פרק מג, ח
ונחיה ולא נמות. בכל מקום שנאמר כפל כזה נדרש על העולם הבא, כמו שפירש רש"י פרשת וזאת הברכה (לג ו) יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות לעולם הבא, וכמבואר למעלה פרשת נח (ו טו) על פסוק לא אמות כי אחיה, על כן צריך כפל זה ביאור גם כאן. והקרוב אלי לומר בזה כי אמר זה כלפי יעקב אביו וכלפי עצמו, לפי שיעקב נתבשר שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנם (עיין תנחומא ויגש ט) וע"י שליחות בנימין נתגלה שיוסף חי ואז יחיה יעקב בעולם הזה, כמו שכתוב (מה כז) ותחי רוח יעקב אביהם, ולא ימות גם לעולם הבא כמו שכתוב (מו ל) אמותה הפעם, פעם אחת ולא שתים, ורוח ה' דבר ביהודה מה שאמר ונחיה בעולם הזה ולא נמות לעולם הבא גם אתה, מן הטעם שנתבאר, אמנם גם אנחנו היתה הכוונה על עצמו כי הוא קיבל עליו אם לא הביאותיו אליך וחטאתי לאבי כל הימים דהיינו לעולם הבא, על כן אמר שיהיה בטוח שיביאנו, וזה שאמר שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה בעולם הזה בזלעפות רעב כי לא יזיק לנו שנת הרעב, ולא נמות לעולם הבא מצד הנדוי שקבל עליו כי אמר בטוח אני שאביאנו אליך, ומה שאמר אנחנו וכלל כל האחים עמו לפי שאם היה יוסף מת והיה יעקב רואה פני גהינם, אז כל האחים שהביאו את יעקב לידי מידה זו לא היו בטוחים להנצל מראיית פני הגיהנם, כי הגורם המכשול דין הוא שיכשל בו גם הוא.

ומה שאמר גם טפינו, לפי שנאמר (משלי יא כו) מונע בר יקבוהו לאום.
ודרשו רז"ל (סנהדרין צא)

אפילו עוברין שבמעי אמם מקללין אותו כי אין לאום אלא עוברים, שנאמר (בראשית כה כג) ולאום מלאום יאמץ.

אע"פ שדרשו (שם צא) מונע בר על המונע הלכה מפי תלמיד, מכל מקום אין המקרא יוצא מידי פשוטו ומדבר בבר ממש, כי המונע התבואה אז הנשים רעבות וזה מזיק גם לעוברים שבמעיהם, וכל שכן לטפם כי יאמרו לאמותם איה דגן ותירוש. על כן אמר יהודה גם טפינו יחיו בעולם הזה, ולא ימותו לעולם הבא, כי אם על ידך ימנע מהם בר אזי יקללוך ויהיו בני מות לעולם הבא כדין המקלל אביו, כי בני בנים הרי כבנים (יבמות סב) ואע"פ שקטנים המה ואינן בני עונשים מכל מקום צריך העון מירוק קצת להסיר פגם הנפש וחלודתה. ובדרך פשוטו אמר גם אנחנו כי חיי האדם קודמים לחיי אביו וחיי אביו קודמים לחיי הטף, על כן סדר על זה האופן גם אנחנו גם אתה גם טפינו.

פרק מג, לד
וישא משאת מאת פניו וגו'. האחים סברו שלכך הוא נותן להם מתנות ומכבדם כדי לפייסם מה שחשדם במרגלים ואין בהם, ותרב משאת בנימין אחיו. לפי שעל ידי חשד זה הביאו בסכנת הדרך חנם. אבל האמת הוא שיש כאן רמז על העתיד, כי כן פירש רש"י לקמן (מה יד) ויפול על צוארי בנימין שבכה על בית המקדש שיבנה בחלקו ועתיד ליחרב. ולפי מדרש זה נוכל לומר שלכך תרב משאת בנימין חמש ידות רמז לדורות שיבנה בית המקדש בחלקו, ויהיו בו חמשה דברים ביתר שאת והם: שכינה, וארון, ואורים ותומים, ונבואה, ואש מן השמים, והם חסרו בבית שני. רמז לדבר חמש פעמים יד עולה למספר ע', רמז למקדש עין הארץ, ושם ישיבת ע' סנהדרין, ושם מקריבים ע' פרים, כנגד ע' אומות, ועל זה אמר אלהים יחנך בני, כי המקדש יש בו לוית חן כמו שכתוב (זכריה ד ז) והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה.