פרק ה, א
זה ספר תולדות אדם
הרמב"ן פירש:

שחוזר לכל התורה, כי כולה ספר תולדות אדם.

ורבינו בחיי פירש:

שהספר, דהיינו החכמה, עיקר תולדות האדם.

ולי נראה ש'ספר' זה קאי על מה שנאמר ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. כי ביום שנברא אדם הראשון היה שלם ביצירה בכל המעלות האנושיות, והיה משולל מכל מום וחסרון. כאומן הכותב על ספר כל הדברים שהוא צריך למלאכתו, כך כתב הקב"ה על ספר כל המעלות שהיו באדם, עד אשר מצדם היה בדמות אלהים, כדי ללמוד לדורות איך בחטאם גמלו רעה לנפשם, שהיו כל הדורות הלוך וחסור מן אותן השלמיות. כמו שכתוב (תהלים קלט טז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם. ופסוק זה דרשו רז"ל (סנהדרין לח) על יצירתו של אדם הראשון.
ולפי דרכם אומר אני שכך פירושו: גלמי ראו עיניך, שהיה נראה טוב בעיני הקב"ה, ועל ספרך כולם יכתבו, זה ספר תולדות אדם אשר עליו כתובים כל המעלות האנושיות אשר כללם הכתוב באמרו בדמות אלהים ברא אותו. אמנם ימים יוצרו ולא אחד בהם - שיבואו הימים אשר לא יהיה בנולדים אפילו אחד מכל המעלות ההם, כי ילכו הלוך וחסור מן אותו שלמות, לפיכך מה יקרו רעיך אל, אותן שהם ריעים למקום ברוך הוא, והמה בדמות אלהים, יקרים המה בעיני כי אינן בנמצא.

דבר אחר:
שיאמר כל זה על הבחירה האנושית. כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכולם מעשה האדם שנקראו תולדות וקורות, דומה כאילו הקב"ה מולידן, כי הכל מאתו יתברך, החכמה והעושר והגבורה ואורך ימים. אמנם זה ספר, דהיינו המעשים טובים אשר מקורם מתוך הספר, הם תולדות אדם, מתייחסים אחר האדם ואין להקדוש ברוך הוא חלק בהם, כי מסר הקב"ה כל מעשה האדם בידו, ולא ה' פעל כל זאת. ונעשה האדם בעל בחירה ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. מה הקב"ה שליט על כל מעשיו, כך האדם שליט בכל מעשיו, ומזה הצד הוא בדמות אלהים.
וזה שאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו -
כאמרו רבותינו ז”ל במסכת (נדה טז)

שמביאין הטפה לפני הקב"ה, ואומרים אם זה הנולד חכם יהיה או טפש, חלש או גבור, עשיר או עני. ואילו צדיק ורשע לא קאמר, לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
זה שאמר גלמי ראו עיניך, שקודם יצירתו ראה הקב"ה מה תהא בגלמי כשמעמידים הטפה לפניו. ועל ספרך כלם יכתבו, שכותבין על ספר כל עניניו, אם יהיה גבור או חלש וכו' ואפילו ימים יוצרו, קוצבים לו כמה יחיה. אמנם לא אחד בהם, כי חסר בספר זה אחד מן השלמות, דאילו צדיק ורשע לא קאמר, על כן לא נכתב על ספר שכותבין עליו מה יהיה משפט הילד ומעשהו. לפיכך מה יקרו רעיך אל, שנעשו בדמות אלהים שליטים על כל מעשיהם, וכאמור.

פרק ה, ג
ויחי אדם וגו'. עשה בימי חייהם שלשה חלוקות, כי הזכיר בכולם מספר ימי חייהם קודם שהולידו ואחר כך כללם יחד, והזכיר בכולם וימת. ובפרשת נח לא הזכיר כי אם שתי חלוקות, ולא הזכיר שם וימת.
לפי שמי שהוא בלא בנים קרוי מת בחייו, וכן הרשעים שאינן מולידין תולדות מעשים טובים, נקראו בחייהם מתים. על כן הזכיר לשון 'ויחי' על מספר הימים שחיו קודם שהולידו, כי אעפ"י שהיו עדין בלא בנים, מכל מקום היו חייהם חיים מצד שכל השלשלת שהזכיר בפרשה זו ובפרשת נח כולם היו צדיקים: אדם שת וכו' וכן כולם. ואחר שהולידו, נתוסף להם חיות מצד הבנים, על כן הזכיר ויחי על הימים שחיו אחר שהולידו. וחזר וכללם יחד, לומר כלם שוים לטובה, כי קודם המבול לא נמצא בהם חסרון רק המות הזה, כמו שכתוב (איוב כא יא) ישלחו כצאן עויליהם וגו' וכתיב (שם) יבלו בטוב ימיהם וגו'. ועוד הזכיר בכולם 'וימת', להורות שכולם מתו על מטתם ולא נמחו במבול.
אבל אחר המבול נשתנה העולם ולא היו כל ימיהם שוים לטובה. על כן לא חזר וכללם יחד גם לא הזכיר וימת, כי היו חסרונות בכולם זולת המות. ועוד שאחר המבול א"צ להזכיר וימת, כי פשיטא שמתו ומי גבר יחיה ולא יראה מות.
וקרוב בעיני לומר שכל השלשלת שהזכיר היו נביאים, כי מי הגיד ללמך שבן זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו? וכן שם בן נח, וכך חנוך ומתושלח ועבר, והם בנין אב על כולם.