פרק יז, ד
אני הנה בריתי אתך. לשון 'הנה' מורה על דבר המצוי כבר, ויש לומר כבר בריתי מצוי בך. והאמת כן הוא כי סתם מילה חיצונית זו היא לתכלית נכבד, והוא שממנה יוקח מופת על מילת ערלת הלב וטהרתו. ובלי ספק שקודם סתם מילה כבר היה לאברהם לב טהור ונמול, על כן א"ל השם יתברך יודע אני בך שכבר הנה בריתי אתך, כי טהור לב אתה. אמנם לפי שעכשיו אני רוצה לעשותך אב המון לכל גוים, צריך אני ליתן פתחון פה לכל באי עולם למה אני ממנה אותך אב המון גוים, וזהו לפרסם מעלתך וטוהר לבבך נגד עיני כל העמים, ע"י מילה חיצונית זו המעידה על טהרת הלב, למען ידעו דורותיכם כי בדין עשיתיך אב המון גוים. זה שאמר והקימותי את בריתי ביני וביניך, רצה לומר אותו ברית לבבי פנימי אשר היה כבר כמוס ביני וביניך ולא ידעו בו כל באי עולם, הנה עכשיו הקמותי דגל נס הברית ההוא למען ידעו בו כל באי עולם. וזה שאמר לברית עולם. רצה לומר אותו ברית שהיה ביני ובינך, יהיה עתה לברית כל העולם, כי כל באי עולם ידעוהו ויסתכלו בו.

פרק יז, ט
ואתה את בריתי תשמור. מהו ואתה, ומהו שחזר ואמר אתה וזרעך. כך פירושו: שעיקר הצווי היה בעבור זרעו, כי הם צריכין למילה חיצונית זו כדי שעל ידה יגיעו אל המילה הפנימית וטהרת הלב, אבל אתה שיש לך לב טהור כבר, לא היה צריך למילתו מצד עצמו, כי אם מצד כל העולם כאמור. אבל זרעו שלאחריו צריכין אל המילה מצד עצמם. לכן אמר ואתה בוי"ו העיטוף, שגם אתה תשמור ברית חיצוני זה.
ונתן טעם שני לדבר, שאם גם אתה תשמור בריתי אז זרעך ממך יראו וכן יעשו. זה הוא שאמר אתה וזרעך אחריך לדורותם. ואמר זאת ברית אשר תשמרו ביני וביניכם, יאמר לדורות. אין תכלית המילה כי אם להביאם לידי מילת ערלת הלב, דבר המסור ביני וביניכם לבד. והיה לאות ברית ביני וביניכם, שזו המילה החיצונית היא אות נגלה על הברית הפנימי המסור ללב אשר ביני וביניכם. והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם. רצה לומר לברית שיכירו בו כל באי עולם. וכפל הקב"ה ענין זה כמה פעמים להורות שעיקר טעם מילה חיצונית זו היא להגיע על ידה אל טוהר הלב הפנימי.

פרק יז, טו
לא תקרא שמה שרי. לפי שכל יו"ד תואר לזכר, ומצינו לשון זה בזכר שנאמר (שופטים ה טו) ושרי ביששכר. לפי שהיתה עקרה כזכרים לא יולדים, ועכשיו ניתן לה ה"א במקום יו"ד כי כל ה"א תואר לנקבה, להורות שמעתה תהיה נקיבה יולדת. וכדי שלא יהיה ליו"ד תרעומת לומר שנעקר מן התורה חצי מספרה, על כן הוסיף ה"א לאברהם להשליטו על כל המון גוים ועל ה' ראשי אברים.
ולדעת חכמי הקבלה יש בה"א כח התולדה, כמו שכתוב (בראשית מז כג) הא לכם זרע, וכמו שאמר (שם ל ב) התחת אלהים אנכי וגו'. וזהו טעם לשני ההי"ן של בלהה. על כן נתנו כאן שני ההי"ן, אחת לאברהם ואחת לשרה. ונלקחה הי' מן שרה לאברהם, להורות שזכות של שרה גרם להם לתולדה זו, כמו שאמר ואבנה גם אנכי ממנה (שם ל ג) בזכות שהכניסה צרתה לביתה. ואם כן זכותה של שרה גרם לאברהם שיוליד.

דבר אחר:
לכך ניתן להם הה"א, כי בה"א ברא ה' את העולם, ולא לתוהו בראה כי אם לשבת יצרה על כן תהיה הה"א סבה לתולדותם לצורך יישוב העולם. ויכול להיות שמה שנאמר ואגדלה שמך בתוספת ה"א, רמז שיוסיף ה"א על שמו, ובסיבה זו אעשך לגוי גדול.

פרק יז, יט
אבל שרה אשתך יולדת לך בן. יש להתבונן והלא כבר אמר לו הקב"ה וגם נתתי לך ממנה בן (יז טז) ומלת נתתי אף על פי שהבטחת השם יתברך דומה כאלו היא נתונה כבר מכל מקום נראה שהזכיר לשון עבר כי כבר נתן לשרה הה"א אשר היא סיבה לתולדה כאמור. ועוד מה שאמר הלבן מאה שנה יולד. וכי היה אברהם מסופק ביכולת האל חלילה, כי פשוטו משמע שאין זה תמיהה קיימת, ויגיד עליו ריעו ואם שרה הבת תשעים שנה תלד.
והקרוב אלי בזה לפי שמצינו לשון בן אף בלא לידה כמו שאמר במשה רבינו ע"ה (שמות ב י) ויהי לה לבן. כך חשב אברהם מאחר שנאמר גם נתתי לך ממנה בן ולא הוזכר הלידה ודאי כוונתו שתביא אסופי מן השוק ותגדלהו על ברכה, ודומה כאילו היה בנו ובנה ממש, כי למה נאמר שישנה הקב"ה הטבע במקום שיש לפרש דברי השם מסכימים עם הטבע. לכך אמר בלשון תמוה הלבן מאה שנה יולד. על כן השיב לו הקב"ה אבל שרה אשתך יולדת בן לידה ממש.
ומה שאמר והיתה לגוים לשון רבים, יתכן לפרשו שרמז לו שבזכותה נפקדו כל העקרות שבכל העולם וע"י זה דומה כאילו יצאו גוים רבים ממנה שהרי מן שרה לא יצאו כי אם ישראל גוי אחד בארץ. שהרי עשו אינו בכלל כי כבר נאמר: כי ביצחק יקרא לך זרע.

פרק יז, כב
ויעל אלהים מעל אברהם.
פירש רש"י:

למדנו מכאן שהאבות הן הן מרכבתו של מקום.

הורה בזה שאין שום אמצעי בין המקום ברוך הוא ובין האבות ויהיה מחיצתם לפנים ממחיצת מלאכי השרת, כמו שפירש רש"י על פסוק כעת יאמר ליעקב וגו' (במדבר כג כג) וכמו שכתוב (דברים לג כז) מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם. כי הקב"ה מעונו למעלה ומתחתיו האבות שהם זרועות עולם, כי המה מחזיקים הכסא כביכול, וכמו שכתוב (דברים לג כו) רוכב שמים בעזרך רצה לומר אתה עוזר לי כביכול, כדרך שאמרו (ילקו"ש תהלים ס תשעט) שהצדיקים מוסיפין כח בגבורה שלמעלה כו'. וטעם למה שנאמר ויעל אלהים היינו שיתעסק אברהם במילה ולא יתעכב כל זמן שהשכינה אצלו.

פרק יז, כו
בעצם היום הזה נמול אברהם וגו'. אף על פי שכבר נאמר וימל בשר ערלתם וכתיב בהמולו את בשר ערלתו. מכל מקום חזר ופירש לומר שעשה גם מילתו בעצם היום הזה לעין כל ולא היה מתבייש מפני הרואים. כי על פירש רש"י קשה, למה ימחו בו ליצני הדור, ולמדרש רז"ל (פרקי דר"א כט) נמול ביוה"כ כמו שלמדו הגזירה שוה בעצם היום הזה.