פרק ז, א
כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. מה שלא אמר לו כן מיד כשצוה לו על עשיית התיבה, לפי שהיה עדיין הדבר בספק שמא יחזרו בתשובה. ועוד, שהרי מתושלח קיים ואיך יאמר כי אותך ראיתי צדיק. ואחר שהמתין ה' שבעת ימי אבלו של מתושלח כמו שנאמר: כי לימים עוד שבעה.
מהו לשון עוד?
אלא תורה שזמן זה שוה לזמן ק"ך שנה, כי כמו שכל ק"ך שנה המתין להם שמא יחזרו בתשובה כך המתין ז' ימי אבל אלו שמא יחזרו בתשובה, כי ע"י האבל וההספד החי יתן אל לבו, ואחר שעמדו במרדם, אמר כי אותך ראיתי צדיק לפני.
ומה שלא נאמר צדיק תמים, לפי שנאמר תמים היה בדורותיו. רצה לומר כמה דורות עברו על נח והיה תמים בכלם. רצה לומר, היה עומד במצב אחד בצדקתו. על כן אמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כי מה לו להזכיר מה שהיה תמים גם בדורות ראשונים, כי הצלתו תלויה באשר הוא שם, בדור שעומד בו, ומה שעבר עבר.
ולפי מה שכתוב למעלה, שתואר 'תמים' הוא כנגד הזנות, ו'צדיק', שלא היה גוזל אלא היה מצדיק משלו ונותן, ולא נתחתם גזר דינם כי אם על הגזל, על כן אמר 'כי אותך ראיתי צדיק'. על כן אין אתה בכלל חתימה זו. והזכיר 'צדיק לפָנַי' - כי דור המבול גזלו פחות משוה פרוטה וצדקו בדיינים אבל מכל מקום לא יצאו נקי בדיני שמים. אבל אתה צדיק גם לפני, כי לא לקח משל אחרים אפילו פחות משוה פרוטה.

פרק ז, ב
תקח לך שבעה שבעה.
פירש רש"י:

לכך צוה להביא מן הטהורים שבעה, כדי להקריב מהם קרבן.

אין טעם זה לבד מספיק, שהרי לא כל הטהורים ראויין להקרבה כצבי ואיל, ולא כל עוף טהור ראוי להקרבה. ואיך דקדק מזה שלמד נח תורה. אלא עיקר הטעם הוא לפי שהם טהורים, על כן אוכלים מהם הרבה, לפיכך הם צריכים להרבות ולהפרות ביותר בעבור שומרי התורה.
ומה שנאמר (ח כ) ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו'. משמע שהקריב מכל מין טהור, אפילו מאותן שאינן ראויין להקרבה על פי התורה.
תשובה לדבר לפי שנח לא ידע עדיין שיתיר לו הקב"ה אכילת הבעלי חיים, ואמר בלבו ודאי לכך צוה לי להכניס שבעה שבעה מכל מינים אלו, כדי להקריב מכולם קרבנות. אבל הקב"ה ידע שסופו להתיר לו כל הבעלי חיים הטהורים, על כן צוה ליקח שבעה שבעה לפי שצדין מהם הרבה. כי אין לומר שרצה בהקרבת כל המינין, דאם כן למה לא התיר לדורות להקריב מכל מין טהור כשיהיו בנמצא אצל האדם, ולמה צוה לנח דווקא.
ומה שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח בעבור אותן מינין הראויין להקרבה, ואידך כמחתך בשר בעלמא הוא.

פרק ז, יז
ארבעים יום. כנגד שעבדו עבודת גילולים, והמודה בעבודת גילולים ככופר בכל התורה שנתנה למ' יום. וכנגד הזנות, שהטריחו ליוצרם לצור צורת ממזרים במ' יום, וכנגד הגזל, כי 'גזל' מספרו ארבעים.