פרק לה, ב
הסירו אלהי הנכר אשר בתוככם. היה לו לומר אשר בידכם, כמ"ש ויתנו אל יעקב כל אלהי הנכר אשר בידם. לפי שכל מעשה קדמה לו המחשבה, והרהור עבירה קודם שיעשה המעשה. ועל כן צוה להם לטהר תחילה חטא ההרהור ואמר הסירו אלהי הנכר אשר בתוככם ממש, כי אמר יעקב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם והיו מהרהרים בעבודת גילולים שבידם, והטהרו. כי עי"ז יברא לכם ה' לב טהור. או יאמר על סתם הרהור חטא הבא מצד היצר הרע שנקרא אלהי נכר אשר בתוככם.

כאמרו רז"ל (שבת קה)

לא יהיה בך אל זר (תהלים פא י) איזו אל זר שבתוך גוף האדם?
הוי אומר זה יצר הרע.

ואחר כך הזהירם על תקון חטא המעשה לאמור הסירו הבגדים הצואים והלבישו אתכם מחלצות, כי מצינו בכל מקום שהמלבוש כנוי אל המעשים, כמו שכתוב (קהלת ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים. על זה אמר והחליפו שמלותיכם. ונקומה ונעלה בית אל. כי אין לבא אל שער המלך בלבוש מלולכך בחטא ועון, עד אשר יתקנו תחילה חטא ההרהור והמעשה.
ויתנו אל יעקב כל אלהי הנכר אשר בידם. כי בזה תקנו חטא המעשה וההרהור כאחד, המעשה כפשוטו, בביטול העבודת גילולים אשר בידם, והסרת היצר הרע אל נכר אשר בתוכם ממש, רמז גם כן באמרם אלהי הנכר אשר בידם.
כמו שאמרו רבותינו ז”ל (בראשית רבה לד י)

הרשעים ברשות לבם. אבל הצדיקים לבם ברשותם ובידם, וזהו אלהי הנכר אשר בידם - הורו שזהו שבתוכם הרי הוא בידם.

זהו רמז נכון קרוב לשמוע.

פרק לה, ז
ויבן שם מזבח. וסמך ליה ותמת דבורה, והקשה הרמב"ן:
מה ענין מיתת דבורה בין שני פסוקים אלו?
ואומר אני שזה דומה למה שאמרו רבותינו ז”ל (מו"ק כח) למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה פרה מכפרת, אף מיתת צדיקים מכפרת, כמו כן כאן שמדבר מן מיתת רבקה ודבורה, כמו שלמדו מן פסוק אלון בכות, והורה יעקב שמיתתם מזבח כפרה, על כן בנה מזבח במקום שנודע לו מיתתם.
ויברך אותו אלהים. היינו ברכת אבלים כמו שבירך את יצחק אחרי מות אמו.
ומה שנאמר: ותקבר מתחת לבית אל. רמז בזה שהספידה כראוי. שהרי בית אל היה בהר, ואילו לא הספידה היה ההר גועש עליהם, כמו שדרשו אצל הר געש (שבת קה). והגיד לנו עוד הכתוב שהספיד יותר מן הראוי, שנאמר מתחת לבית אל תחת האלון. מהו מתחת?
אלא שהתחיל תחת העיר, ומשם האריך בהספדה עד תחת האלון, וזהו הוראת מ"ם של מתחת, כי היה נעתק ממקום למקום והספידה בכמה מקומות.
ואמרו רבותינו ז”ל (מו"ק כז)

כל המתקשה על מת יותר מדאי, על מת אחר הוא בוכה, על כן נקרא מקום זה אלון בכות בכיה אחרת, כי הוגד לו שם מיתת רבקה אמו. או רמז למיתת רחל שהיתה גם כן סמוך לזה.

פרק לה, י
שמך יעקב - לא יקרא עוד שמך יעקב. מדקאמר שמך יעקב משמע ששם יעקב ישאר במקומו ולא יעקר, ואחר כך אמר לא יקרא עוד שמך יעקב, אלא ודאי שבא לומר לא שיעקר שם יעקב אלא יהיה טפל כו', אבל אצל אברהם אמרו רבותינו ז”ל (ברכות יג)

כל הקורא לאברהם 'אברם', עובר בלא תעשה, והיינו טעמא לפי שלא נאמר אצלו 'שמך אברם' כמו שנאמר כאן 'שמך יעקב'.

ועל צד הרמז, יש מקום אתי לפרש שני שמותיו של יעקב על שם שני הגאולות יען כי מצינו לרז"ל (שם יב) לא שתעקר יציאת מצרים לגמרי, אלא שזכירת נסי יציאת מצרים יהיו טפל, וזכרון נסים שלעתיד יהיו עיקר, וכן כאן אמרו (בראשית רבה עח ג) לא שיעקר שם יעקב לגמרי, אלא יהיה טפל ושם ישראל עיקר, אם כן שניהם ענין אחד, וכן הוא אומר בגאולה אחרונה (ישעיה מ ד) והיה העקוב למישור. עקב נגזר מן שם יעקב, ומישור נגזר מן שם ישראל ישר אל, ולפי שנאמר (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שמע מינה שניסים שלעתיד לא יהיו גדולים מן ניסי מצרים, ולמה יהיו ניסי מצרים טפל? אלא לפי שבגאולה של מצרים לא היה זכותם מספיק להוציאם ביד רמה, והוצרכו לילך בעקבה ורמיה, כי אמרו נלך לזבוח לה' אלהינו, וכל בורח הולך בחפזון, כמו שכתוב (שמות יב יא) ואכלתם אותו בחפזון, וגאולת בבל פשיטא שלא היתה גאולה שלימה, כי אם פקידה בעלמא, וגם שם נאמר (ישעיה מח כ) צאו מבבל ברחו מכשדים.
אבל בגאולה אחרונה, אחר שנתמרק העון מכל וכל באורך גלות החל הזה, יספיק זכותם שיצאו ביד רמה במישור ולא בעקבה ולא בחפזון, כמו שכתוב (שם נב יד) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, זה שאמר הכתוב: והיה העקוב למישור. ומכל מקום לא יעקר שם יעקב לגמרי, וכן לא תיעקר זכרון יציאת מצרים לגמרי, כדי שיזכרו שני הגאולות יחד וידעו ויכירו ההבדל שביניהם אשר גרם החטא, כי בלי ספק שהיו במצרים רעים וחטאים כמבואר בנבואת יחזקאל (כ ח.) אשר מזה הצד ראוי שתהיה טפל, וכן שם יעקב לא נעקר לגמרי, מזה הטעם.
ועוד, שהגאולה משמשת שני גאולות:
גאולת הגופות מן השעבוד והצרות,
וגאולת הנפש מצד הענינים הרוחניות שנתנו לישראל, כהוראת שם יעקב וישראל, אחד חומרי, ואחד רוחני, כדאיתא ברבינו בחיי. ואע"פ שהרוחני עיקר, מכל מקום שם יעקב לא יעקר לגמרי, כי צריך האדם ליתן חלק לזה ולזה. אבל שם אברם נעקר לגמרי, כי לעולם בכל הדורות הרי הוא אב המון גוים, כי גם אהלי אדום וישמעאל מיוצאי חלציו המה.

פרק לה, יג
ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. פירש רש"י איני יודע מה בא ללמדינו. ולי נראה שבא ללמדינו שהאבות הן הן המרכבה, ושבית המקדש שלמטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה כידוע, שיעקב היה עכשיו בבית אל ולוז, ושם שער השמים כי שני מקומות אלו נתחברו עם הר המוריה כמבואר למעלה פרשה ויצא (כח טז), ואלו לא נאמר במקום אשר דבר אתו הייתי אומר שהלכה השכינה למקום אחר ומשם עלתה אל מדורה, על כן הוצרך לפרש שעלה אלהים בשווי מן זה המקום עד אשר לעולם יעקב למטה והשכינה למעלה ועלתה אל מדורה לבית המקדש של מעלה, המכוון כנגד המקום אשר דבר אתו בבית המקדש שלמטה.