רק על דעתי שלא תמצא מלת אל רק במקום צווי. ואע"פ שנמצא ודרך נתיבה אל מות ואיננו צווי, ופירש אל תבקש יתרון אפילו פחז כמים. ויהיה משקל תותר זכור מלחמה אל תוסף.

והגאון אמר:

אפילו דבר רק כמים לא יהיה לך יתרון.

ופחז -
מגזרת אנשים רקים ופוחזים. ואין פוחזים הפוך.

אז חללת -
מיום שחללת נסתלק יצועי, כאילו אמר: עלה מעלי, גם תמצא מלת עלה כרת. כמו אומר אלי: אל תעלני בחצי ימי. וזאת הפרשה מפורשת בדברי הימים ובחללו יצועי אביו ואמר על יהודה שהוא הנגיד והבכורה ליוסף.

ויש מפרשים:
ולא להתייחס לבכורה שיהא תחילת המספר מראובן.

[מט, ה]
שמעון ולוי אחים -
בעבור מעשה שכם.

מכרותיהם -
יש אומרים מן הכרת פניהם ואיננו נכון בדקדוק.

ויש אומרים:
קניניהם. כמו: תכרו מאתם ואין תכרו כי אם מלשון חפירה.

ויש אומרים:
מלשון מכירה, שמכרו עצמן כמו: עם חרף נפשו למות.

והנכון בעיני:
שהיא מגזרת: מכורותיך והוא חסר בי"ת.
כמו: הנמצא בית ה'.
אשר צויתי מעון.
והטעם: על החמס שעשו, שאחר שהכניסו אנשי שכם בברית, הרגום במרמה.

[מט, ו]
בסודם אל תבא נפשי -
אמר רב אהרן: (גאון ישיבת פומבדיתא רבו של רב האי גאון)
שפירוש אל תבא נפשי כמו: ובא השמש.
והטעם: שלא ארצה להיות חוץ מעצתם.
והנה פירושו הפך הדבר. כי מה טעם לכלי חמס והלא אמר לשניהם עכרתם אותי. ובאמת כי הסתכן יעקב וביתו על ידם לולי חתת אלוהים, היו מסבבים להשחית הכל.
וכן פירוש: ארור אפם. וברצונם עקרו שור ארור כי אפם עז.
ואלה פירושים יקרים

. בסודם אל תבא נפשי -
א"ר משה הכהן ז"ל:

כי כבודי. כמו ונפשי. ורבים בספר תהילות כמוהו. ויפה פירוש כי הטעם הוא כפול, כדרך הנבואות שאל אביך, מה אקוב.

והנה בסודם כמו בקהלם, ותבא כמו תחד, ונפשי כמו כבודי.

ויאמר רבי יהודה בן בלעם הספרדי:

שטעה ר' משה, כי כבוד הנפש הוא הגוף, כמו עדי בצואר, כטעם המשביע בטוב עדיך. וראייתו וכבודי לעפר ישכן סלה.

ואני אומר שר' יהודה טעה, כי הנה הכתוב אומר למען יזמרך כבוד. לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי, שהוא הגוף. וזה כבודי לעפר הוא, על דרך משל שיכניע נפשו עד העפר שאין למטה הימנו, והנה אתן לו עד נאמן והוא: דבקה לעפר נפשי.

תחד -
מלשון יחד.

ועל דעת ר' משה הכהן המדקדק ז"ל:

שהנח הנעלם תחת אלף אחד, וכן אמר על לא תאשם.

וטעם בסודם –
כמו: בהוסדם יחד עלי, אחר שכליהם הם חמס, אל תבא נפשי בסודם.

הרגו איש -
שם המין. כמו: שור וחמור והרמז על אנשי עיר שכם.

שור -
חומה.
וכן: צעדה עלי שור. וכבר ביארתי בספר מאזנים, כי החולם והשורק יתחלפו זה בזה

ועקרו -
כמו: סוסיהם תעקר, וזה אות כי עיר שכם גדולה הייתה, כי היא מוקפת חומה.

[מט, ז]
ארור אפם כי עז -
דרך נבואה, או דרך תפילה שיחסר אפם וטוב להם, כי ארור הפך ברוך וכאשר הברכה תוספת הארירה מגרעת.

ועברתם -
כפול הטעם.
וכן: אחלקם. ואפיצם.
והטעם: שהם אלה ראויים שייפרדו ולא יתחברו יחדו והנה מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה, והנה הוא ברשות אחר, וגם עריו לא היו דבקים זו לזו. רק מפוזרות בינות גורל יהודה.
גם כן לוי שהיו לו שמנה וארבעים עיר והן מפוזרות בינות השבטים.

[מט, ח]
יהודה אתה -
כשמך.

וכן: יודוך אחיך -
וכאשר יראו כי ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך, כמו למלך וכן מצאנו.

[מט, ט]
גור אריה -
המשילו לגור אריה הקטן, שהוא במין אריה כאשר יגדל, ואין בו כ"ף הדמות, כמו: ועיר פרא.

מטרף בני עלית -
דמית לי בני לגור אריה כאשר עלית מהטרף.
והטעם: מטרף אחר וזהו פשוטו. ואם נפרשנו על דבר יוסף, היה ראוי שיהיה תחת עלית העלית כי עלית פועל עומד. והנה הפסוק הבא אחריו לעד: והלא תראה: ותעל אחד מגוריה.

וטעם כרע רבץ כאריה –
שמנהג האריה אחר שטרף ישב על כרעיו וירבץ ואילו היה עובר כל מין חיות, לא יקום מפניהם שיברח.

[מט, י]
לא יסור שבט מיהודה -
לא יסור שבט גדולה מיהודה, עד שבא דוד שהוא תחילת מלכות יהודה וכן היה.
הלא תראה כי דגל יהודה נוסע בראשונה.
גם אמר השם יהודה יעלה תחילה.

ופירוש מחוקק –
סופר שיחוק על הספר.

וטעם מבין רגליו –
שכן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי הקצין.

שילה -
יש אומרים:
כדרך המתרגם ארמית כטעם שלו.

ויש אומרים:
שהוא מגזרת ובשליתה.

ויש מי שהוציאו מלשון קדמונינו ז"ל שליל.
ויש מי שפירש אותו על עיר שילה. ויפרש יבוא כמו: ובא השמש.
או עד כי יבוא קץ שילה. כי כן כתוב: ויטוש משכן שילה. ואחר כן: ויבחר בדוד עבדו גם זה איננו רחוק.
או יהיה שילה כמו בנו. והה"א תחת וי"ו כמו בתוך אהלה מגזרת לא תשלה אותי, שפירושו לא תוליד.

ומלת יקהת –
כמו ליקהת אם. והיו"ד משרת לעתיד.
וטעמו: שיסורו גויים אל משמעתו וכן היו עמים רבים תחת יד דוד ושלמה בנו. ואין טעם עד כי יבא שילה, שיסור השבט ממנו בבוא שילה, רק טעמו כמו לא יחסר לפלוני לחם, עד שיגיע עת שיהיו לו שדות וכרמים רבות. וכמוהו: כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, שישיבהו אל הארץ.

[מט, יא]
אסרי -
היו"ד נוסף כמו: היושבי לסוסתי.

עירה -
כמו על שלשים עירים.

ויו"ד בני אתונו –
נוסף.
או יהיה פירושו: כי אסרי ישרת עצמו ואחר עמו.

ולשרקה -
כפול כי היא כגפן ועיר כאתון ג"כ.

ובדם ענבים סותה -
ויש אומרים:
שהוא כמו כסותו והוא חסר כ"ף.

והנכון בעיני:
שהוא מגזרת מסוה.
והטעם: שתרבה תבואת כרמיו עד שיסור עירה לגפן ולא יחוש אם יאכל ענבים.
ותחת מים יכבס ביין לבושו. ודמהו לדם, בעבור שיתאדם וזה על דרך משל, כמו: יטפו ההרים עסיס.

[מט, יב]
עד שיקרא חכלילי עינים –
מרוב היין שהוא שותה כי החכלילות יראה בעין משכרות היין. ושניו לבנות מרוב אכלו חלב.

ולבן שנים -
שם התאר ונקראו שנים. על שם מערכות שנים. בעבור היותם שתי מערכות.

ואמר הגאון ז"ל:

חכלילי עינים יותר מהיין וכן אמר מחלב.

ואחרים אומרים:
כי לבן שנים שלא יאכל דבר טמא ולא יתור אחרי עיניו, וזה דרך דרש משובש.
והזכיר בתחילה השבטים כאשר נולדו רק הקדים זבולן על יששכר, בעבור נפול נחלתו בין זבולן ובין דן:

[מט, יג]
לחוף ימים -
גם זה לאות כי זאת דרך נבואה.

ופירוש לחוף –
מחוז והוא מגזרת חופף עליו כל היום, כי האניות לא תעמדנה במקום מגולה לרוח.

וירכתו על צידון -
שיגיע ירכו על צידון.

[מט, יד]
חמר גרם -
דמהו לחמור שיש לו עצם כבד, והנה חמור סמוך על כן רובץ.

בין המשפתים -
בין המערכות.
ויתכן היותו מגזרת ה' תשפות שלום לנו.

[מט, טו]
וירא מנוחה -
כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים, נטה שכמו לסבול כל משא, כאשר ישא החמור ושב כעבד נותן מס וזה הטעם על יששכר שלא היו גיבורים ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם.
וכן אמר משה: ויששכר באהליך. והיו נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו (או) לגוים, שלא יבאו להלחם עליהם.

[מט, טז]
דן ידין עמו -
רמז שיהיה בעל דגל כאחד בני הגבירות. והנה היה כקצין על כל עם מהשפחות:

[מט, יז]
ודמהו ברוב גבורתו לנחש.
גם יתכן להיות פירוש שפיפון, מגזרת הוא ישופך ראש וטעם כפול.

[מט, יח]
וטעם לישועתך קויתי ה'. בעבור שהוא נושך עקבי סוס יפחד מרוכב הסוס שלא ישוף ראשו בחרבו, על כן אמר הנביא: לישועתך קויתי ה' והכ"ף לנכח דן.

ופירוש: קויתי השם להיות ישועתך.
או בא שם תחת שם הפעל והטעם להושיעך.
וכן: נרננה בישועתך. אם הכ"ף לנכח דוד או המשיח בנו.

ויאמר הנגיד: (ר' שמואל הנגיד)

כי תחסר מלת ויאמר וכן ראוי להיות ויאמר לישועתך קויתי ה'.

ורבי יצחק אמר: (ר' יצחק גאון מראשוני גאוני סורא)

כאשר ראה הנביא בנו דן בדמות נחש בדרך הנבואה מיד פחד יעקב ואמר הושיעני השם:

[מט, יט]
גד -
התנבא שיבא עליו גדוד והוא ינצחנו באחרונה.

יגודנו -
כמו לעם יגודנו.
גם יגוד מפעלי הכפל והשורק תחת חולם. כמו: ירון ושמח. ואנחנו לא נדע היום כל התלאות העוברות על אבותינו.

[מט, כ]
מאשר -
יש אומרים:
כי המ"ם נוסף.

והנכון בעיני:
שמארץ אשר יבא לחם ושמן. ופה לחם לשון נקבה. וכן בית. ומקום. ויד. ואש. ועין. ורוח. וארץ. וארון. ועם.

וטעם מעדני מלך –
ידוע.
וכן אמר משה: וטובל בשמן רגלו.

[מט, כא]
נפתלי אילה שלוחה
על דרך דורון. והמקבל הדורון נותן אמרי שפר.

ויש אומרים:
שאילה רמז לדבורה

הנותן אמרי שפר -
רמז לשירת ברק עמה. ואמר נפתלי בעבור נחלתו.

[מט, כב]
בן פורת יוסף -
בן כמו סעיף והוא לשון נקבה.
וכן: ועל בן אמצת לך.
ודקדוק פורת, פועלת כי על שני דרכים ימצא הפועל. כמו אויביה גם אויבתי וכן פורה ופורת מלשון פריה.
ויש מי שפירש אותה מלשון ותשלח פארות.
והזכיר בן פורת פעמיים, כדרך אנשי לשון הקדש. כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך והטעם פעם אחר פעם תמיד.
ועל הפירוש השני יהיה התי"ו תחת ה"א. כתי"ו ושבת לנשיא.

וטעם בנות צעדה עלי שור –
שיוסף היה כבן פרת ועשה בנות. צעדה. כל אחת ואחת מהן על החומה.
והטעם: שגבהו מאד על החומות הבצורות.

בנות צעדה -
על דרך זבובי מות יבאיש.

[מט, כג]
וימררהו -
אמר הנגיד:

שפירושו שמו מררתו כמו מטרה. ואח"כ יורו בעלי חצים וככה השמיעו אל בבל רבים.
וכטעם וימררהו יסבו עליו רביו. בסוף ישפוך לארץ מררתו.

וישטמהו -
מוקדם קדם וימררוהו. כאילו אמר: וכבר שטמוהו וזה רמז על אחיו שמכרוהו.

[מט, כד]
ותשב באיתן -
במקום איתן קשתו.

ויפוזו -
ויתחזקו והקרוב אלי מפזז.

ויש מפרשים אותו:
מפז, ואין טעם לו.
והטעם ששטמוהו בעלי חצים והתחברו לשפוך מררתו וקשתו הייתה חזקה ופחדו ממנו ולא יכלו לו, כי היו ידיו חזקים.

מידי אביר יעקב משם -
רמז אביר יעקב שהוא השם, מאותו הכח יכול והיה רועה אבן ישראל, וכן היה ויכלכל יוסף.

וטעם אביר יעקב –
שהוא ידע אהבתו את יוסף.

וטעם אבן –
כעצם הדבר.

ויש אומרים:
כי משם כמו מאז וכזה לא מצאנוהו בכל המקרא.
גם אבן ישראל שמת לבו והיה כאבן ושב לרעות. והטעם: לחיות במאכל וזאת דרך רחוקה.

[מט, כה]
מאל אביך -
על דעתי שהוא דבק עם הפסוק שהוא למעלה.
והטעם: זה הכח שהיה בידך מאל אביך היה. והוא יעזרך. ומ"ם מאל משרת עצמו ואחר עמו. כמו: באל שדי ושמי ה'.
והנה הטעם כפול ומאת שדי והוא יברך אותך.

והגאון פירש:

אשאל מאל אביך.

ויתכן היות ברכת שמים דבק עם מאל אביך.
והטעם יתברר במלת תהיין.

ברכות תהום -
כאשר אמר משה: וממגד ארץ.
גם תהום לשון נקבה.
וכן: תהום רוממתהו. וכן טעמו שירדו גשמים ממעל בארצו וירבו המעיינות והנחלים מהתהום שהיא רובצת מתחת לארץ.

ברכות שדים ורחם -
דמה השדים לשמים והרחם לתהום, והטעם: שירבו בניו. והפך זה: רחם משכיל ושדים צומקים:

[מט, כו]
ברכות אביך -
אלה הברכות שברכתיך עצומים הם ויתחברו עם ברכות הורי שברכוני. והורי. כמו יולדי.
וכן: ותהר את מרים,
הורה גבר.

תאות -
מגזרת והתאויתם והטעם: שתגבהנה הברכות.

נזיר אחיו -
מגזרת נזר. והוא סמוך כמו: נדיב לב:

[מט, כז]
בנימין -
דמהו לזאב כי גבור היה. והאות אנשי הגבעה.

עד -
תרגום שלל.
וכן אז חלק עד שלל.
ליום קומי לעד.
בגד עדים.

ולערב יחלק -
הטרף ששלל לבניו וישועה, אמר כי זה רמז לשאול שנצח את עמלק.

וטעם בבוקר - בתחלת המלכות

ולערב -
בגלותא על דבר מרדכי. וזהו דרך דרש ודעת המתרגם ארמית ידוע.

[מט, כח]
איש אשר כברכתו -
כאשר באה לכל אחד מהברכות כן ברך אותם, כטעם איש כפתרון חלומו.

[מט, כט]
ויצו אותם -
שילכו כולם עם יוסף לקברו.

[מט, לג]
ויאסף רגליו אל המטה -
כי בתחילה ישב על המטה ורגליו תלויות כמנהג ארץ אדום היום, ולא כן מטות הישמעאלים.